שלום לך,
מאוד נהניתי לקרוא את שאלתך. מתוך דברייך רואים שאת אדם שחושב לעומק, מתבונן ובוחן דברים בכנות, ולא מסתפק בתשובות שטחיות. עצם זה שאת שואלת ומתלבטת מעיד על כך שהנושא חשוב לך, ושאת לא רוצה להסתפק בתחושת ריחוק אלא מחפשת חיבור אמיתי.
קודם לשאלתך כיצד תוכלי לחוש רגש שבעצם אינך מרגישה אני רוצה לפתוח בפתיח שלך בשאלה: בעצם פתחת בתחילת דברייך שקראת שהגויים לא הצליחו בארץ ישראל ודברייך אלו הם אמת לאמיתה, ויש לכך תיעודים היסטוריים רבים. לאורך כל הדורות, כשהארץ הייתה בשליטת זרים, היא נשארה שוממה, לא התפתחה ולא פרחה. וכמאמר הבורא "והשימותי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה" (ויקרא כ"ו, לב). כתוב כאן שכביכול, הארץ פשוט אינה מסוגלת לקבל עמים אחרים, כך שבעצם היא שומרת אמונים לעם ישראל בגלותם. הקשר בין עם ישראל לארצו אינו מבוסס על גורם חיצוני כלשהו, אלא הוא קשר פנימי, המוטבע בהווייתם של העם ושל הארץ. רק כאשר עם ישראל שב לארצו והקים בה את חייו, הארץ החלה לשגשג. זו אינה תופעה מקרית, אלא ביטוי לקשר המהותי בין עם ישראל לארצו, קשר שמבוסס על תפקיד ייחודי שנתן לנו הבורא.
כיצד ניתן להגיע לאהבת הארץ?
וכעת נחזור לשאלתך האם ניתן לאהוב בכוח? זו שאלה עמוקה ונוגעת בהרבה תחומים בחיים. אהבה אמיתית לא יכולה להיות מאולצת, אבל היא בהחלט יכולה לצמוח מתוך התבוננות נכונה. לפעמים, תחושת הריחוק נובעת מכך שהמבט מופנה לכיוון מסוים – יופי חיצוני, רמת חיים, נוחות חומרית – ולא רואה את המשמעות הפנימית. אבל ברגע שמכוונים את המבט נכון, מגלים עומק ומשמעות שלא היו גלויים קודם ועומק זה יש בו המון כדי להשפיע על הרגש.
אפשר לראות זאת היטב בתחום הייעוץ הזוגי. לא פעם מגיעים בני זוג ואחד מהם אומר: "האם אפשר ללמוד לאהוב? הרי אני לא מרגיש שום רגש!" והתשובה היא שכן – אפשר ללמוד לראות את מעלותיו של השני, להבין את עומק הקשר, ואז הרגש מתעורר מאליו. כך גם ביחס לארץ ישראל – אם נתבונן בסיבות שאבותינו אהבו אותה, נעמיק בהבנת מעלותיה ונכיר במשמעותה האמיתית, יש סיכוי גדול שהרגש יתעורר מעצמו.
אהבת הארץ – כמו ירושה מהאב
כאן נכנסת נקודה יסודית: אהבת ארץ ישראל אינה מבוססת רק על נוחות, פרנסה או נוף יפה. אפשר למצוא מקומות מדהימים בעולם, עם תנאים טובים יותר, אבל אין להם את המשמעות שיש לארץ הזו עבורנו.
תארי לך אבא אהוב שהוריש לביתו בית מיוחד, שמסמל את הקשר העמוק ביניהם. ייתכן שהבית אינו המפואר ביותר, אולי אפילו יש בו פגמים, אבל עצם העובדה שהוא ניתן מאבא אהוב הופכת אותו עבור ביתו ליקר מפז. ארץ ישראל היא המתנה שהקב"ה נתן לעם ישראל, ובה בחר עבורנו. לכן האבות והצדיקים אהבו אותה – לא בגלל יופיה או תנובתה, אלא מפני שהיא הארץ הנבחרת על ידי הבורא לעם הנבחר.
ולכן, בכל הדורות יהודים השתוקקו להגיע אליה, גם כאשר הדבר היה כרוך במסירות נפש עצומה. אחד הדוגמאות הבולטות לכך הוא הרמב"ן, שעזב את ספרד בגיל מבוגר, עבר תלאות רבות במסעו, ולמרות כל הקשיים עשה את דרכו לארץ ישראל. כשהגיע, מצא את הארץ חרבה, אך לא ויתר – הוא פעל לייסד מחדש קהילה יהודית בירושלים ולחזק את ההתיישבות בה.
ואמנם, לא מוכרח שכולם ירגישו מיד את מעלתה של הארץ או יבינו את עומקה, אבל כן מוכרח שנדע שאם הקב"ה נתן לנו אותה, ברור שיעודנו הוא להיות בה, ומתוכה נוכל להגיע לשלמות הרוחנית והלאומית שלנו.
למה התחושה שלך בארץ שונה?
את מספרת שכשאת חוזרת לארץ אחרי שהות בחו"ל, את מרגישה עקצוץ של חוסר רצון לשוב, כאילו את חוזרת למציאות קשה ופשוטה יותר. התחושה הזו מובנת לגמרי – קל להתרשם מהמקומות היפים בעולם, מהשפע והנוחות שיש במדינות אחרות. אבל כדאי לשאול את עצמך: האם זו הארץ עצמה שגורמת לתחושה הזו, או צורת החיים בה?
לכן, חשוב להפריד בין היחס למציאות הנובעת מניהול המדינה לבין קדושת הארץ עצמה. אם נחזור למשל הירושה שהזכרתי קודם – דמייני אדם שקיבל בירושה בית יקר ערך, בעל משמעות עמוקה עבורו. כעת, נניח שמישהו זר נכנס לבית הזה ומפריע לשגרת החיים בו, יוצר אי-נוחות ומקשה על ההתנהלות. האם בגלל אותו גורם חיצוני הבית עצמו מאבד את ערכו עבורו? האם הקשר הרגשי והמשמעותי שהוא חש כלפי הבית מתפוגג? ודאי שלא.
כך גם לגבי ארץ ישראל – גם אם ההתנהלות בה היום יוצרת קשיים, אין זה משנה את המהות שלה ואת הקשר הפנימי העמוק שלנו אליה. הקדושה שלה נשארת בעינה, והייעוד שלנו כעם להימצא בה ולהתעלות בה נשאר כפי שנקבע על ידי הבורא.
האם אסור לגור בחו"ל?
לגבי שאלתך השנייה – אכן, ההלכה מורה שישנה מצווה לגור בארץ ישראל, ורבים מהפוסקים כתבו שאין היתר להשתקע בחו"ל, אלא רק לנסיעה זמנית לצורך פרנסה או שידוך. יחד עם זאת, רבי משה פיינשטיין באגרות משה (אבן העזר א, קב) דן בשאלה האם יש כיום מצווה מחייבת לגור בארץ ישראל. הוא מביא את מחלוקת הרמב"ן, הסובר שזו מצווה נמשכת, לעומת ר' חיים בתוספות (כתובות ק"י) שסובר שאין בכך חיוב בזמננו. הוא מסביר שלדעת רוב הפוסקים אכן יש מצווה לגור בארץ, אך היא אינה חובה אישית על כל יהודי, אלא מצווה שקיומה תלוי במעשה (כמו לבישת ציצית – אין חובה ללבוש בגד של ארבע כנפות, אך אם לובשים, יש לקיים את המצווה). האגרות משה מדגיש שאין חיוב לעלות לארץ ישראל בזמן הזה, אלא רק שמי שכבר דר בה מקיים מצווה. כלומר, אין חובה לעזוב את חו"ל כדי לעלות, אבל מי שכבר נמצא בארץ ישראל מקיים בכך מצווה. בנוסף, הוא מסביר שהרמב"ם רק אסר על מי שכבר נמצא בארץ לצאת ממנה לגור בחו"ל, אבל לא קבע שאסור לשכון בחו"ל מלכתחילה. כמובן שיש חולקים עליו, ותולים את דבריהם בדברי הבית יוסף באבן העזר סימן עה וממילא אלא שגרים שם יש להם על מה לסמוך ואינם עוברים עברה שכן עושים הם על פי רבם שכך הורה להם
שאלות להתבוננות
אם תבקשי להתחבר יותר לארץ ולגלות בה אהבה, נסי לשאול את עצמך:
• האם אני מסתכלת על ארץ ישראל בעיניים חומריות בלבד, או גם בעיניים רוחניות?
• אילו דברים בארץ דווקא כן נותנים לי תחושת חיבור? האם אני יכולה להעצים אותם?
מקווה שהתשובות שיעלו בך יקדמו אותך להרגיש את הקשר אותו את רוצה לארץ ישראל
בברכה
טל
דלג לתוכן
