שלום לך בחורה יקרה

סקרנית, רחבת אופקים, מחפשת אמת וחיים.

התרגשתי לקרוא את השאלה שלך. כמה בגרות, אומץ ומבט פנימי כן ואמיתי היא מביעה.

את מתלבטת בנושא הזהות שלך, אוהבת את המגזר שממנו באת, ויחד עם זאת סקרנית, מתעניינת ומתחככת במגזרים ותרבויות נוספים. לדידך, הבחירה בדרך אחת היא מצמצמת, ושוללת ממך את הזכות לחוות את הכל מהכל.

את מתארת כי הקונפליקט הזה מיסב לך סבל מיותר, ושואלת כיצד תוכלי ליישב אותו, ומה הוא בכלל אומר עלייך.

בואי נתחיל מהשאלה האחרונה דווקא- מה באמת אומר עלייך הקונפליקט הזה?

בשאלתך, את מציינת את תקופת הגיל בה את נמצאת: גיל ההתבגרות כטריגר לקונפליקט הזה. אכן, גיל ההתבגרות הוא הגיל בו "משימת החיים" המרכזית שלנו היא בירור וגיבוש זהות עצמית. בגיל זה אנו נעשים מודעים לשוני בינינו לבין ההורים שלנו, בינינו לבין הסביבה שלנו, מגלים את הייחודיות שלנו, את ה"עצמי" המיוחד לנו, ובכחלק מהמכלול הזה, מחפשים גם את דרכנו בעולם, את המקום והשייכות שלנו.

נכון, את לקראת סיום העשור השני של חייך, אבל זה לא אומר שסיימת את גיל ההתבגרות. מקובל לחשוב שגיל ההתבגרות מסתיים לו בגיל 18, עם הגיענו לבגרות מבחינה חוקית, אבל למעשה, המציאות היום היא שגיל ההתבגרות עשוי להמשך הרבה מעבר לכך ופעמים רבות הוא ממשיך וחודר גם לתוך העשור השלישי של חיינו, כך שהקונפליקט איתו את מתמודדת הוא לגמרי תואם שלב וגיל. תרגישי בנח ;)

מה עוד זה אומר עלייך?

ובכן, כמה מפתיע. בעיני זה אומר שאת פשוט…. בן אדם. בן אדם שמורכב מחומר ורוח, מגוף ונשמה, מנפש אלוקית ונפש בהמית. התרכובת הייחודית הזו שלנו, כבני אדם, יוצרת מתח מתמיד בין החלקים שבתוכנו. אפילו פרויד, שלא דיבר במונחים של יצר טוב ויצר רע (שאני פחות אוהבת להשתמש בהם, אבל הם מונחים מקובלים נכון?) דיבר על מתח מתמיד בין חלקי הנפש. בין האיד- החלק בו מצויים הדחפים והצרכים הבסיסיים שלנו שמשותפים לכלל בעלי החיים, לבין הסופר אגו- החלק המייחד אותנו כבני אדם- האחראי על מוסר, נורמות חברתיות ועוד.

וצר לי לאכזב, או לנפץ תקוות, אבל למתח הזה יקירה, אין באמת הכרעה מוחלטת, טוטאלית, אחת ולתמיד.

בשאלה שלך יקרה, אני שומעת יותר מכל, את הרצון לחיות בהרמוניה עם כל החלקים שבתוכך. את הרצון לתת לכל אחד מהם את המקום שלו, דרך השתייכות לכל המגזרים בו זמנית.

יש לנו נטייה לחשוב, שהשתייכות טוטאלית מאפשרת הכרעה, המביאה בחובה מנוחה, אבל האמת אינה כזו.

נכון, יש אנשים שלכאורה "תפסו צד". הלכו עד הסוף עם הצד של החומר, או דימו בעצמם שהם הולכים עד הסוף לצד של הרוח. אנשים כאלה, לתפיסתי, לא חיים את החיים במלואם.

הרצון שלך לחוות הכל מהכל, הוא רצון מלא חיים, וחיים מלאים יקרה, הם חיים של חיבור, של קבלה, של איחוד של כל החלקים שבתוכי, גם אם לעיתים המתח ביניהם הוא בלתי נסבל.

הם חיים של הבנה של מהו אדם- עפר מן האדמה- מחד, אדמה לעליון, מאידך.

הם מסע, של בחירה מתמדת, של בירור ודיוק וגילוי של מי אנחנו, ומה היעד הייחודי והאמיתי, שבשבילו נוצרנו.

ובכל זאת, עם כל המילים היפות, וההבנות התאורטיות, מה עושים עם המחשבות המטרידות? איך בוחרים דרך חיים כללית, שגם בתוכה יש בחירות אינסופיות?

בשביל זה, אני מציעה לך להתבונן. בראש ובראשונה בתוכך. לשאול את עצמך, אילו חלקים שבי כמהים לבוא לידי ביטוי? על אילו מהם אני לא מוכנה לוותר בעד כל הון שבעולם? מה הם המחירים שאני מוכנה לשלם עבור כך?

התבונני גם בערכים שלך. עם אילו מהם את מזדהה ועם אילו פחות? על אילו מתוכם לא תסכימי לוותר והם ילוו אותך בכל דרך?

וגם, האם במקום בו את נמצאת עכשיו יש דרך להביא לידי ביטוי צדדים נוספים שלך שמבקשים להתגלות?

האם כאן, בתוך סביבת הגידול הטבעית שלך תוכלי למצוא לך איזון וביטוי לכל מי שאת?

תמשיכי לשאול, לברר, ללבן, אל תוותרי על האמת שלך.

התהליך הזה שאת עוברת הוא מסע. מסע לגילוי של עצמך, של המקום המיוחד שלך,מסע שיוביל אותך להיות אדם שלם, ייחודי, שעובד את הקב"ה מתוך המקום המדוייק והייחודי שלו, מקום שטרם דרך בו איש מעולם….

מעריכה אותך!

אפרת