שלום יקרה,

בת של אלוקים שפשוט רוצה לחיות את החיים הכי טובים שהוא נתן לנו ולהצליח לעבוד אותו עם המון אש ושמחה :)

איזה משפט סיום מהמם לשאלה שלך, שכולה השתקפות של רצון אמיתי וטהור.

בראש ובראשונה אתנצל בפנייך על העיכוב במענה. רציתי לענות לך מתוך יישוב הדעת, אבל אפילו פיסה מהמצר החשוב הזה, הפכה להיות נדירה בימים אלו…

לכל אורך קריאת השאלה, לא יכולתי שלא להתקנא בך ?

איזה רצון כנה לקרבת אלקים, איזו עין טובה על בחורים, על חברות, איזו לקיחת אחריות! יש לך בהחלט על מה להעריך את עצמך…

יקרה, את מתארת תופעה נפוצה. השינויים הסגנוניים והזהותיים ברווקות, ובעקבותיהם השינוי בבחירת בן הזוג הינם מנת חלקם של רבים וטובים החווים תקופה של רווקות מתארכת.

אני רוצה להתייחס לשאלה שלך בשני מישורים, ראשית במישור האישי שלך מול עצמך, ושנית, כפועל יוצא להשלכות שיש בכך על בחירת בן הזוג.

כפי שציינתי בראשית דברי, תקופה של רווקות מתמשכת טומנת בחובה מגוון שינויים. הניתוק מהמסגרת, ההתרחקות מ"קבוצת השווים", הרצון "לפצות" את עצמנו על הקושי ועוד, גורמים לעיתים קרובות למה שתיארת כהתרופפות בשמירת תורה ומצוות ואימוץ של אורח חיים מתירני או פתוח יותר.

על התהליך הזה, שעוברים רבים מהרווקים והרווקות המתבגרים, ניתן להתבונן ממספר כיוונים.

נכון, במבט ראשוני ושטחי יותר, זו עלולה להראות או להחוות תקופה של התרופפות והתפרקות.

אני רוצה להציע מבט אחר, מזווית שונה ומעמיקה יותר.

מנקודת מבטי, התקופה הזו עשויה להיות הזדמנות נפלאה לחיפוש החיבור האישי והייחודי שלנו, לאלקים, לתורתו ולמקומנו בעולם.

דווקא אותו ריחוק ממסגרת וחשיפה לאורח חיים שונה, מעמידים אותנו בנקודת בחירה, בה אנו יכולים לאמץ לעצמנו את מה שעקרוני, חשוב ויקר לנו באמת, ולהותיר מאחורינו את מה שמיותר וחיצוני לנו.

אני מציעה לך להתבונן על התהליך שאת עוברת מנקודת המבט הזו, של בחירה מחודשת, לשאול את עצמך, ללא כל קשר לבחירת בן הזוג שלך:

מה הם העקרונות שלי?

מה הם הערכים שחשובים לי באמת?

עד כמה חשוב לי הקשר עם בורא עולם?

איפה אני מול המקום שאני רוצה להיות?

מה מונע ממני להגיע למקום המיוחל הזה?

באופן כזה, תוכלי למפות לך, ולעשות סדר בתוך עצמך בנוגע לרצונותייך בהווה, ולצעדם הנדרשים לשם כך.

תוכלי לבחור, על מה מתוך אורח חיים הנוכחי שלך את מוותרת, ומה את רוצה דווקא לאמץ לך הלאה. מה את עושה מבחירה מודעת, ואלו "היתרים" את נותנת לעצמך כדי לפצות או להקל על התקופה הזו.

חשוב לי להדגיש: כדאי מאד לתחום את הבחירה שלך בתוך גבולות ההלכה. זה מעניק עוגן של מחוייבות ויציבות. בתוך הגבולות הללו ישנו מנעד רחב מאד של בחירה, בנוגע לרמת שמירת ההלכה, אורח החיים שאת מעוניינת בו ועוד.

לאחר שתעשי את הבירור החשוב הזה בינך לבין עצמך, יהיה לך קל יותר להגדיר את מקומך ומשם לפנות לקבלת הצעות שרלוונטיות לך.

אכן, בתוך עמי אנכי יושבת, ומודעת לקושי הגדול של קבלת הצעות רלוונטיות עבור כל מי שאינו במשבצת הקלאסית המוגדרת היטב.

לא ניתן להתכחש למציאות הזו, ולכן גם בהקשר הזה, אני מציעה לך להציב לעצמך "גבולות גזרה" אפשריים מבחינתך בנוגע לרמת הפתיחות של הבחורים אותם את פוגשת.

תנסי לחדד עם עצמך מה הם הגבולות החשובים לך, לשני הכיוונים, עם מה תהיי מסוגלת לחיות בשלום, ומה מחוץ לתחום מבחינתך. (למשל: רמת סינון של אינטרנט- כן או לא, סגנון בילויים, וכן על זה הדרך. גם כאן, המלצתי שתשימי לך את שמירת ההלכה כגבול בסיסי ומחייב… וזה כולל כמובן שמירת ייחוד ונגיעה לפני הנישואין).

ציינת בדברייך את הפער שאת חשה בין הבחורים שמציעים לך, שמתאימים לאורח החיים שלך כיום, לבין השאיפות שיש לך, ששייכות למקום אחר.

אני רוצה לגלות לך משהו: לא רק בך קיים פער כזה. כשאת נגשת לשידוך שמוצא חן בעינייך, אני מציעה שתקחי לך את הזמן ותתני לקשר להעמיק. עם ההעמקה אולי תופתעי לגלות שגם בבחור שאת פוגשת קיים פער כזה. אנשים הם מורכבים, ויש מורכבויות שרק היכרות מעמיקה יותר מאפשרת לגלות.

אני ממליצה לך עם העמקת הקשר, להעז ולהביא את החלקים המורכבים האלו שבך. לדבר את הפער הזה, ולהרגיש את תגובת הפרטנר.

הוא מכבד את המקום שלך? את יכולה להרגיש בנח לדבר איתו על ענייני רוח? הוא מזדהה עם הקונפליקטים שאת מציבה?

אם התשובות לכל השאלות הללו הן חיוביות, ייתכן מאד שגם בו קיימות שאיפות לא מממומשות כאלה.

תתבוננו יחד בשאיפות שלכם. יש דמיון? הכיוון זהה?

שמעתי פעם משפט שאומר: אהבה היא לא מבט של שניים אחד על השני, אלא מבט של שניים לאותו כיוון. (אגלה לך שאני חולקת על המשפט הזה… אבל את יכול לקחת לך אותו כתמרור של אינדיקציה כדי לבחון התאמה ורלוונטיות).

יקרה, אני מאמינה שהתקופה הזו, על הבירורים שבחובה, תביא אותך אי"ה לחיי נישואין בוגרת, בשלה ובוחרת יותר.

מרגישה שאין מתאים מלסיים במילותיו המקסימות של ביני לנדאו, בשירו "משכן"

…"את צערך אני חש,

הן גם עלי רוחות הסערה נשבו

את שביקשת אף אני ביקשתי, בכל מאודי

למצוא את מקומי,

ואין.

חכי, צפי תייחלי,

תקווה אל תאבדי

שאי את קולך ובקשי גם על נפשי….

כל הדרכים החסומות, ייפתחו לפנינו,

עוד יפלו מסכי הברזל, הסוגרים על ליבנו,

גם הים, הגדול הזה יכול הוא להבקע

אם רק נאמין…."

איתך, בתפילה לקריעת ים סוף במהרה.

אפרת.