שואלת יקרה.

קראתי אותך פעם ועוד פעם, ובכל פעם מחדש כאבתי איתך. נראה שאת נתונה בהצפה גדולה של כאב, תהיות ושאלות, ואין לך, בעצם, שום עוגן הצלה. שום יתד להחזיק בה בתוך המים הסוערים האלו.

את כותבת שאת ביישנית, אבל מצאת את האומץ לפנות – לפחות לעשרים אנשים, כדי להיעזר, חשבתי לעצמי כמה אומץ יש בך, וכמה כמיהה אמיתית למצא דמות שתכיל אותך ותכוון אותך בדרך.

ואני מסכימה איתך, אי אפשר לבד בעולם. כולנו אנשים שזקוקים לעזרה.

ממכתבך עולה, שאת מודעת לעצמך. יודעת שיש בך רגשות בעוצמות מאד גדולות.

העוצמות האלו הן נפלאות. יש בהן כח לבנות, לייצר, לסחוף ולהרים.

אבל הן לפעמים גם משאירות אותך קצת לבד, מכיוון שלא כל אדם מסוגל להכיל עוצמות גבוהות כל כך.

וכאשר אנשים אינם מסוגלים להכיל – הם מתרחקים.

נראה לי שספגת כמה וכמה התרחקויות כאלו… וזה כואב. באמת.

וכאן יש לי עצה פרקטית קטנה: אולי כדאי, בבואך להתייעץ, לשים איזשהו גבול, כלומר, למשל לומר "אני זקוקה לשיחה, נוכל לדבר חמש עשרה דקות?" או "נוכל לדבר על הנושא הזה בלבד במשך עשר דקות בדיוק?" ו… לעמוד על השעון. כמעט עם סטופר. קשה, אה? אבל נראה לי שיכול להיות שווה. היכולת שלך להציב את הגבול ולתחום את הרגשות שלך, יכולים לסייע גם לך, וגם לסביבתך, תוכל להיות להם יותר פניות. בחמש עשרה דקות האלו (לדוגמא, כן?) הם יהיו שלך ואיתך.

כתבת שכולם כותבים לך ללכת לעזרה. אבל את לא רוצה עזרה מקצועית אלא דמות של רב או רבנית.

כן. את רוחנית מאד – גם לכך את מודעת. הנפש שלך מתגעגעת לגבהים.

אולי את מחפשת, בעצם, דמות רוחנית וחמימה, כזו שתקבל אותך ללא גבולות, שתעזור לך לחפש את הקשר להשם שכל כולו אהבה – שאת לא מוצאת אותה עכשיו.

אולי "עזרה מקצועית" מתפרשת אצלך כמשהו קר, רחוק, מנוכר.

וכשאומרים לך "לכי לטיפול" את מרגישה שבעצם – דוחים אותך ונוטשים אותך, כביכול – "משליכים" אותך. וזה כואב.

ו… אופס. גם אני הולכת להציע לך לגשת לטיפול L.

אבל, שירה יקרה, אני מציעה לך את זה מתוך הערכה גדולה אל מי שאת. מתוך ידיעה שנפשות רגישות כמו שלך, זקוקות ליד חמה שתלך איתן בדרך. רבנית זה דבר נפלא, אבל לפעמים צריך עוד מישהי, כזו שהתמחתה ולמדה גם איך להוות את העוגן הזה ואיך ללמד אותך למצא את העוגנים הללו בסביבתך.

ויש… יש דמויות מטפלות חמות וקשובות מאד, ואפילו – מאד רוחניות. יש אפילו מרכזים שעוסקים בסיוע כזה או אחר במימון חלקי או מלא, כך שבסייעתא דשמייא, אם תרצי ותכתבי לי מאיזה איזור את בארץ, נוכל לחשוב ביחד על כיוון.

לא עניתי לך ספציפית על השאלות, נראה לי שכדאי יהיה גם עליהן, לחשוב בגבול, אחת אחת. בואי נתחיל בינתיים משני הדברים שהדגשתי במכתב זה.

ברכותי לך, גם למימוש העוצמות שלך, וגם לרגעים של שלווה ורוגע בתוך זה…

תמר ע.

[email protected]