אמא יקרה,

את מספרת על אירוע שטלטל אותך עד היסוד. פתאום את מגלה שבמשך שלושה חודשים בתך מחזיקה טלפון חכם בלי שידעתם. התגובה הראשונה שלך מאוד מובנת: רצית לשלם לה על המכשיר ולומר לה לשבור אותו, ובכך לסיים עם העניין. זה מאוד טבעי, כשאנחנו נבהלים, עולה בנו רצון להרחיק מיד את הדבר שמפחיד אותנו. אבל כמו שאת בעצמך כבר מרגישה, למעשה זה לא כל כך פשוט. בינתיים היא בכתה, לא ענתה, והמכשיר עדיין אצלה.

לכן נדמה לי ששיחה נוספת מאותו סוג לא תהיה יעילה כרגע.

בתך בת שמונה עשרה וחצי. גם בגיל הזה ההורים עדיין מאוד משמעותיים בעיני ילדיהם, והדעה של ההורים חשובה לילדים הרבה יותר מכפי שנראה לפעמים. אבל הדרך שבה אנחנו כהורים יכולים להשפיע בגיל הזה שונה מאוד מהדרך שבה השפענו בעבר. כשהילד קטן, הרבה דברים אבא ואמא פשוט מחליטים. ככל שהילד גדל, אנחנו נאלצים לעבור לאט לאט למקום אחר. גם למתבגרים עדיין נגיד מה אנחנו חושבים, עדיין נציב עמדה ברורה, אבל חשוב שנבין שבסופו של דבר הם מתחילים לעשות בחירות משלהם.

המעבר הזה מאוד קשה להורים. לפעמים כשהבחירה של הילד רחוקה מאוד ממה שרצינו, אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להגביר את הלחץ, כדי שלא "נאבד שליטה", אבל בגיל הזה לחץ גדול עלול להשיג בדיוק את ההפך: במקום שהבת תוכל לחשוב על מה שאמא אומרת, היא עסוקה בלשמור על העצמאות שלה ולהתגונן. לכן כרגע לא הייתי חוזרת שוב ושוב על הדרישה לשבור את המכשיר. פשוט מפני שעוד דרישה כרגע כנראה לא תוסיף הרבה.

כתבת שכאשר הצעת לה לשלם על המכשיר כדי שתשבור אותו היא לא ענתה, אלא בכתה. אנחנו לא יודעים מה גרם לה לבכות, יכול להיות שהיו שם הרבה דברים יחד. אבל כן הייתי מתייחסת לבכי כסימן לכך שהנושא טעון מאוד עבורה, ולכן כרגע עוד טיעונים ושכנועים כנראה לא יגיעו אליה.

הייתי נותנת לדברים קצת להירגע, ואז חוזרת אליה בשיחה מסוג אחר. לא הייתי מתחילה ב"את חייבת להבין", אלא לנהל שיחה שבה באמת יש מקום גם למה שהיא חושבת. שיחה שבה היא תרגיש שאת רוצה לשמוע אותה, ולא רק להכריח אותה לפעול באופן שבו את מבקשת שתפעל.

את יכולה לומר לה בצורה מאוד ברורה שהטלפון מדאיג אותך מאוד ושהוא מזיק לה. את לא צריכה לרכך את העמדה שלך כדי לשמור על הקשר. אבל לצד זה, נסי לשמוע איך היא רואה את הדברים, אם היא בכלל מבינה את החששות שלכם, ואם יש משהו ממה שאת אומרת שהיא מוכנה לחשוב עליו.

לפעמים עצם זה שילד מרגיש שהקשיבו לו באמת משנה מאוד את המקום שממנו הוא שומע אחר כך את ההורה.

אני רוצה גם להתייחס למה שסיפרת על המוסד. היא כבר תקופה מקבלת הרבה הערות ומתקשה עם התקנון. ייתכן שהיא כבר מרגישה שמסביבה יש הרבה דרישות והרבה אמירות על מה מותר ומה אסור לה. אם גם בבית היא תרגיש שהמטרה היחידה שלכם היא לגרום לה להיכנע, היא עלולה להיאחז בטלפון עוד יותר, מפני שהוא מתחיל לסמל עבורה את העצמאות שלה. ולכן כדאי מאוד לא להפוך את המכשיר לזירת מאבק ביניכן.

ודווקא במקום הזה יש לך הרבה מאוד יכולת השפעה. את לא יכולה להבטיח שהיא תעשה מה שאת רוצה, אבל את יכולה לפעול כך שהמילים שלך יישארו חשובות לה. שהיא תוכל לשמוע שאת מאוד מתנגדת לבחירה שלה, בלי להרגיש שאת נגדּה. שהיא תדע שאת לא מסכימה איתה, אבל גם לא מבוהלת ממנה עצמה. אם היא תרגיש שאת יכולה לשמוע אותה גם כשהיא אומרת דברים שלא נוחים לך, יש יותר סיכוי שהיא תוכל לשמוע אותך בחזרה. לעומת זאת, אם היא תרגיש שכל שיחה איתך נועדה רק להגיע לאותה מסקנה שכבר החלטת מראש, היא כנראה תיסגר הרבה יותר מהר.

יכול להיות שבהמשך יהיה מקום לדבר גם על פתרון מעשי אחר, אולי משהו שהיא כן תהיה מוכנה לשקול. כרגע לא הייתי ממהרת לשם. קודם הייתי מנסה להחזיר ביניכן אפשרות לדבר.

כדאי גם שאת ובעלך תהיו מתואמים לפני השיחה הבאה. מה באמת חשוב לכם? מה אתם רוצים לומר? על מה אתם מוכנים לדבר, ועל מה פחות? ככל שאתם תהיו פחות מבוהלים ויותר מסודרים ביניכם, יהיה לה קל יותר לפגוש אתכם בלי להרגיש שהיא מוקפת.

כתבת שאת מרגישה שזה ניסיון שאת לא יכולה לעמוד בו, ואני רוצה להתייחס לזה. קרה כאן משהו  שמערער מקום מאוד עמוק בחינוך שנתתם לה. אבל הדבר הזה לא מוחק את כל מה שבניתם במשך השנים. היא עדיין אותה בת שאת מכירה – ילדה טובה, חזקה, מוכשרת וחברותית. עכשיו גילית שהיא גם עושה בחירות משלה, ולא תמיד הן יהיו הבחירות שהיית רוצה בשבילה. זה לא פשוט לפגוש את זה כאמא, אבל זה גם לא אומר שאיבדת אותה.

חשוב שתדעי שיש לך מה לעשות. לא הכול, ולא מיד, אבל יש. קודם כל לא לתת לבהלה לנהל את הצעד הבא. אחר כך לחזור אליה ממקום קצת יותר רגוע וברור, ולנסות לנהל שיחה שבה גם העמדה שלך נשמעת היטב וגם היא מרגישה שיש מקום למה שעובר עליה. יכול להיות שדווקא משם יכולה לחזור ההשפעה שלך.

בשורות טובות,

לאה ג'