The Butterfly Button
קשר שמפריע לרצות זוגיות

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה בת 25, חרדיה, שמרגישה בצומת דרכים מאד קשה, יחד עם הגיל מתחילות הבעיות, התהיות, הפחדים.
השאלה שלי מתחלקת ל -2:
1. מרגישה חוסר סיפוק נורא בעבודה, בחיי ומכל מה שאני עושה, יש לי רצון חזק ללמוד מקצוע "כבד" (סיעוד או קלינאות תקשורת) שדורש לימודים מפרכים, ראש, וזמן, אולם יודעת בתוכי שהריקנות הזאת שמפילה אותי עמוק בתוך הרצונות שאולי רק מרחיקים אותי מזיווגי, מה את ממליצה לעשות?
2.יש לי קשר עם בחורה שקטנה ממני בכמה שנים, הקשר שהיה טוב בהתחלה, מרגיש לי מאד חנוק לאחרונה, היא מאד אובססיבית עלי, מה שלעיתים מרגיש לי מאד לא טוב, כמעט כל המשאבים שלי מופנים כלפיה, ועם כל זאת, לא אשקר ואומר לך שהטרוף הזה שלה באיזשהו מקום, ממלא אותי, הקונפילקט הנורא הזה מחולל בי שמות, הרגש שלא בטוח שזה טוב, ומאידך שהקשר כן ממלא, וכן, אין לי כמעט חברות ונורא קשה לי המחשבה שאשאר לבד, ולעזוב משהי זה כמעט לא בא בחשבון – (ויש מתנגדים לקשר) אשמח מאד לדעת מה את מציעה כי המצב קשה ומורכב
תודה רבה, רבה,

תשובה:

שלום יקרה.

גיל 25 הוא גיל לא קל. את כבר לא ילדה, ועדיין לא בנית את הקן שלך. לא פה ולא שם, את מחפשת משהו למלא את הריק שבפנים, אבל הוא לא נותן מנוחה.

ואז מגיעה שורה של תחליפים: אולי עבודה? אולי ריגושים? אולי קשר? ובעצם מה שאת רוצה זה מענה לצורך בקשר, באהבה ובחום.

כמה קל ונוח לטמון את הראש בחול. להתמסר ללימודים תובעניים, להשקיע בחברות אינטנסיבית, לסתום את החור במשהו מזדמן, העיקר לא לפגוש את אותו חלל נורא.

ובכן, זו אופציה די מפתה וזמינה, אבל כדאי לחשוב רגע מה המחיר שמשלמים עליה: קודם כל זה לא באמת ממלא, זה רק מדחיק את הכאב. עמוק בפנים הלב יודע את האמת. מעבר לכך, אל תשכחי שהמשאבים שלנו לא אינסופיים והאנרגיות שאנחנו משקיעות בדברים מסוימים באות על חשבון דברים אחרים שיכולנו לעשות. בסופו של דבר הבחורה הצעירה תפנה לדרכה, כי אובססיביות, טרוף ותלות הם אף פעם לא בסיס לקשר בר קיימא, ואז – מה יישאר לך אחרי שכל המשאבים שלך הופנו אליה? סביר להניח שאת תרגישי בזבוז וניצול.

אבל בעיקר רציתי לומר לך, שמהשאלה שלך נראה שיש לך אינסטינקט חשוב מאוד, שאקרא לו "קול הבריאות". ילד קטן יכול לשתות חומר ניקוי בלי להרגיש שמשהו כאן לא בסדר. ככל שהוא מתבגר האינסטינקטים שלו מתפתחים ומערכת פעמוני האזהרה מתחילה לעבוד. כשהוא מתקרב לסכנה משהו בתוכו לא רגוע. קול פנימי לוחש לו: זה לא זה. תיזהר. אתה משחק באש.

אצלך, יקרה, למרות שאת בתוך הקושי, הבדידות, הקונפליקט והפיתוי – את עדיין מצליחה לשמוע את פעמוני האזהרה מצלצלים ואומרים לך: משהו כאן לא בריא. הקשר הזה לא ייגמר טוב. תשקיעים במקום הנכון. חבל על האנרגיות שלך. זה לא רק האנשים סביבך שמתנגדים לקשר, זה קול הבריאות שלך שמשתחל בין המילים במכתב שלך ולוחש לך שוב ושוב: משהו כאן לא נכון.

אינסטינקט הבריאות הזה הוא מתנה יקרה שזכית בה. תתייחסי אליה בכבוד: תקשיבי לה, תגיבי לה, אל תכבי את פעמוני האזהרה. להיפך: תשקיעי את כל כולך בתהליך בריא של בנייה והתעצמות אישית. זה יכול לכלול לימודים שמתאימים לך, יצירת קשרים חברתיים בריאים עם גבולות תקינים, וכמובן גם הכנה לקשר זוגי. כך תשתמשי בריק ובקושי שיש כרגע בחייך כדי להגיע למקום מצמיח ובונה, ובעזרת ה' בבוא הזמן יתמלא גם החלל ותיצרי קשר זוגי משמח וממלא.

מאחלת לך הצלחה רבה!

ברוריה

<[email protected]>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
לבעלי מפריע שאני לא שאפתנית
תודה על המקום לשאול ולפרוק דברים שמעיקים. אני נשואה 4 שנים לבעל מקסים ויש לנו ב"ה שלושה קטנים. במהלך שנות נישואינו עלה לא פעם פער ביני לבעלי. לבעלי מפריע ומציק ממש שאני לא בן אדם שאפתן והישגי. אני מכירה את עצמי וכך תמיד קיבלתי פידבק מהסביבה שאני חכמה מוצלחת ועושה...
לא רוצה לחזור לנפילות כמו לפני החתונה
בתור בחור רווק נפלתי הרבה בצניעות וקדושה באינטרנט ובמעשה (לבד). התחתנתי לפני חודש וחצי ומאז האירוסין (כמעט חצי שנה) שברוך ה' הצלחתי להפסיק עם זה לגמרי. היה לי חשוב להיות נקי וטהור לאשתי. בגלל הכדורים שהיא לקחה לחתונה כשנאסרנו זה התארך ונמשך יותר מהרגיל וכבר חודש שאנחנו אסורים ואין אור...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...
השתניתי וכבר לא רוצה את הזוגיות
אני כותב כי אני כבר לא יכול יותר. אני מרגיש שאני נחנק. התחתנתי בן 18, בקהילה סגורה בחו"ל. עשיתי מה שכולם עשו, בלי לדעת בכלל מי אני ומה אני רוצה מהחיים שלי. עברו שנים, חזרנו לארץ, התחלתי לעבוד ולפגוש אנשים, ופתאום קלטתי מי אני באמת. הבנתי שאני בן אדם שחייב...
אשתי ילדותית ולא אחראית
אני נשוי שנה וחצי, יש עניין שמאד קשה לי איתו בקשר עם אשתי , ברוך ה' יש לנו קשר מאד חזק אפשר לומר באמת שאנחנו נשואים באושר. יש דבר שמאד פחדתי ממנו עוד לפני החתונה ובכללי לאו דווקא מאשתי ספציפית בפגישות או משהו כזה אלא בכללי , שתהיה לי אישה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן