אישה יקרה,
אני קוראת צוחקת ובוכה!
האמת שאין לי תשובה סדורה ברורה ומשכנעת, כל מה שאת מעלה לעיל, מעלה בי הרבה סימני שאלה, עצב, אכזבה, אבל גם תקווה כי בזכותך אנסה להתבונן בתופעה.
כדי להתחבר לתחושת הלב שלך אפתח בסיפור אמתי מהחיים.
זוג הורים גדל את עשרת ילדיו באחת הערים הקטנות הפריפריאליות בארץ.
החינוך הראוי לא היה קל להשגה ולכן כל הילדים מגיל צעיר מאוד נסעו מחוץ לעיר ללמוד במקומות ראויים. חלפו השנים, הילדים נישאו עזבו את הבית. הקב"ה סייע לכל אחד מהם וכולם גרים בערים חרדיות.
ההורים קבלו החלטה לעבור לגור באחת הערים החרדיות, במקרה העיר שאת מספרת עליה. האב נסע לבני ברק לפגישה עם חבר טוב שהוא גם רב וגם פרופסור חרדי באוניברסיטת בר אילן, היכרותם החלה כבר בהיותם נערים באותה ישיבה.
ישב האב במרפסת ביתו של חברו, נהנה מהניקיון הסביבתי ומאיכות החיים ובחר לקנות דירה בעיר.
אלא מה שהוא לא מצא דירה באותו רחוב, אלא שתי רחובות מקביל.
הדירה נבנתה, והבניין אוכלס וכעת נותר לארוז את המיטלטלין ולעבור. ההורים הגיעו לבניין שנית להתרשם מקרוב. הפלא ופלא, בניין בין כמה חודשים מוזנח ומלוכלך…. הם לא עברו להתגורר בבני ברק, הם לא כועסים על ה"בני- ברקים", הם החליטו שהם לא מתאימים לסביבה!
אני לא מוצאת בדברייך שאלה מנוסחת באופן מפורש אבל אני מצליחה לנסח מדברייך שאלה והיא:
כיצד יתכן שאנשים חרדיים שאמורים להיות יראי שמים עובדי ה', נסיכים בממלכת היהדות, מתנהגים באופן כל כך לא מלכותי והרבה פחות מכך?
יש לי שתי דרכים להתייחס לשאלה:
הדרך האחת, באמצעות הסיפור לעיל ודומיו, פשוט להוסיף לך כאן תיאורים למכביר ולהעצים את התיאור שלך, ולהסיק מהעובדות שאותם אנשים אולי כל כך בחרו בעבודת ה' אחרת, שהם לא מרגישים בכלל את הזוהמה שאת ואני ואחרים רואים. אולי??? אולי בעניין בן אדם לחברו, הם מסיקים שכשם שהם מוחלים על הכול, גם להם הכול מחול. אולי??
גם אני לא מבינה ואין לי הסבר מניח את הדעת לתופעה, מלבד ניסיון לדון לכף זכות את הנשים העמלות, ואולי גם העניות. ואולי זהו הרגל שהשתרש. (ראי מה קרה הקיץ בכל מקום נופש. אני אישית לא זיהיתי את חוף הים של עירי עקב הנופשים, כל החוף היה מלא טיטולים על החול, בעוד פחי האשפה מונחים בסביבת כל חמישה מטרים לרוחב החוף).
הדרך השנייה להסביר את העובדות, היא פשוט לכפור בהן באמצעות תיאורים אחרים לחלוטין שגם הם אמת לאמיתה! הרי יש שכונות חרדיות שנראות אחרת לחלוטין, והתחושה שם שונה בתכלית, והאנשים שם לבושים כמו צו האופנה העדכני, והנשים שם יפות ומושלמות ללא רבב (עד כדי תהייה), והילדים יוצאים כל בקר, כאילו הם בדרך לצילומי פוטו …והבתים, קריסטל ובדולח ומשי ודר וסוחרת…..אבל, גם דרך זו אינה תשובה.
בנושא שהזכרת והוא יחסי בן אדם לחברו, מאוד עצוב לגלות, לקרוא לדעת ולהיווכח שכן, יש בתוך החברה שלנו אנשים שערים פחות, למעשיהם כלפי הזולת. קשה לי לתת הסבר לתופעות, וכבר התרגלתי, שלא להאמין בייחוס כגורם המטייב בני אדם מעצם ייחוסם.
את התשובה הקצרה לעובדה הנזכרת, פגשתי לראשונה בחיי בגיל 14 אז התוודעתי לשיחות מוסר של ר' יחזקאל לוונשטיין. ר' יחזקאל מרבה להזכיר בשיחותיו את הפסוק: "עיר פרא אדם ייוולד". האדם מטבעו הוא עייר פרא, חמור! פשוט חמור! אלא מה, שבזכות עבודה עצמית, הוא יכול להתנהג כאדם ולא כחמור. כל התיאורים שלך, מעידים על אנשים שגם ברמה האישית לא שמים לב להופעתם ולסביבתם, וגם מקבלים חיזוקים להתנהגותם מהסביבה הקרובה. ברגע שאדם הופך ליצור חברתי, ומושפע יותר מדעת הבריות יותר מאשר ממחשבה מעמיקה אישית שלו על חייו וענייניו, אלה הם פחות או יותר התוצאות. גם מי שנולד כבן לרב או איש מוסר, אם לא יקיף את מעגל חייו בהתבוננות מתמדת במעשיו, במודעות לכל פעולה מהנהגותיו, הוא יתנהג כמו חמור, כי כך נבראנו.
יחד עם זאת, אני לא בטוחה שאותם אנשים מייחסים לעניין הניקיון והאסתטיקה את החשיבות שהם מייחסים לעבודת ה', אולי, הם כל כך עסוקים בעבודת ה' מסוג מאוד מסוים, שהם עיוורים לחלקים אחרים שלה.
שנים הייתי מתרגשת מהסיפור של הרב ש"ך על עצמו שבימי המלחמה הייתה לו חולצה אחת לאורך שנים, לכבוד שבת היה הופך אותה ולובש בצד היותר נקי, כשלא היה בקרבת מים לרחוץ אותה. סיפור שמעיד על רצון להיות נקי, וכמיהה לאסתטיקה לפחות לכבוד שבת.
אני לא בטוחה שהתיאור שלך מקיף את האחוז הגבוה באוכלוסייה, אבל מאחר ואין סקר ברור בנושא, אני משערת שכמו בכל אוכלוסייה, גם בחברה החרדית יש הכול.
אולי, בחברה החרדית יש יותר הזנחה אסטטית ממחסור בתקציב לתחום זה וממחסור בזמן. המשפחות ברוכות, אימהות מטופלות מבית ומחוץ, אינני מצדיקה את התופעה רק מנסה להסביר.
כל ההסברים רק מגבירים את המוטיבציה שלנו כפרטים, להתנהגות אחרת, ולשאיפה להשפיע על הקשורים אלינו להתנהגות ראויה.
הדרך השלישית להתבונן בתופעה עונה על השאלה: האם קיימת ערבות או אחריות הדדית, המוטלת על האדם, ביחסו לסביבתו האנושית?
האם את כשכנה אכן צריכה לפתוח גמ"ח?
או לפתוח קורס למודעות התנהגותית?
או לייסד גמ"ח לשיחות אישיות עם נשים ונערות כדי לסייע להן לשפר את ההיגיינה והמראה האסטטי?
האם את צריכה להוכיח אנשים שאינם מקפידים על הלכות בן אדם לחברו?
לצערי ולעניות דעתי, את יכולה לנסות, במעגלים קטנים, בסביבה הקרובה, אך ברור שלא יתחולל שינוי מערכתי בדרך הנ"ל. ברור שאין זה מאחריותך. אולי מאחריותך להיות סמל ודוגמא למכובדות, שהרי נאמרבתלמוד:"ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: 'כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ד, עמוד א').
כחברה, ישנה קבוצה בתוך החברה החרדית במקומות מסוימים, מסיבות מגוונות, שלא מכבדת מספיק את הסביבה, בני אדם לא מכבדים מספיק את עצמם בלבושם והופעתם, וזו לא דרך התורה. יש אנשים שרואים את העולם דרך החיים שלהם והצרכים שלהם, ולכן לא מודעים לנזקים שהם גורמים לזולת.
אני עדיין נוטה להאמין שהסיבה לתופעה היא לא החרדיות, כי כשם שהתופעה קיימת בחברה החרדית היא קיימת גם בחברה הכללית, בקבוצות מסוימות של האוכלוסייה.
כאשר רוצים להוביל שינוי מערכתי בחברה, יש לחולל מהפכה. מהפכה צריכה להקיף את כל שכבות האוכלוסייה.
אני חושבת שיש תחומים שבהם החברה החרדית השתנתה, כדוגמת התחום האסטטי. יותר ויותר עיתונות חרדית מפרסמת, ומדגישה את האסתטיקה. לעניות דעתי אולי על חשבון ערכים אחרים, חשובים לא פחות, בעיני יותר. כגון: ניקיון, מיחזור, חיים ירוקים יותר, שמירה על הטבע ומשאביו, שמירה על שקט בסביבה הקרובה כחלק מאיכות חיים כערך, חינוך מגיל צעיר לסדר, ניקיון, שמירת הסביבה הקרובה, ייקור רכוש ציבורי ועוד.
לסכום כפי שרמזת בדברייך כמהת לגור בין חרדים וחשבת שזו זכות, והנה מסתבר שלהיות חרדי, זו מציאות שיש בה גם הרבה חובה! כנאמר: אצילות מחייבת!
לבסוף אפנה אותך לכתבה בנושא שכדאי לקרוא גם התגובה לכתבה.
http://www.aguda-achat.org.il/articles/2542/
מקווה שעניתי לך, אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול
תקוה
[email protected]
דלג לתוכן
