אישה יקרה.

קראתי אותך.

קראתי מספר פעמים את השאלה המרגשת שלך. ולמה אני מכנה אותה מרגשת? כי ב"ה זו שאלה שמעידה על זוגיות בריאה.

זוגיות בריאה בה טוב לך. את מרגישה שהוא רואה אותך ואת חשובה ויקרה לו והנה, נקרתה לפנייך הזמנה לדיוק ולצמיחה.

האם את רוצה לעלות קומה בזוגיות?

בשורות הבאות אשתף אותך מדוע אני חושבת שיש לך פה הזמנה לגדילה.

למעשה, השאלה שלך עוסקת בגבולות של נתינה למול ריצוי. הוא מבקש "לרַצות" אותך כדי שתהיי תמיד שמחה (כאשר כמו שכתבת, עבור זה הוא מוותר על עצמו. כנראה מתחת יש חשש כלשהו לפגוש חלקים פחות פוטוגנים שלך), ואת נמצאת בסימן שאלה מול אותו מצב – האם לרַצות אותו ולהתאים את עצמך לציפיה שלו, להיות תמיד שמחה?

משהו באינסטינקט שלך מתרעם מול הציפייה שלו שתהיי תמיד שמחה. ובצדק.

את מבינה שזוגיות בריאה היא זוגיות  שמאפשרת להביא את כל כולך לקשר. גם את החלקים היפים שבתוכך, אבל גם את החלקים הפחות נוחים שגם הם חלק ממך.

אני אוהבת ללמוד על מערכת היחסים הזוגית ממערכת היחסים שלנו עם הקב"ה, שמשולה לזוגיות. לוקחת אותך איתי לסיבוב קטן. מסכימה?

עיון בלוח השנה היהודי מגלה תופעה מעניינת. כל חג מזמין אותנו לחוות רגש אחר. ראש השנה מזמין אותנו לחוש את אימת הדין, יום כיפור מזמין אותנו לחוש קדושה והתרוממות, סוכות מזמין אותנו לחוש את השמחה, חנוכה להלל ולהודיה, פסח לתחושת חירות, ותשעה באב למעט בשמחה ולחוש צער על חורבן בית מקדשנו.

הנטייה הטבעית של כולנו היא להדחיק רגשות קשים. אנחנו מעדיפים להעצים שמחה ולהדחיק כאב, אכזבה ועצב. אבל היהדות מלמדת אותנו שגם לרגשות הקשים יש מקום. הם חלק ממעגל החיים, וגם אותם צריך לדעת לפגוש.

כך גם בזוגיות.

נשים רבות חוששות לאכזב בקשר, הנטיה הטבעית היא להיאבק ברגש הקשה שעולה, לכסות אותו ולהתעלם ממנו.

אבל לוח השנה היהודי מלמד אותנו שיש מקום לכל קשת הרגשות. זוגיות בריאה אינה זוגיות שאין בה אכזבות, אלא זוגיות שיש בה מקום בטוח להכיל אותן. מותר לך לאכזב לפעמים, ומותר גם לו. אנחנו אנושיים, ואף אחד מאיתנו אינו יכול לענות על כל הציפיות בכל רגע. האכזבה אינה סימן לכישלון, אלא חלק טבעי מהחיים המשותפים. דווקא היכולת לשהות גם ברגשות הקשים היא שבונה קשר עמוק ויציב.

למעשה אני שומעת במילותייך את הבקשה להביא את כל חלקייך לקשר. גם את הרגשות הלא נעימים.

ולכן כתבתי בראשית הדברים שיש לכם פה הזמנה לגדילה. עד היום ה"חוזה" שבינכם היה שאת עומדת בציפיות שלו – להיות תמיד שמחה. והוא – עושה מה שביכולתו, כדי שאת תהיי שמחה. (גם במחיר בו הוא נאלץ לוותר על עצמו, כמו שכתבת).

אני מציעה לך פה היום לגדול ולהרחיב את החוזה שבינכם לברית עמוקה.

ברית בה כל אחד רשאי להביא את כל כולו לקשר.

ושימי לב, אני מציעה לך לא להסביר לבעלך את מה שכתבתי לך פה, אלא להסביר את הדברים לעצמך. לקרוא אותם שוב עד שיתיישבו על ליבך.

אפשרי לעצמך להביא את כל חלקייך לקשר. גם את הרגשות הלא נעימים. ותסמכי על בעלך שיעשה את הדרך שלו בצמיחה הזוגית שלכם, וילמד להכיל אותך גם בשעות בהן את ב"נמוכים" שלך.

מה את אומרת? מסכימה לנסות?

שלך בהערכה

רבקי