שלום לך שואלת יקרה

מהשאלה שלך ניכר שאת בחורה בוגרת הרבה יותר מגילך, כזו שלא מסתפקת בתשובות מוכנות וחותרת לאמת. אני שמחה לנסות לענות, או לפחות לתת לך חומר למחשבה.

השאלה הגיעה אליי בסוכות, בתזמון מעניין. יצא לי בחג לשוחח על הנושא הזה עם הבן שלי שמתקרב לגיל שידוכים, והוא העלה את אותו חשש, אמנם מכיוון קצת אחר. הוא חשש שהנתונים היבשים שמרכיבים את הרזומה שלו יספרו סיפור שונה ממי שהוא באמת, ויפגישו אותו עם מי שלא מתאימה לו. את לא לבד בזה. זו חוויה מוכרת ללא מעט צעירים וצעירות חרדיים.

קודם כול, אני רוצה להתייחס למשפט שכתבת: "לא מגיע לי מישהו כזה". הרגשתי את הכאב שעולה ממנו, ואני רוצה לענות עליו ישירות: מגיע לך. החיפוש שלך אחר מישהו שעובד את ה' מתוך חיבור פנימי ואמונה, ולא מתוך נוחות והשתייכות, הוא חיפוש ראוי ולגיטימי. ההרגשה שהצעות כאלה לא מגיעות נובעת מכך שעולם השידוכים מושפע מאוד מחזות חיצונית, ולא מכך שבחורים כאלה לא קיימים. הם קיימים, רק אולי כדאי לדייק את החיפוש והתיווך להורים ולשדכנים כמו שנראה שאת מנסה לעשות.

כל אדם חרדי העומד על דעתו מבין בשלב מסוים בחיים שיש לנו שני סטים של כללים מחייבים: הסט התורני-ערכי, והסט הבלתי כתוב של הכללים החברתיים-סוציולוגיים. ככל שמפרידים ביניהם מוקדם יותר בראש, כך אפשר להישאר יציבים וחותרים לעבודת ה' נכונה ומדויקת יותר, ולצד זה לרקוד את הריקוד החברתי בקצב כזה או אחר.

ישנם צמתים בחיים שמפגישים אותנו בעוצמה רבה יותר עם הפן הסוציולוגי והכללים הבלתי כתובים, כמו רישום למוסדות לימוד ותקופת השידוכים. עצם הידיעה וההכנה המנטלית טרם ההגעה לצומת עם מאפיינים חברתיים חזקים מורידה את העוקץ והתסכול שנלווים לתהליכים הללו. קצת יותר ראייה מציאותית של הממד החברתי וקצת פחות נאיביות יכולה לרכך את התהליך ולמנוע משברי אמון במערכת.

יצא לי לדבר הרבה עם אנשים מקסימים שכל ישותם היא לימינלית (נמצאת "בין לבין", בתווך) ומתנגדת לצורך האנושי להכניס אנשים למגירות. ההתנגדות הזו לקיטלוג מובנת לי מאוד, וחנן בן ארי מיטיב לבטא אותה בשירו "ויקיפדיה". ובכל זאת, כשצריך לזהות השתייכות חברתית, אני חוזרת לשאלת המוסדות, שמסדרת היטב את הבלגן שנראה קסום ובלתי מוגדר: "לאילו מוסדות את שואפת לשלוח את ילדייך?" בדרך כלל כאן הדברים מתכנסים סוף סוף למשבצות זהותיות סדורות.

שוק השידוכים הוא שוק במובן הממוסחר של המילה: נתונים אישיים מתומחרים ומקוטלגים באופן יבש וקמעונאי. אם נכנסת פעם לאתר "השדכן", שמנסה להחליף את מערכת השידוכים הטלפונית הישנה, נתקלת בטח בשאלות רבות שמשמשות פרמטרים לשיבוץ המועמד או המועמדת במשבצת המדויקת ביותר. אפשר להתרעם על מסד הנתונים היבש, ואפשר להבין שמערכת חברתית שצריכה לעבור פירוק לגורמים כדי להפיק מודל לוגי של זיווגים חייבת להיות מתומחרת בצורה חיצונית ומאוד פשטנית. זה לא אומר עלייך ולא על ערכך. זו פשוט שפת השוק.

נקודה נוספת שהעלית בדבריך ורציתי להתייחס אליה כרקע לתשובה:

"מה שמפריע לי בבחורים כאלה זה שהרבה פעמים הם לא מאוד עמוקים או מחוברים לדת אלא נמצאים במקום נוח המחבר בין החרדיות הנוחה לחיצוניות המושכת. שמתי לב שהרבה מהם ישמרו על הלבוש השחור לבן במלואם ולכן יעברו לחרדים טוב בעין וגם ישמרו מצוות אבל למשל בבית יקשיבו לקול אישה, יראו סרטים וכו. ולמרות שאנשים יודעים או מנחשים שזה מה שהם עושים זה יחסית עובר בגרון כי הלבוש והחיצוניות תואמת אליהם"

הפער שאת מתארת, בין הבחורים שלובשים שחור-לבן אך מקלים בבית, לבינך, שמקפידה באמת אך מתלבשת אחרת, מזכיר לי חלוקות מעניינות שעושים חוקרי חברה חרדית בנוגע לחברה החרדית מודרנית. אני לא באה לקטלג אותך ככזו וגם לא רומזת שאני רואה את התת מגזר הזה בשלילה. באופן כללי, אני כמוך בנאדם שלא מתרשם מחלוקות מגזריות אלא מתוכן אמיתי של אנשים. אבל בכל זאת, יש משהו בחלוקה הזו שעושה שכל ומסביר כל מיני תופעות חברתיות שאנו רואות מן הצד.

ישנם שמות ומאפיינים שונים שנתנו חוקרים שונים לקבוצות המרכיבות את החברה החרדית המודרנית, אחת החלוקות מבחינה בין שתי קבוצות: "הנהנתנים" ו"האידיאולוגיים" (אני חושבת שהיא מיוחסת ללי כהנר, אבל לא בטוחה שהיא המקור). קבוצת ה"נהנתנים" (אני לא אוהבת את השם שלה, כי הוא שיפוטי מידי), זו קבוצה שמרשה לעצמה לזייף מבחינת מעשית מהקו הנהוג של המגזר, אבל היא נוטה לראות בערכים ובסיגנון החיים המגזרי כיוון שצריך וראוי לשאוף אליו ומייחסת לעצמה (כל אחד בפני עצמו, כמובן) חולשה מול פיתויי העולם הזה. אנשים כאלו יהיו מאוד נאמנים לקו המגזרי, אבל בבית פנימה יתנהלו בצורה שאינה תואמת את ערכי החברה. סגנון החיים הנפוץ של משפחות אלו הוא בורגני-מתירני. אשרטט אותם בקווים גסים: טיסות תכופות לחו"ל, מתירנות טכנולוגית מגיל צעיר, ונראות חיצונית שאינה עומדת בסטנדרטי צניעות חרדיים קלאסיים.

לעומתם, המודרניים האידאולוגיים שואפים לרוב לסגנון חיים צנוע, בעל סממנים חיצוניים מאופקים. יציאתם מגבולות החשיבה החרדית הקלאסית מונעת מתוך חשיבה ביקורתית, ומאידאולוגיה מנוסחת ומבוססת, הם ישאפו לרוב לקבל אחריות על המרחב הישראלי ולהשפיע עליו. לרוב גם יהיה עוגן יהודי עמוק שמגבה את עמדתם זו.

אני לא באה להכניס את הבחורים הללו וגם לא אותך לתוך אותה חלוקה, כי זה גם לא לגמרי יושב שם. אבל מה שאני רוצה לומר, שיש "פתיחות" שנובעת מחולשה ומפיתויים ויש "פתיחות" שמגיעה מחשיבה ביקורתית ומנטייה לחוסר קונפורמיות.

את לא פועלת מתוך חולשה, אלא מתוך חשיבה ביקורתית, עומק ואי-רצון לשחק משחק חברתי שקרי, ומולך, נראה ממה שאת מתארת, בלובי המלון הרבה פעמים מציבים בחורים חלשי אופי, "נהנתנים", מתירנים ושטחיים.  אבל לאנשים מאוד קשה לזהות את הפער הזה מבחוץ. ההבנה הזו חשובה לא כדי לכעוס על המערכת, אלא כדי להבין שאת מחפשת בחור שהוא אידיאולוג ואינדיבידואל כמוך, ולא מישהו שנותן דרור ליצריו.

את כותבת שאת לא רוצה להיות בקופסה, ואני מבינה. ובכל זאת, שדכנית צריכה משהו לעבוד איתו. הפתרון הוא לנסות כמה שיותר לפרוט לפרוטות את הדבר הזה שאת רואה לנגד עינייך כבעלך לעתיד.

כדאי לדרג: מה חייב להיות, ומה רצוי אבל גמיש. כולל פרמטרים חיצוניים יותר, כמו סגנון לבוש, נוסח תפילה או סוג המוסדות שתרצו לשלוח אליהם את הילדים, כי זה מה שיתורגם לשפת השוק. אף אחד לא בודק צ'ק-ליסט בפגישה, אבל הרשימה תעשה סדר בראש שלך ותקל עליך לתרגם לאחרים מה את מחפשת בפרטנר שלך.

את יכולה לצייד את הוריך במשפט מפתח כמו: "אני לא מחפשת בחור 'פתוח' שמתפשר על ההלכה, אלא בחור שמקפיד על הכל מתוך אידיאולוגיה ועומק, ויש לו חשיבה עצמאית".

לדעתי לא כדאי לחפש "סוג מגזר", אלא שדכנים שמכירים לעומק ושואלים שאלות לפני שמציעים. בדרך כלל אלה שדכנים קטנים ואישיים, ולא מי שעובד רק לפי רזומה ותמונה.

את לחלוטין לא היחידה שהחזות החיצונית שלה שייכה אותה למשבצת לא מדויקת מבחינה ערכית ופנימית. יש סטיות לכל הכיוונים, כי בסוף מדובר בבני אדם ולא במוצר מקוטלג. אני מאמינה באמונה שלמה שיש את האחד הזה (החזון איש טוען שבנוגע לשידוך אין אפילו את חובת ההשתדלות, וכל מי ששודך אי פעם יספר לך על תחושת הנס שנלוות לתהליך), שאולי גם הוא קוטלג בצורה כזו או אחרת, אבל בפגישה אחד על אחד תמצאו את התדר המשותף. לכן אני ממליצה, בהתייעצות עם רב ושדכנית, לתת צ'אנס ולצאת ליותר פגישות מהמקובל. ואל תוותרי על להסביר להוריך ולשדכניות, באריכות ובדוגמאות, מה את מחפשת. בסוף האסימון נופל, וההצעות מתחילות להתאים.

בהצלחה רבה, ושתמצאי את הזהות שלך ואת האחד שלך בקרוב ממש.

תמר ק.

תמר ק.