שלום לך,

שאלתך תפסה אותי בדיוק באותו מקום בו אתה נמצא, נבוך ומבולבל. אני מסתכל על ההפגנות הפראיות ותמה לעצמי היכן למד נער בן שש עשרה לכנות שוטר “נאצי”? מי הם אלה ששולחים את הצעירים הללו להתכתש עם המשטרה תוך סיכון גופני ונפשי? באיזו הצדקה הם מונעים מאנשים להגיע לביתם לאחר יום עבודה מתיש? מניין מקבל הבטאון שלהם, “הפלס”, את הסגנון הפרוע ואת הדמיון המפותח הבונה עולם מדומיין שלם שבו כל חילוני רוצה לעקור את הדת, ושכל ביקור בלשכת הגיוס כרוך בהסתה אימתנית להתגייס? ולצערי האלימות והכוחנות הזו איננה נחלתם הבלעדית של קבוצת המיעוט המדוברת. סטנדרים התעופפו בפוניבז’ משני הכיוונים, ואברכים תמימים סולקו מכוללים רק בגלל שלא הצהירו אמונים לצד הנכון.

ובמקביל אני מוכרח לומר שיש לי היכרות קרובה עם כמה אנשים המשתייכים לקבוצה המדוברת. אנשי מעלה, חברותיים, נחמדים, עדינים, שמחים לעזור לכל דורש, יראי אלוקים ועמלי תורה. אני מניח שגם הם השתתפו בהפגנות המדוברות (אם כי ברור לי כשמש שהם לא הגיעו לידי תגרות ידיים ולא לידי הלבנת פנים). כיצד זה יוצאות פעולות פסולות מתחת ידיהם של אנשים טובים?

ראשית, חשוב לנסות להבין את הרקע להלך הרוח של הקבוצה הזו. החברה החרדית גדלה מאד ב”ה ומתקשה להמשיך להתנהל באותה רוח מגובשת בה היא התנהלה במשך עשרות שנים. אנו עדים לשינויים בתחום היציאה לעבודה, בפתיחות ללימודים אקדמאיים, בחשיפה לתכנים חיצוניים, בהשתלבות בצבא, ובתחומים נוספים. יש השמחים בשינויים הללו ומברכים עליהם, אך ישנם רבים מאד המתבוננים במגמות הללו בחשש גדול מפני הסחף שהן עשויות ליצור וחרדים לעתידה של היהדות החרדית. גם בקרב החוששים יש הסומכים על גדולי תורה ידועים שידעו כיצד לשמר את הקיים מול הסחף, ויש הסבורים שהתגובה חייבת להיות נחרצת ובלתי מתפשרת. חז”ל לימדונו ש”כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות”. לכל אדם אישיות שונה המורכבת מנטיות נפש, מרקע חברתי, מחינוך, מזכרונות ומנסיון חיים. שני אנשים שעומדים בפני סיטואציה דומה עשויים להגיב באופן שונה לחלוטין כתוצאה מהבדלים כאלו. מסתבר שקיימת קבוצה לא מבוטלת של אנשים, רובם יראי אלוקים, אנשי אמת, טובים וישרים, שנוטים לראות במצב הנוכחי איום נורא על הדת, איום שדורש תגובה נחרצת ותקיפה. קבוצה זו אכן מתקרבת, כפי שרמזת, לטרמינולוגיה ולשיטות של חוגי נטורי קרתא.

אך אל לנו להתבלבל. העובדה שאני יכול להבין מהיכן נובע הלך הרוח של האנשים הללו, אין בה להצדיק אותם. הבנה איננה הצדקה. בתווך, בין כלי תעמולה פראיים מחד לבין נערים המנוערים מן החכמה מאידך, עומדים אנשים טובים. אנשים אלו מסתייגים אמנם ממעשי בריונות ואלימות פיזית ומילולית, אך בפועל שותפים ביצירת מצבים המוציאים מהאדם את הרע שבו. הייתי גם מצפה מהם למידה רבה יותר של ביקורת על מנת להבחין בתעמולת הזוועה הפראית המציפה את כלי התקשורת שלהם. עדינות הנפש של בן תורה אמורה הייתה להורות להם דרך אחרת. גם אם המאבק העקרוני שלהם צודק, ואינני בא להביע דעה לגבי עצם המאבק, הרי שצורת ההתנהלות שלו פסולה. קשה לראות אנשים שמסתכלים על מופע של התפרעות וחילול השם ורואים בו מחאה לגיטימית וקידוש ה’. המעשים הקשים נעשים על ידי השוליים, אבל זה לא פוטר מאחריות את אלה שמהווים את בית הגידול שלהם.

כלל נקוט בידינו שאין לנו תמיד יכולת לתקן את העולם, אבל אנחנו יכולים להתבונן בעולם וללמוד לגבי עצמנו. מי יודע אם מעז לא יצא לבסוף מתוק, כאשר הציבור שלנו יראה את התופעות המדוברות ויחשב חשבונו של עולם כיצד הגענו למקום כזה, והאם אנו עצמנו איננו נופלים באותן מלכודות במחוזות אחרים. כל אחד יכול ללמוד לקחים שונים, אך ברשותך אשתף כמה ממחשבותי.

מחשבה אחת עוסקת בנחיצות קיומו של סולם עדיפויות. המשגיח שלי בישיבה היה מדבר על “בן תורה בכל ההיקף”. תורת ה’ תמימה וכוללת בתוכה התייחסות למגוון היבטים בחיי האדם. כאשר לוקחים ערך מסויים, רעיון אחד, מקדשים אותו והופכים אותו לחזות הכל, אי אפשר שלא ייפגעו החלקים האחרים של התמונה, של דמותו הראויה של בן תורה. הוי מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה והפסד מצווה כנגד שכרה. כאשר ערכים שונים מתנגשים חייב האדם לשקול את המחירים ולקבל הכרעה שלוקחת אותם בחשבון. המחזה של גידולי פרע שצומחים בין ערוגות הישיבות מעוררת את הצורך להבטיח שילדינו ידעו להבדיל בין טוב ובין רע, בין קודש לבין חול ואפילו בין קודש לקודש, בין קודש שמגיע ממקום טהור ומוביל לתוצאות רצויות לבין קודש בלתי נשלט, אש בוערת המכלה את כל שנקרה בדרכה.

כמו כן אני למד על כוחה של תעמולה, על מצב בו אנשים שניזונים מכלי תקשורת מתלהם וצעקני מאבדים בהדרגה את יכולת האבחנה בין מציאות לבין דמיון, בין התראה מפני סכנה אמיתית לבין אובססיה, בין סגנון מכובד וביקורת לגיטימית לבין טרמינולוגיה אלימה וגסת רוח. אני לומד, ומשתדל לבחון גם כלי תקשורת אחרים באמת מידה ביקורתית כזו.

אז לשאלתך כיצד ניתן להסביר את התופעות הללו, אלה אולי תובנות שיכולות להסביר את התופעות שהיינו עדים להם. השילוב של תעמולה פרועה עם ראיית חד מימדית עשוי בהחלט להביא גם אנשים טובים למחוזות לא טובים. כתבת גם שאתה מתבייש להסתובב בלבוש ישיבתי. זו תחושה מובנת, אך חובתנו לעת הזאת היא דווקא להמשיך בדרכנו, להתבונן סביב, ללמוד ממה שקורה סביבנו, ולחזק את כל אותן המידות הטובות ועדינות הנפש הנטועות בחינוך הישיבתי, תכונות שנפגעו לאחרונה. השריפה פרצה בתוכנו והיא מלחכת בקצה המחנה, האם זה הזמן לערוק ולהמלט מהעיירה? להיפך! זה הזמן לקחת אחריות לשקם ולתקן. העובדה שיש אנשים כמוך בקרבנו מעניקה לכולנו תקווה גדולה שגם על המשבר הזה נגע להתגבר ולצאת ממנו מחוזקים ובריאים יותר.

אני מאחל לכולנו שנדע להפיק טוב מהמצב, ללמוד ולחדד תובנות, ולהפוך לאנשים טובים יותר עבורנו, עבור משפחותינו ועבור החברה כולה.

בברכה,

גרשון

gporush@cisco.com