שלום אחות יקרה,

ראשית, מחזקת את ידייך על הפנייה והנכונות להתייעץ. מכירה מקרוב את ההתמודדות עם תקופת הרווקות המאוחרת, ויודעת כמה כוחות, עוז ותעצומות נפש נדרשים בכדי לצלוח אותה.

הדרך הזו, לעבר אהבת הכלולות והדילמות שהיא נושאת בחובה נדמית לעיתים כהליכה בארץ לא זרועה.

ככזו אני מרגישה גם את השאלה שלך. הרצון שמישהו יפתור את הדילמה, יחליט במקומך, יכריע.

יקרה, צר לי לאכזב, אך אם לכך כיוונת, נדמה לי כי לא אוכל לספק את המענה המבוקש. ההחלטה הזו היא שלך, וצריכה להיות שלך בלבד. כל שאוכל הוא לנסות להאיר ולהעיר את תשומת ליבך לנקודות שחשוב וכדאי לך לברר עם עצמך קודם קבלת החלטה, מכל סוג שהוא.

את מתארת כי פגשת בחור שהיה לך נחמד איתו, אבל מרגישה שיש ביניכם פערים משמעותיים מבחינה רוחנית.

נכון, את כבר לא ממש צעירונת, ואולי הספקת לעבור הרבה בשידוכים. את גם יודעת שאסור להיות בררניים (מי אמר??) ולכן שואלת אם גם משהו שנראה לך "אבוד מראש" נכון להתעקש עליו, כי אולי זה שלך, או אולי לא תמצאי משהו אחר.

יקרה,

ראשית כמה מילים על המונח "בררנות": כמי שמכירה כאמור את עולם הרווקות מקרוב, אני יוצאת חוצץ נגד המונח הזה. חתונה זו העסקה הכי חשובה בחיינו. ולדעת מה אנו רוצים ומה הצרכים שלנו לפני ביצוע העסקה הזו, זו לא בררנות, זו אחריות. נכון, לא כדאי להיתפס לדברים שאינם מהותיים. אבל מי קבע מהו מהותי ומה לא? אני רוצה לצטט לך כאן, מדבריו של הרב ארז משה דורון, לשאלה דומה שנשאל בנושא, חושבת שדבריו משקפים גישה בריאה לכל המושג הזה שנקרא בררנות (הוא אמנם מתייחס להבדלים באופי ולא בהשקפה, אבל חושבת שניתן ללמוד מדבריו לתחומים מהותיים נוספים):

"לא פחות מאשר "מידות טובות", בזוגיות צריך לחפש מידות מתאימות,

מתאימות לרצון שלך, לאופי שלך, לנטיות שלך, לתפישת העולם שלך,

לאו דווקא מתאימות למה ש"כתוב" או מקובל ונחשב למידות טובות

בעיני מיגזר חברתי זה או אחר".

במילים אחרות, או כפי שאני מבינה את הדברים, אין מתכון אחד למה מהותי ומה לא. לכל אדם יש את הנקודות המהותיות עבורו, וצריך לתת להן משקל ומקום.

יחד עם זאת אסייג ואוסיף, שלעיתים דברים שנראים לנו כמהותיים בתקופה מסויימת, עשויים להתברר כלא מהותיים בהמשך. כדאי לפעמים לעצור ולבדוק את עצמינו, ואת מה שהגדרנו כמהותי האם הוא עדיין מהותי עבורנו.

שאת עומדת בדילמה כזו, כדאי שתשאלי את עצמך: האם הפער בינינו אכן מהותי עבורי? האם זה אכן בלתי אפשרי? האם הדברים כפי שהם כעת יפריעו לי להעריך את האדם שמולי?

תתבונני בשאלות האלה ובתשובות שהן מעלות בתוכך. אם הגעת למסקנה כמו זו שעולה משאלתך שהדברים "אבודים מראש" אז לצורך מה להמשיך?

חתונה היא לא מקום מפלט, וחתן לא בוחרים כ"ברירת מחדל". יש מי שאומר שאפילו מצד מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בעייתי ולא הוגן לקבל החלטה באופן כזה.

אם התשובות שענית לעצמך ברורות ומוחלטות, תהיי נאמנה להן, לעצמך לערכייך ועל פיהן קבלי החלטה.

אם עוד יש בך רצון להוסיף לברר ולבחון את הדברים את מוזמנת להמשיך לקרוא:

פעמים רבות, בשידוכים אנו מקבלות תמונה מסוימת על הבחור שפגשנו. לעיתים התמונה נכונה ומשקפת את המציאות, ולעיתים לא. כחלק מחובת ההשתדלות אני חושבת שיש לנסות לברר את הדברים, ללבן אותם יחד. איך עושים זאת? מדברים. שיח כן, פתוח. לא ביקורתי או מאשים, אבל כן כזה שניתן ללבן בו את מה שרואים ואולי לקבל תמונה שונה. (למשל: אולי הבחור נמצא בתקופה קשה? אולי זו ירידה זמנית ולא משהו מגמתי? אולי יש לו שאיפות אבל הוא צריך את האחת שתתן לו את התמיכה לממש אותן?) לעיתים שיח כזה עשוי לפתוח פתח לכיוון שלא חשבנו עליו, ולעיתים להבהיר לנו שהתמונה שקיבלנו היא אכן נכונה.

אם הגעת להבנה שהתמונה שקיבלת נכונה, את שוב עומדת בנקודת הבחירה, האם אני יכולה לחיות כך? האם אני רוצה לחיות כך? האם מתאים לי פער זה?

כמה מילים על פערים רוחניים או השקפתיים בין בני זוג:

זוגות עם פערים רוחניים קיימים. חלקם מנהלים זוגיות מקסימה וחלקם (כמו זוגות רבים אחרים, גם כאלה שאין ביניהם פערים) לא. כניסה לקשר שיש בו פערים, היא כניסה לקשר מאתגר, וצריך לקחת את זה בחשבון כאשר מקבלים החלטה. בעיני קשר כזה יכול להתקיים בתנאי שקיימת תקשורת פתוחה וכנה בין בני הזוג יכולת לשוחח על הפערים, על המשמעות שלהם, ועל אופן ההתמודדות איתם.

נקודה שניה שחשוב לשים אליה לב כאשר מקבלים החלטה זכו, היא היכולת ליצור קשר עם רמת "מובחנות" גבוהה. מבחנות משמעה, ההבנה שאנחנו בני אדם שונים, אנו מודעים לשוני והוא לא מאיים עלינו, וממש פי שכתבת: אין לאף אחד משני הצדדים רצון לשנות את השני ולהפוך אותו לזהה לו.

לסיכומם של דברים: ממליצה לך לברר אם התמונה שקיבלת אכן משקפת את המציאות לאשורה, האם הדברים מהותיים לך, והאם על אף הפער ישנה אפשרות לכונן קשר יציב באמצעות שיח פתוח וגישה של מובחנות.

מאחלת לך החלטות נכונות ומשמחות!!

ואם תרצי להוסיף ולדון, אני כאן

אפרת