שלום לך.

קראתי את שאלתך מספר פעמים ואני חייבת לומר כי ניסחת אותה בתבונה ורגישות רבה. התרשמתי מאוד מהדיוק בניסוח השאלה שלך ומכך שבמילים ספורות הצלחת לפרוש את החשש הנוכחי שלך ואת הקושי להתמודד עם האשמה עצמית.

אני רוצה לדון אתך בפרטיה של שאלתך היפה בשביל להגיע לתשובה שתסייע לך ותמחק את העצבות שקיימת עכשיו בין השורות.

נתחיל מזה שאני כל כך מעריכה את העובדה שידעת שאת לא בשלה לנישואים. שידעת להבין את רגשותייך, לנתח אותם ולפעול על פיהם. את יכולה להיות גאה בעצמך שלא בחרת בחירות נמהרות, שלא מצאת את עצמך כותבת עכשיו שמאוד קשה לך בחיי הנישואים וחבל שלא הקשבת לעצמך וחיכיתJ  ובגלל העובדה הזו שציינת אני גם מאמינה שאת בחורה שיודעת את דרכה, שיודעת מה היא רוצה ויודעת גם שלהינשא מלחץ שמישהו "יברח" זו לא סיבה מספיק טובה- גם אם מדובר בבחור לומד, רגיש ונראה טוב.

הנושא המרכזי שעולה בשאלתך הוא ההתמודדות עם תחושות של חרטה ושל ספק– החרטה מכרסמת עמוק בגופינו וליבנו וגורמת לנו לפקפק בעצמנו ולפקפק בהחלטותינו. היא יכולה להוביל לכך שאנו נשקע ברחמים עצמים או לחילופין ברצון לשנות משהו שאיננו יכולים לשנות. להבין שטעית מספר שנים לאחר שהחלטת – כנראה בצדק שזה לא זמן מתאים לנישואים, נשמע לי לגמרי כמו עצה גרועה במיוחד של היצר הרע. הרי חוץ ממנו מי עוד ירצה לגרום לך לשגות בחרטות מדומיינות, לפאר את מעלותיו של בחור שכבר נישא ולתלות את ייאושך מכך שלא התחתנת עדיין בבחירה שלך? שלא תביני אותי לא נכון- אני מאמינה בכך שקיימים חיבורים מיוחדים ועמוקים יותר עם אנשים מסוימים איתם אנו נפגשים. אני לגמרי מאמינה לך שהיה לך/ לכם את החיבור הנ"ל. אבל האם זה אומר שלא יכול להיות שיהיה לך חיבור מרגש ועמוק עם מישהו אחר אותו תפגשי? האם לא ייתכן שכעת שאת כבר בוגרת ובשלה למחויבות תמצאי את האדם שאיתו תרצי להיכנס למוסד הנישואים? לפעמים כשמשהו לא הולך לנו אנו מנסים לחפש אשמים, כשנמצא אשמים יהיה לנו יותר קל להתמודד.

כאן אני מגיעה לפירוש שלך ל "איוולת תסלף דרכה"  אמנם המפרשים באמת מסבירים שם שמדובר באדם שמאשים את הקב"ה במקום את עצמו (רמז: את מאשימה את עצמך את כנראה את לא בקטגוריה) , אך אותו האדם שאמור להאשים את עצמו ולא את הקב"ה הוא אדם שעבר עברה ו" נפרעים ממנו" והוא שכח שהוא עבר עברה ולא מבין למה צרה זו מצאה אותו. אז לא. לא חושבת שאת המקרה של "איוולת" לדחות בחור מסיבה הגיונית רציונלית ולגיטימית אינה עברה. מה שכן, להאשים את עצמך במעשה שלא עשית ולפחד שתשארי רווקה לעולמי עד בגלל זה… נשמע קצת פחות יהודי. במציאת שידוך מתאים נדרשת אמונה רבה שלפעמים קשה לגייס אותה ולמצא אותה בעצמינו אך די בכך שתאמיני שיש מי שמנהל את העולם עבורך והוא דואג לך לשידוך טוב שיתאים לך בול וכבר תרגישי הקלה.

נקודה נוספת שעלתה משאלתך. אז היה לך פחד להתחתן עם הבחור הלא נכון וכיום את חוששת שהבחור הנכון התחתן כבר. יש כאן עניין שראוי לתת עליו את הדעת. האם יש לך חשש כללי עולם הנישואים? האם את בחורה שצריכה להכיר מישהו "קצת יותר טוב" לפני שאת מחליטה להינשא לו? תסדקי עם עצמך בדיקה מעמיקה יותר ותנסי למצא את הבסיס לחשש הזה שהיה קיים אז וקיים גם היום. אולי אם תמצאי את המקור תביני שהעיסוק בבחור שלא רלוונטי עבורך היום הוא רק תירוץ.

ולפני שנסיים אסכם עבורך בנקודות קצרות את התשובה:

1. כדאי לך להעריך את עצמך על הבחירות שלך ולסמוך עליהן. נשמע מכתיבתך שעשית את הבחירה הנכונה.
2. אל ייאוש!! היה בחור אחד מדהים? יהיה עוד אחד כזה. הוא מחכה לך בעזרת ה'.
3. ייאוש זו עצה של היצר הרע לפקפק בעצמינו ולפקפק בהקב"ה ובדרכיו המופלאות.
4. להגיע לפגישה עם בחור חדש כשבראש שלך יש זיכרון מופלא של בחור אחר זה לא כל כך בריא. תנסי אולי לא להשוות כל בחור למי שפגשת אז אלא פשוט לפתוח את ליבך וראשך לבחור אחר שאולי אולי יהיה טוב ממנו.

בהצלחה.

[email protected]

נועם.