דלג לתוכן
שלום
אנחנו נשואים מזה שנים רבות ולנו ששה ילדים.
בעלי בכל פעם מחפש הזדמנויות ליצור קשר עם נשים אחרות ולהחמיא לנשים אחרות,
וגם היו לו כמה וכמה קשרים במהלך שנות הנישואים שלנו.
כל פעם לאחר ריב ממושך ותחנונים שלו שאסלח לו כי הוא רק דיבר וחיפש בסך הכל אוזן קשבת ולא עשה כלום, המשכתי הלאה אך אני סוחבת אתי מטען כבד ומרגישה מרומה ונבגדת.
היינו גם בייעוץ זוגי שלא הועיל, הוא מבטיח הבטחות אך לא עומד בהם.
אני שוקלת לפתוח תיק ולסיים עם הקשר הזה אך מצד שני פוחדת מהצעד הלא פשוט הזה.
מה עלי לעשות?
שואלת יקרה,
שלום לך, וברכה.
המילים האחרונות שלך מנקרות לי שוב ושוב "מה עלי לעשות?" "מה עלי לעשות?" "מה עלי לעשות?" ונראה לי, שהמציאות הזו, בה את מוכנה לקחת את האחריות ו – לעשות, היא מציאות מבורכת עד מאד.
את מתארת מציאות לא קלה בכלל. אתם נשואים מזה שנים ארוכות, אך בעלך יוצר קשר בוגדני ומחמיא לנשים אחרות, בעוד שמולך – מצטדק ומתחמק.
אינני יודעת מה מערכת הקשרים ביניכם מעבר לתיאור הכואב הזה. האם יש רגעי חסד? האם יש רגעי קירבה? מה מחזיק אתכם נשואים? עולות לי שאלות רבות, מול התהיה שלך האם לסיים את הקשר, כמו – מתי הרגשת סיפוק בחיי הנישואין שלכם? מתי הרגשת או את מרגישה, אושר? האם תמיד המצב היה כך? מה הוביל אתכם, למצוא זה את זו? מה חסר לך בחיי הנישואין? למה את כמהה? ו… מה כן יש ביניכם ולכם?
וגם,
אם תבחרי לסיים את הקשר – מה יהיה העוגנים שלך בחיים? ממי תוכלי לקבל כוחות? וגם – ממה את פוחדת?
ואולי תוכלי אפילו להתקדם הלאה בשאלות – מה הוא מחפש כל כך בחוץ? מה הוא לא מוצא? מה הוא מבקש, באותם קשרים אסורים, ומדוע?
ו – – – האם יש בך כוחות להשקיע כדי לנסות לשקם מחדש? לנסות לבחור בו, ובחיי הנישואין איתו, וללחום עליהם?
כל אלו שאלות, שאולי תוכלנה לעזור לך להתכוונן אל עצמך, אל הקשר ביניכם. אם תוכלי לשבת עם עצמך ולשאול אותך בכנות, אולי בעזרת חברה קרובה או דמות קשובה אחרת, ייתכן ותעלנה תובנות חשובות.
מעבר לכך, ברמה המעשית, מנסה לחשוב לעצמי… הרי אני יודעת עלייך כל כך מעט, ובכל זאת מנסה להציע.
מנסה להציע, בתקווה שתקחי מה שמתאים לך בלבד:
את מספרת שבעלך מחפש בחוץ, את מה שכל כך היית רוצה שהוא יחפש בפנים. יחפש בך. שהוא יחמיא לך, לנוות ביתו, שהוא יתעניין בך, אשת חיקו, שהוא ימצא בך, את אותה אוזן קשבת שהוא מחפש בחוץ..
מה תוכלי לעשות, כדי שהוא ימצא את כל זה איתך? עימך? בבית?
אני כותבת את זה, ומודעת לכך שכל כך הרבה חומות של חוסר אמון וחוסר רצון גבהו ביניכם בעקבות המעידות שלו,
אבל עדיין… את ניצבת ושואלת – מה עלייך לעשות, ואני שואלת את עצמי אם יוכל להימצא בך הכוח, למענך ולמען ביתך, לנסות מחדש, להיות לו, להיות עבורו, להיות אותה אישה שהוא מחפש כל כך בחוץ…
זה יכול להתבטא בחידושים קטנים ומושכים, בפרטי לבוש וריהוט, בעציץ או בשיחה. זו יכולה להיות ארוחה מפתיעה ויציאה זוגית, מתוך אותה הבנה שעכשיו את לוחמת. לוחמת עבור ביתך. לוחמת אור.
ככה, להיות לוחמת אור תוך כדי שאת מתגמלת את עצמך, בעידוד ובכבוד, על הפעולות שאת עושה, מתוך מודעות לכך שזה לא יהיה קל. כי כאמור – כבר גבהו ביניכם חומות של חוסר אמון וקצרי תקשורת… שמעתי סלוגן שמצא כן בעייני "קשה, אבל הכי טוב". תוכלי???
זה יצטרך להיות מהלך, וייתכן ותצטרכי עזרה והכוונה ותמיכה בדרך, ייתכן ותהיינה נפילות ורגעי חושך, אבל הלוואי, הלוואי ואמן, יכול לבצבץ ממנה גם אור גדול, ואהבה, ואחווה, ושלום. הלוואי.
יש בך את הכח לנסות?
*
אני לא רוצה להעלות את הנושא השני, את הבחירה האחרת – של אולי לפתוח תיק, משום שאם תבחרי ללחום ולנסות לשקם, תצטרכי לעשות זאת בלב שלם, ולפחות לתקופה לא להעלות אפילו ברעיון את המחשבה להיפרד.
אבל היות ואינני יודעת אם תפני שוב, וכל עוד אינני ודעת באיזו דרך ומהלך את בוחרת, מציבה בכל זאת את האפשרות.
יש פעמים שנכון לפתוח תיק. יש מקומות שנכון להיפרד. זה קשה, וזה כואב, ולפעמים – זה מה שנכון. אינני יודעת באיזה מצב את מצויה כרגע, ואולי זוהי האופציה עבורך.
והשאלה היא איך תמצאי כוחות לשם כך.
הייתי מציעה לך, אם את מרגישה שנכון לך לפנות לדרך הזו, ללכת לפגישות עם עצמך, בעזרת סיוע מקצועי, ללבן את השאלות ולקבל כוחות עבור הצעד הזה, לא להיות שם לבד.
איתך,
תמר ע.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
הייתי ממליץ לבצע שיחה פתוחה על הכל,
להכין את עצמך לשמוע את האמת מבלי שיפוטיות, להבין מה גורם לו לברוח החוצה.
ולדרוש ממנו לפחות לדעת את האמת לפני הסוף.
הוא לא מסופק?
את לא יפה בעיניו?
הוא מחפש ריגושים?
הוא מרגיש שהוא מפסיד בחוץ משהו?
לפי התשובות והאמת תוכלי לבצע הערכה נכונה לגבי המצב.
לא לפרק, אבל לא להיות אידיוטית ולחשוב שבאמת יפסיק "פתאום", אם לא באמת תביני על איזה צורך הפילרטוטים האלה נועדים.
והכי טוב לחפש נשים שהיו במצבך, ולקחו בחירות ולדעת איך הם שילמו עליהן (לכאן או לכאן) – כי אין חכם כבעל ניסיון