שואל יקר

שבוע טוב

התעכבתי זמן רב בתשובתי אליך מסיבה אחת ויחידה שחזרה על עצמה.

הרצון לענות לך ממקום חושב ומרגיש ולא ממקום אימפולסיבי.

הפעולה הראשונה שרציתי לעשות בכל פעם שחזרתי וקראתי את השורות הכואבות כל כך שכתבת, היתה להגיע אליכם ולנענע אתכם בחוזקה תוך כדי זעקות רמות שיעוררו את שניכם ויציפו לכם את העובדה הפשוטה ששניכם אנשים בוגרים ורציניים,שעתידם הרגשי של חמשת הילדים שלהם, שלא חטאו ולא פשעו, בידם

אבל לא עשיתי זאת בסופו של דבר, משתי סיבות עיקריות: האחת, מן הסתם שניכם יודעים זאת היטב ובוודאי שגם ברגעים אלו, בהם אתה עסוק בקריאת שורות אלו, מחשבות על עתידם ומסוגלותם הרגשית של ילדיך עומדים בראש מעיינך, ובודאי גם אצל אשתך.

הסיבה השנייה היא: מן הסתם כבר ניסית לומר זאת לאשתך יותר מפעם אחת, ובודאי בגרסאות שונות. אף ציינת זאת בכך שתיארת את הקושי שלך בגירושין בכך שלא תהיה עם ילדיך.

משום כך, אני עסוק במחשבה כיצד אוכל לתת לך כיוון שונה ומיטבי יותר מאותם אנשי מקצוע אליהם פנית.

אנסה בעזרת ה לנסות ולתת לך כיוון שונה ויצירתי שאולי יאפשר לך לפתוח צוהר לליבה של אשתך לפני שיכלו, חלילה, כל הקיצין.

אני רוצה להזמין אותך למסע פנימי לתוך הסלון של חנה ואלקנה, אותם המוזכרים בהפטרת ראש השנה (כן, גם אז חשבתי על שאלתך ועל הקושי בו אתה נמצא ותיכננתי להיעזר בסיפור חייהם כדי להמליץ לך על תגובה דומה).

במשך כעשרים ושתים שנים, עלו אלקנה וחנה אשתו לשילה על מנת להתפלל על ילד משותף לשניהם. שנה אחר שנה, מבלי להתייאש, מתפללים שניהם תפילה זכה לדבר אחד.

שנה אחת, בעודה כואבת ובוכיה, במצב הזוי של תסכול וחוסר אונים, בבואה לקבל תגובה אוהדת ואמפתית מבעלה, עונה לה אלקנה: "… הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים".

תגובה קשה מאוד לאשה כואבת ועוד מהאדם הקרוב אליה ביותר.

אשה נורמטיבית, היתה נשברת מייד.

חנה, לעומת זאת, קיבלה החלטה אמיצה. היא הבינה שאין כאן פרטנר לתפילה ברמה שלה. אלקנה אומנם ימשיך לתפקד בשילה כפי שתפקד בשנים שעברו, אולם הלב שלו, כפי שהבינה חנה מתגובתו, לא נמצא איתה. הוא מסתדר גם ללא ילדים ממנה. בודאי שהוא יתפלל, אבל אולי לא באותה עצמה כמוה.

היא לא נשברה ולא האשימה אותו או את משפחתו, היא פשוט החליטה לעשות כל שביכולתה לבד. בכל הכוח. עד כדי כך שזו הפעם הראשונה מזה שנים כה רבות שתפילתה היתה כל כך שונה ומשמעותית עד שעלי, חשב אותה לשיכורה…

אני משוכנע שבמהלך החודשיים האחרונים עשית מעל ומעבר כדי להחזיר את הגלגל אחורנית. אני גם מאמין שהצלחת פה ושם להגיע להידברות עם אשתך. יחד עם זאת, תחושה פנימית שלי לוחשת לי שהקשיים לא התחילו לפני חודשיים, אני סבור כי מדובר בקושי המתפרס על פני שנים רבות של נישואין בהם, כנראה, ואני כותב זאת בזהירות רבה, מערכת היחסים בינכם, יתכן ולא הייתה מיטבית.

אני קורא בין השורות על מעורבות כל שהיא של ההורים, על תסכול מתמשך שלה, על עמדות שהוזכרו בפניה בנוגע לילדים.

אני משוכנע ששניכם מאוד מאוכזבים מההתערבויות שנעשו אתכם עד כה, אני בטוח שהם גרמו לכם להיפרד מכספים רבים שלא הוסיפו לכם להרגשה הטובה.. יחד עם זאת, עליך להבין שמטפל, מקצועי ביותר ככל שיהיה, זקוק למרחב פעולה רב הנוצר באמצעות הזמן הטיפולי שלכם איתו.

מטפל מקצועי אמון על חשיפת הרבדים העמוקים שנמצאים מתחת לפני השטח, הוא יחפש נקודות משבר חבויות אך שיטתיות וחוזרות על עצמן, על מנת לנגוע בהן ולחשוף אותם לחשיבה נכונה ולא מעוותת.

יש צורך בזמן וברצון הכן של שניכם.

יתכן ורעייתך עייפה כבר מכל ההתערבות הזו. יתכן גם וכיוון החשיבה שלך, שלה או של שניכם אינו מתאים לצרכים שלכם. דהיינו, שאחד מכם, או שניכם, עסוקים בלשוחח בשפת העמדות במקום לדבר זה עם זה בשפת הצרכים.

אינני מכיר אותך מעבר לאותם שורות כואבות, אותם קראתי וחזרתי וקראתי שוב ושוב, חסרים לי עליך המון פרטים שהיו יכולים לעזור לי יותר להתכוונן אליך ולדייק יותר בתהליכי חשיבה על עזרה לכם, יחד עם זאת, נסה בבקשה את הכלי המדהים של חנה. נסה להחליט שאתה תהיה הכי טוב שאתה יכול להיות. נסה למקד את עצמך מול מטרות. בדוק את עצמך: מהי השפה בה אני מדבר עם רעייתי. האם אני בבית מספיק עבורה? האם היא בודדה? האם אני מספיק יודע מה עבר/עובר עליה? האם אני מחמיא לה? מפנק אותה/מפתיע אותה? האם (ביננו..) אתה חושב עליה לפעמים כשאתה בעבודה/בכולל? וגם אם התשובות שלך לשאלותיי כעת יהיו: "איך תרצה שאעשה זאת אם כבר חודשים רבים אנחנו לא מתקשרים.." אתה צודק! אינני מכוון בשאלותיי לחודשים האחרונים, אני מתכוון לחמש עשרה שנים האחרונות פחות חודשיים או שלושה.. בדוק את עצמך ידידי, אף פעם לא מאוחר, להפך, זה הזמן..

כמובן שמאחר ופרטים רבים לא נכתבו, יתכן וקיימים קשיים אחרים אולם הכלי עליו אני ממליץ מלמד אותך לחשוב לבדך, עם עצמך, מה יכול לעזור כעת לך, לחזור לתפקוד רגיל ונורמטיבי, כלפיך, כלפי ילדיך וכמובן כלפי אשתך.

קיימים מקרים רבים של גירושין, לצערי.

כל מקרה, לכשעצמו קשה וכואב, החל מלאדם עצמו ואף עד למזבח המוריד עליו דמעות, יחד עם זאת עליך להאמין שכל עוד שאין גט, ניתן לתקן. יתכן והתהליך יהיה מייגע ואיטי, אך אם הוא יגיע ממקום בו אתה תיתן את כל כולך ותנגן את המנגינה שלך בכל הכוח, זה ישכנע! בראש ובראשונה את עצמך, שעשית הכל למען ילדיך/משפחתך ויתכן וגם את רעייתך שתרגיש שמשהו "זז" אצלך.

אני מקווה שהצלחתי להאיר /להעיר ולו במקצת את החשיכה בה אתה נמצא.

אני מזמין אותך להתייעץ שוב, במידה ואתה מרגיש שאתה זקוק לכך, לצורך זה אבקשך ליצור איתי קשר במייל הרצ"ב במטרה לקבל ממך פרטים נוספים ולהמליץ לך על תמיכה מתאימה.

אני מאחל לך הצלחה רבה ומתפלל עבורך ובשבילך בליבי ובתפילתי להצלחתך בעזרת ה.

גמר חתימה טובה

ישראל