דלג לתוכן
שלום לכולם אני בחור חרדי גרוש הלומד בכולל חשוב בירושלים מאז ובגלל הגירושין קשה לי מאוד להתרכז בלימוד, מחד גיסא אני לא מרגיש סיפוק כיוון שאין לי טעם בלימוד, וחבל לי על הזמן היקר, ולכן יש לי מחשבות לצאת לעבוד וללמוד לתואר אקדמי, אך מאידך גיסא אני מאוד אוהב את הסביבה התורנית, וחבל לי לאבד אותה, מה גם שאני בטוח שאם אצא לעולם הפתוח אני אידרדר רוחנית מבחינה משמעותית, וכואב וחבל לי על הדרך הארוכה בה בניתי את עצמי. אם מישהו חווה או מכיר מישהו שחווה את הפרדוקס הזה, אשמח אם יוכל לייעץ לי. תודה לכולם.
שלום לשואל,
יישר כח על פנייתך. מתוך השאלה נראה שהנחת, ובצדק, שיש גם אחרים שמתמודדים עם אותן שאלות. ואכן, קהילת הגרושים החרדים היא גדולה ומגוונת, אך טרם התאגדה לכדי קהילה מסודרת. דומה שכל אחד ואחד שעובר תהליך דומה, בוחר לעבור את התהליך הזה לבד עם עצמו, כאילו אין מי שיוכל לשאת אתו ביחד את המסע, לחלוק מחוויותיו ומניסיונו, ולהעביר לו טיפ או שניים מניסיונו האישי. ולכן, לשאלתך, ברור שהתשובה היא כן! יש אחרים שחוו את הפרדוקס הזה והם רבים, אך צריך למצוא אותם וליצור עמם קשר. ישנה התארגנות תחת השם 'עמם אנוכי' אותה מנהל גרוש חרדי צעיר בשם אברהם רקובסקי ואשלח לך את הנייד שלו אם תיצור איתי קשר בפרטי. סביר שלאברהם יש מידע רלוונטי, והוא יוכל לחבר אותך אם אחרים שעברו ועוברים אתגרים דומים.
באשר לשאלתך. ראה. אין לי ספק, כמי שחקר וחוקר את עולם הגירושין החרדי, שהתמודדות של גברים חרדים צעירים עם גירושין משליכה על עולמם הרגשי, החברתי, המשפחתי, הדתי והרוחני. הספרות המחקרית מצביעה על שורה של השלכות רגשיות הקשורות לעובדת הגירושין כמו למשל דיכאון וחרדה, ירידת ערך עצמי, תחושה של ריקנות ובדידות ועוד. יחד עם זאת אותה ספרות עוסקת גם במושג 'חוסן' ובחקרו, וטוענת שהצטרפותם של כמה וכמה גורמים ניתן יהיה לראות אצל בני משפחה שחוו גירושין – צמיחה מתוך משבר, ראיית הגירושין כהזדמנות חיובית לשינוי, והרבה סיבות לאופטימיות וחיוביות. לא אכנס כאן לכל גורמי החוסן אך כמה מהם שמפורטים בספרות המחקרית ראויים להתייחסות כאן:
א. תפיסת הגירושין בתודעה האישית והחברתית – באופן כללי נראה שהחברה החרדית בעידן הנוכחי תופסת עדיין את הגירושין כמשבר וכאסון, ואתה, שחי כמובן בחברה זו מושפע מתפיסה זו. אז מה עליך לעשות? לחבור לאותם אנשים בחברה החרדית, ויש כאלה רבים ב"ה, שתופסים ומדברים על גירושין במונחים הרבה יותר רגועים וידידותיים. זה נורמלי להתגרש. לא חטאת כלפי אף אחד ובוודאי שלא מגיע לך להתנצל על עובדת גירושיך. לא התאים והמשכתם הלאה. תם עידן ההתנצלויות.
ב. התמיכה החברתית – סביר שאתה אומר לעצמך שאלה שתומכים בך מבין חבריך רואים בך מסכן הזקוק לרחמים, ולא בא לך שירחמו עליך. מחשבות אלה גורמות לך לחשוב במונחים של התרחקות ויציאה לדרך חברתית חדשה. לעניות דעתי זו טעות. הימנעות מהחברה הידועה והמוכרת, ואף בחירה בחברה אחרת כתוצאה מהגירושין, עלולים ליצור תחושת בדידות בעולמו הרגשי של הגרוש ויצא שכרו בהפסדו. עליך להשתדל להמשיך לדבוק בחברה הקודמת שלך ולא לנסות את מזלך בהכרח בחברות אחרות. ומכאן התייחסות ישירה לשאלתך – זה נכון ותועלתי לצאת ללמוד ולעבוד, אבל עוד יותר נכון להישאר בחברה המוכרת והידועה שלך, שבמקרה זה היא חברת לומדי התורה. נכון, זה לא נעים, "כולם מסתכלים עליי ומצביעים מאחורי גבי", אך אם תאמר לעצמך שעשית את הדבר הנכון כשהתגרשת ועשית את הדבר הנכון כשבחרת להמשיך לשכון בין חבריך, דברים יירגעו.
מתוך המכתב אני מבין שהתגרשת ללא ילדים שזה כבר טוב לכשעצמו, אך אני מבקש לעודד אותך ולומר לך שתורתך ולימודה שווים תמיד, בין אם יש לך את מי ללמד בבית ובין אם לאו. התורה היא נשמת אפו של היהודי ולימודה מקנה חדווה ואושר פנימי. התורה הנלמדת באף היא שנשארת לאורך ימים ושנים. אני בטוח שתשלים את עצמך במהרה עם אבדתך הראויה לך, למרות קשיים שאולי יהיו, ואז תשמח על כל דף, הלכה, ומידע תורני כזה או אחר שצברת כאשר היית בימיך הפחות שמחים.
בשורות טובות וכל טוב!
בכבוד ובברכה
נתי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
