שלום לך,

ראשית כל אני רוצה לאחל לכם הצלחה וברכה בדרככם הקשה. אדם צומח דרך התמודדויות, ואנשים שצריכים להיאבק על מה שעבור אחרים הוא מובן מאליו, נמצאים ברמה אישית אחרת לגמרי. וכאילו לא די בכל הקשיים, הנה מצטרף לזה גם הקושי של הריחוק הפיזי דווקא בזמנים שזקוקים יותר מכל לקשר, לחיבה, לתמיכה. והשאלה לא יכולה שלא להישאל: "למה??? למה זה טוב?"

כבר כמה ימים אני חושב מה ואיך לכתוב… מפחד שלא אובן כראוי. חושש שאשמע מתנשא כאילו יש לי תשובה לשאלה ושאני חי בשלום ובשלווה לפיה. מהסס שמא אתפס לקלישאות. אבל אקח את הסיכון, אפסיק לחשוש ופשוט אשתף את מחשבותי באפיקים בהם הן זורמות.

אתה שואל מה התועלת בהרחקות הללו…? האם אמורה להיות בהן תועלת? האם אמורה להיות תועלת במצוות בכלל? הרמב"ם (במו"נ ח"ג) מאריך בכך שלכל מצווה יש תועלת אלא שיש מצוות שהתועלת בהן ברורה לנו ויש מצוות שהתועלת בהן נסתרת מעינינו. יש גם מצוות שעיקרן מובן לנו אך לא כל פרטי הדינים והדקדוקים התלויים בהם. מצוות מנוחה בשבת מובנת לנו, אך האיסור המטריד להוציא עצם מהדג בשבת קצת פחות ברור, אבל אנו מקבלים על עצמנו את מערכת הכללים שהתורה קבעה לנו. הרמב"ם מבאר למשל שחלק גדול מהמצוות, כמו כלאיים וערלה ואחרים, נועדו לשם הרחקה מעבודה זרה. האם היום כאשר התועלת בהן אינה מובנת לנו נתיר את הדברים? ישנם זרמים ביהדות שנטלו לעצמם את החירות לברור רק את מה שרלוונטי בעיניהם כאן והיום, אך כמדומני שזרמים אלה לא הצליחו לשמר גם את החלקים שנראו בעיניהם כחשובים.

למרות שהתועלת שבמצוות איננה חייבת תמיד להיות גלויה לנו, הרי שחז"ל לא נמנעו מלהצביע על התועלת שבהרחקות בין בני זוג: "מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה". השיגרה שגורמת לבני הזוג להתרגל ולא להעריך נשברת על ידי תקופות האיסור שבסופן יש מעין איתחול מחדש של החביבות והקרבה בעוצמה יתירה. מדברים גם על הצורך של בני זוג לבסס את היחסים ביניהם לא רק על הקשר הגופני, ותקופות ההרחקה מעניקות את ההזדמנות לבסס קשר אינטימי כזה, אישי, נקי ועמוק. הגבורה שבאיפוק – מתן שכרה בצידה.

בנוסף, כך היא דרכה של תורה להציב סייגים על מנת להרחיק מהעבירה. לעיתים הסייגים הללו מובנים לנו ולעיתים הם נראים מוגזמים. ישנם גם מקרים פרטיים בהם הסייגים נראים לגמרי לא מתאימים ואולי אף פוגעים ומזיקים. אבל כך דרכם של סייגים שהם אחידים לכולם. אם כל אחד יחליט לעצמו איזה סייג שייך אליו ואיזה לא, הרי שביטלנו למעשה את התועלת של כל רעיון ההרחקות הקבועות. לדוגמה, אם אעמוד בצומת שומם בשתיים בלילה כאשר אין אף מכונית בסביבה, ואתפס חוצה אותו באור אדום, הרי שאקבל את הקנס הקבוע בחוק, ובצדק. מטרתם של סייגים היא בדיוק זה – להוציא את שיקול הדעת מידי האדם הבודד שלעולם יהיה חשוד בחיפוש הוראות היתר.

אפשר מאד להבין למה חכמים הגדירו הרחקות בין בעל לאשתו בימי האיסור. סיפר לי ראש ישיבה חשוב, שעבר עם אשתו טיפולי פוריות מתישים, שפעם פנה אליו הרופא שטיפל בהם ואמר לו שהוא איננו מאמין שהמטופלים הדתיים שלו, חלקם הגדול אנשים פשוטים שלא תמיד מקפידים על קלה כחמורה, יכולים שלא להיכשל. בתגובה, סיפר ראש הישיבה לרופא על כל ההרחקות הנהוגות, ולאחר מכן, כך סיפר לי אותו ראש ישיבה, אמר הרופא שאם כך, אז הוא יכול להאמין שלא נכשלים. אגב, אם נבחן את המצוות בהם חכמים הציבו סייגים מרחיקי לכת, נמצא בהן את איסורי בשר בחלב, חמץ בפסח ואת ההרחקות של ימי הפרישות. לא מקרה הוא שדווקא באלה החמירו מאד, והדבר קשור לכך שמדובר בעיקרו בדבר היתר שנאסר רק במציאות מסוימת ולכן הכישלון קרוב ומצוי.

מלבד הכפיפות שלנו להלכה, אני חש שכאשר אנו מכפיפים את עצמנו למערכת של הלכה ומנהג, אנו מרוויחים המון. אני מרגיש שאנו נהנים מהניסיון המצטבר של דורות רבים, מתחושת יציבות, מאי-הצורך להמציא את הכללים בעצמי כל יום מחדש ולהתלבט ולהתחבט. יש זמנים ומקומות בהם זה קשה, מציק, פוגע, אבל פריצת הגבולות תביא אותי, כך אני חש, למקום עוד יותר גרוע.

יש כאלה שמתקשים לקבל את התובנות הללו, וזו זכותם. כל אחד בוחר את דרכו ואת אופן ההתמודדות שלו. במקרים שאתה מתאר, הקושי גדול שבעתיים, והדבר האחרון שאומר הוא שזה קל, או שתמיד יש בקשיים הללו תועלת אישית. בוודאי שלא לי להביע דעה על מצב שלא התנסיתי בו, ולדון את האדם שלא הגעתי למקומו. כל שאני יכול לעשות הוא לשתף את המחשבות האישיות שלי, ואולי תמצא בהם הד לקולות פנימיים שעולים גם אצלך. אוסיף הערה קטנה, שלעיתים פוסקי הלכה שאינם יודעים מספיק נוטים להחמיר. אני מניח שקבלתם הנחיות מסמכות הלכתית רצינית וראויה, אך אם לא, הייתי ממליץ לפנות לתלמיד חכם שעוסק בתחומים הללו ויודע לשקלל את כל הנתונים

ואסיים מעין הפתיחה בתפילה לקב"ה שיוציא אתכם מן המצר לאור גדול, שתזכו שכל אבני המכשול בהם אתם נתקלים יהפכו לאבני פינה ותוכלו לשיר שיר תודה של "אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני"

מאחל מכל הלב,

גרשון

[email protected]>