דלג לתוכן
שלום לצוות המסור של אקשיבה!
ברצוני להביע משו שמאד מפריע לי. אני בחורה חרדית!
אני בחורה שמאד לוקחת על עצמי מצבים או בעיות למשל: אחותי מתחילה קצת להתחבר לבנות לא טובות אז אני נהיית בלחץ מה יהיה איתה ואני גם יהיה חייבת להעיר לה ולהגיד לה שה לא כדאי וכו' ואז היא סתם מתעצבנת עלי ולא מקשיבה למה שאני אומרת לה והיא צודקת אחרי הכל כי זה בכלל לא אחריותי. קיצר מקווה שהבנתם את המצוקה יש לי עוד מלא דוגמאות וזה יכול להיות גם ממלא בחינות.
אשמח אם תעזרו לי בהקדם
תודה
שלום לך,
קראתי את השאלה, והרגשתי שהיא נובעת ממקור פנימי ואמיתי.
הדאגה לאחותך, החששות מסופו של המדרון אליו היא עלולה להגיע, והמציאות הנוכחית והמעורפלת מטרידות אותך. מאד. חשוב לך להתקדם בחייםן ולא לחזור על טעויות. זה דבר עצום. מערכיה אותך.
את מתארת את עצמך כבחורה שנוטה לקחת עול ואחריות במצבים מסוימים, ובסופו של יום חוטפת 'זבנג' מאכזב על כך.
מרשה לי לחשוב איתך רגע ביחד?
מישהו פועל/ מתנהג/ מביע דעה או לא משנה מה, ומשהו בך נלחץ. משהו מתמרד מבפנים וכאילו מחייב אותך להגיב, למרות שאת תפסידי מההתערבות הזו. אבל בכל זאת את מתערבת. מה זה המשהו הזה, שמשתלט עלייך?
לא ניכנס כרגע לנושא הלימודי בתחום הפסיכולוגיה, רק בקצרה אסביר שיש מושג שנקרא 'סופר אגו', והוא בעצם מתפקד כמצפון אשר אחראי להתנהגותו המוסרית של האדם, ליכולתו לעמוד במטלות בלתי נעימות וכן הלאה. לרוב, מתפתח ה'סופר אגו' מערכי הסביבה, והפנמה שעברה בבית.
ישנם שהסופר- אגו שלהם מוגדר כנוקשה. אותם אנשים יהיו שיפוטיים, בפעמים רבות. הם יתקשו לקבל שישנם כאלו שסוברים אחרת, וזה בסדר. הם גם 'יסבלו' מנוקשות מחשבתית. הרבה פעמים זה חלק מהמסר שהועבר והוטמע בשנים הראשונות, ואף בהמשך.
אנשים שיפוטיים יתקשו להכיל שישנם אחרים שנוהגים או חושבים באופן שונה מהם. וכשהם רואים התנהלות שונה- קשה להם. הם ירגישו שעליהם להזהיר את השני מטעויות. יכולים להתלוות לכך גם הסברים מלומדים כמו מצוות תוכחה, ולפני עיוור לא תיתן מכשול וכו'.
אם נחשוב יותר לעומק, הרי שבד"כ לא המניעים ה'רוחניים' מנווטים את האדם. אלו הסברים שהוא נותן לעצמו, כדי להרגיש טוב. מה קורה בתת מודע? כשהוא רואה אחרים שנוהגים אופן שונה- קשה לו. קשה לו לחשוב שמותר לאחר לחשוב אחרת וזה לא טעות. קשה לו להסכים (בתת מודע, כן?) שיש עוד דרכים. זה מערער לו את המקום הפנימי שלו. את המצפן שכל השנים פימפם לו באופן מסוים.
יכולות להיות סיבות נוספות. דימוי עצמי נמוך, למשל. מישהו נוהג אחרת ממך, אבל זה קשה לך להכיל זאת. אולי כי בתת מודע את מרגישה שמישהו נוהג באופן אחר ממך, ואלי זה אומר משהו לא טוב על המקום שלך? את חייבת להניא אותו ממעשיו, כי אחרת מה יקרה לך?
גם חשש שנטמע בתת מודע יכול להיות טריגר. אם ניקח את הדוגמא שאת הבאת, ואני מתבוננת בה במבט שטחי, כי את המעניינת אותנו, ולא אחותך.
היא מתחברת לבנות לא רצויות. את כבר רואה אותה פורקת עול, ומהפחד הזה את צועקת לה 'הצילו' ומנסה להעיר אותה ולהעיר לה. היא לא מבינה מה את רוצה, ומתעצבנת.
כשיש לנו דחף פנימי שדורש מאיתנו להעיר לשני, אנחנו צריכים לנסות ולהבין את מקורו. לבדוק עם עצמנו מה מפריע לי בסיטואציה, עד שקשה לי איתה.
נכון שתמיד נוכל להאשים את השני שהוא לא בסדר, אבל אנחנו לא רוצים לתקן את העולם. במילא לא נצליח. חשוב לנו לבנות את עצמינו ולהתקדם. תנסי לבדוק מה גורם לך להעיר לשני, וזה לא משנה אם מדובר על נקודה רוחנית או טכנית.
לוקחת שוב את הדוגמא של אחותך. מה כל כך חשוב לך להעיר לה? נכון, היא אחותך, ואת דואגת לה. אבל ננסה לפענח מה קשה לך עם העניין. אולי הפחד שהיא תפרוק עול וכולם יצביעו עלייך כאחותך ותתביישי בה? אולי המקום שזועק 'למה רק לה מותר?' (הסופר אגו- המצפן שלך לא מאפשר זאת, למרות שהיית רוצה. אולי)או שמזהיר שאסור. יכול להיות שמתלווה כאן תחושת אשמה של משהו שאת יכולה למנוע. יכול להיות שאת מרגישה שההתנהגות שלה קוראת תיגר על הערכים שלך ואולי על המקום שלך באופן כללי. יכולות להיות אלף ואחת סיבות אחרות, אבל רק את תוכלי למצא אותן בתוכך.
אחרי שתעבדי עם המודעות הפנימית, ותדעי מה גורם לך להעיר, יהיה יותר קל לעבוד על זה.
אם המקום השיפוטי והמקובע הוא שזועק מתוכך- אפשר לרכך אותו. להזכיר לעצמי שאני לא אנהג כך, וזו בחירה שלה לעשות כך. אולי חבל עליה, אבל אני לא יכולה למנוע ממנה את הבחירות שלה. לשנן שמוצר לאחרים לנהוג באופן שונה ממני, וזה בסדר. לא מבטל אותם, ואף לא אותי.
אם הפחד הוא שמניע- לעבד אותו עם עצמי, להרגע, ולחזור למצב העכשווי. לתאר לעצמינו את הנתונים הקיימים ולבודד אותם מהרגשת הפחד שמעצימה את החרדה.
ואם זה דימוי עצמי נמוך, שהמקום של השני מאיים על קיומי- פשוט לחשוק שפתיים ולהזכיר לעצמי שזה הקושי שלי, המקום הנמוך והקטן שלי. לא קשור להתנהגות של השני. אחרי שאתגבר ולא אעיר- כדאי להעצים את המקום האישי. רשימה של מתנות שיש בי, יכולות שקיימות בי, ועשיה שאני פועלת מבלי לתת לה מקום.
–
ומה עם מקרים שצריך באמת להעיר? את בטח שואלת.
לפני הכל, חשוב לזכור שמצוות תוכחה היא לא פשוטה. אם אנחנו מגיעים ממקום אמוציונלי, זה בוודאי לא בשביל לקיים את מצוות התוכחה. זה כדי להרגיש שאנחנו שווים.
תוכחה צריכה להיאמר בנועם, בעדינות. אם אנחנו מעירים מתוך סערת רגש ומקום פנימי שמתקומם וקופץ- זו בוודאי לא מצוות התוכחה שאנחנו רוצים לקיים. מובן שיש מקרים בהם אנחנו אמורים להעיר את תשומת לב השני, אבל זו רק כעידכון ותו לא. תוכלי להבחין בעצמך, שכשאת אומרת לחברה: 'אל תפתחי את המקרר. שכחו לכבות את הנורה' (בשבת, כמובן)- הטון יהיה טכני ומעדכן, בשונה מהערה אחרת, שפורצת מהמקום הפגוע שלך.
מאחלת לך הרבה כוחות בעבודה הפנימית. אין ספק שעם רצון כמו שלך עוד תגיעי רחוק.
איתך בתפילה-
תמי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
