שלום לך יקרה,

קראתי את דבריך וניסיתי לזהות מה את שואלת? ומה את רוצה לשאול?

מה את רוצה שארגיש כקוראת?

ומה אני מרגישה כשאני קוראת אותך?

וכשניסיתי לדייק את הבנותיי, הרגשתי שאכן אני חשה מבולבלת.

הצלחת להעביר אלי את תחושת הבלבול שהצגת בדברייך.

ומתוך הבלבול, ניסיתי להבין את השאלה.

האם את שואלת מדוע הקב"ה אסר עלינו את איסורי העריות והגדרות לעריות?

ואולי את שואלת מדוע את חווה את הצורך לקשר ומגע?

או שאת שואלת על איזון בין חיי קודש וחול? האם יש כזה דבר לחיות חיים מעורבבים, ובכל זאת להישאר יראת שמים?

ה"סדר" שאני מצליחה לעשות בשאלתך, מעלה לי בראש ובראשונה את האפשרות להציע לך לחשוב על כך, שאת זוכה כעת לחיות את ה"חיים האמתיים".

נערת סמינר בת 18 או 19 הנמצאת במסגרת של כללים, מצד הבית ומצד מקום הלימודים, לא חווה כמעט את אפשרות הבחירה.

היא כביכול מנועה מלבחור.

רשימת הלווים שהן מנת חלקה, היא רשימה שאין לה עליהם ברוב המקרים שאלות, או תהיות מעשיות, היא עסוקה מאוד בלרצות את עצמה ואת הסובבים אותה.

נערת סמינר יראת שמים בדרך כלל נפגשת עם החיים האמתיים רק כאשר היא מתחילה להיות עצמאית, או מאותגרת ממגוון הפתעות החיים.

את כבר עצמאית הן מבחינה כלכלית ובעיקר מבחינה מחשבתית. העצמאות המחשבתית שלך מובילה אותך לתהות על רעיונות והשקפות שעד לפני זמן מה היו חלק ממך ולא חשת צורך להבהיר אותם לעצמך, את גם מזהה דרך השאלה את המקום שלך האישי במרחב החרדי. מבחינת המרחב החרדי את מתארת את עצמך כבוגרת החינוך החרדי, מה שאומר שארסנל ההנהגות שלך ברור, ומובנה דרך החינוך בסמינר. מאידך, את עובדת במקומות מעורבים, ועושה פעולות נוספות, שאת מגדירה אותם חול.

יש כאן תיאור מציאות שיש בה גם וגם . גם התנהגות נרכשת מחיי בית יעקב וגם התנהגות שסיגלת כחלק מאורח החיים החדש שאת מנהלת.

בחרתי שלא להתייחס לשאלה שלך איך הקב"ה מנע מאתנו מגע שהוא צורך פיזיולוגי?

תחושתי, שברור לך שמגע, לא יפתור את הבעיה.

הרי המגע שאת מתכוונת אליו, הוא מגע של אדם אחד ויחיד ששייך לך ורק לך. והמגע הכללי, שאת מציינת פועל בדיוק ההיפך, הוא מפר את ההכנה שלך לקראת היות האחת והיחידה של אישך, ומפר את הייחודיות של אחרים שיבואו אתך במגע שאין בו תכלית של שלמות.

אני מבינה מאוד את כלות הכוחות שאת מתארת.

כן המצב המתואר על ידך קשה.

גם אם את מוקפת חברה ואוירה נעימה, בעומק התחושות את חשה בודדה.

יחד עם הבדידות,  בעומק כלות הכוחות  אני מגלה את הכוח שלך לשאול לתהות, ולחפש משענת ומענה.

המציאות שאת מתארת, היא בעצם הבחירה החופשית במיטבה.

היכולת לשאול, לתהות, להבהיר רגשות, ולחפש, זו הבחירה שלך, זה אפילו עומק הבחירה החופשית.

ברוב הפעמים חולשה רוחנית שלנו נובעת מחולשה כללית של הנפש.

הנפש שלך כנראה משוועת לחיים של זוגיות, של שלמות, מתוך המחסור היא נחלשת ותוהה מדוע השלמות עדיין לא הושגה?

יכול להיות שגם חיי ה"חול" כפי שאת מכנה אותם, הם בריחה למקומות שנדמים כמתארים את השלמות לה את מייחלת, ואינם בהכרח פעולות הנובעות מעומק הבחירה, אלא מעומק הבריחה.

מלבד ברכות מעומק ליבי אליך, לא נותר לי אלא לחזק אותך להמשיך לתהות ולהבהיר לעצמך את מקומך כנערה יראת שמים, במרחב המסוים שאת נמצאת בו.

תפילתי שהקב"ה יראה את לבך יבין את עצמת השאלה והבקשה וימלא את תחושת המחסור בקרוב.

מחזקת אותך שתזכי לפעול מעומק הבחירה ולא מתחושת הבריחה.

תקוה

[email protected]

.