קודמתי בעבודה אבל אני צריכה לשבת במשרד עם בחור צעיר גם שומר מצוות,
המשרד תמיד פתוח ויש הרבה עוברים שבים במסדרון שבנוי חדרים אחד מול השני,
האם יש עניין של צניעות או ייחוד במקרה הנ"ל (עוד לא עברתי למשרד)
דלג לתוכן
קודמתי בעבודה אבל אני צריכה לשבת במשרד עם בחור צעיר גם שומר מצוות,
המשרד תמיד פתוח ויש הרבה עוברים שבים במסדרון שבנוי חדרים אחד מול השני,
האם יש עניין של צניעות או ייחוד במקרה הנ"ל (עוד לא עברתי למשרד)
שלום וברכה, תודה על השאלה הכנה והחשובה.
המציאות של עבודה כיום, אם במגזר הפרטי ואם בציבורי, היא של עבודה מעורבת מגדרית. מציאות זו לא עשויה להשתנות בזמן הקרוב. ישנם תחומים שניתן עדיין לעבוד בהם שלא במעורב, כגון תחום ההוראה, ותחומים אחרים שניתן לצמצם בהם את החשיפה למינימום, או לעבוד מהבית. אבל ברוב תחומי העיסוק, עבודה מעורבת היא עובדה.
אין איסור הלכתי על עבודה בסביבה מעורבת. היחס עם גברים אמור להיות ענייני ועסקי, מה שלא מעלה חשש איסור. כן, מדובר על צורך של פרנסה שלעניינו "ליכא דרכא ארחיני" (אין "דרך אחרת" המהווה אלטרנטיבה סבירה). ואולם, הניסיון מורה שגם כאשר אין איסור הלכתי, יש בהחלט אפשרות של נפילות ושל תקלות, ועל כל אדם – גבר או אישה – שנכנס לסביבת עבודה מעורבת, לקחת אותן בחשבון.
הייתי מציע מספר כללים שכדאי להיצמד להם. אני לא כותב אותם כפסיקת הלכה מובהקת (למעט איסור "ייחוד"), אלא כהצמלצות מתוך הניסיון:
1. כמובן שיש להקפיד על הלכות ייחוד. טוב מאד שמדובר באיזור פתוח שיש בו הרבה עוברים ושבים. עם זאת, לעתים ייתכן מצב של הישארות במשרד לאחר שעות עבודה, בזמן שאין עוברים ושבים ובמצבים שייתכן שיש בהם משום ייחוד. יש מאד להקפיד שלא להיקלע למצבים אלה, ולהמשיך את העבודה בבית או במקום שאין בו חשש של ייחוד. כדאי לרענן את הידע בהלכות ייחוד, שפרטיהן אינם ידועים לכל.
2. מעבר להלכות ייחוד, חשוב להיות "עם אצבע על הדופק", להיות ערנית לכל "חיזור" או מה שמתקרב לכך מצד גברים במשרד. כן, חשוב שלהציב גבולות ברורים: זהירות מקרבה פיזית, הימנעות משיחה על נושאים פרטיים ואינטימיים, וכדומה. אם אפשר להימנע מקריאה בשמות פרטיים – מה טוב.
3. אם יש ספק בנוגע להתנהגות מסוימת או עניין מסוים, אין לחשוש מלהעלות את הנושא מול הממונה הישיר, וכן להתייעץ בעניין עם אחרים — קולגות, משפחה, רבנים וכדו'. לשיתוף הנושא עם אחרים יש תועלת רבה במניעת תקלות.
לסיום, חשוב להדגיש את הנושא של האחריות האישית. אמנם אנחנו מצפים ממקומות העבודה עצמם לייצר עבורנו סביבה נוחה ומוגנת, אך בסופו של יום למוגנות של סביבת עבודה יש גבולות, והאחריות למנוע תקלות רובצת על בני אדם — על עצמנו. אחריות אישית זו מחייבת אותנו לערנות, להצבת גבולות ברורים, ולדיווח במקרה המתאים.
מאחל לך המון הצלחה במקום העבודה, ומקווה תעשי חיל בגשם וברוח –
יהושע
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
באותו נושא…פשוט כואב לי!!!!
מה קרה לנו?
עבדתי עם גברים חילוניים לחלוטין – הם כיבדו מאוד את ההליכות שלי – ואת הנהגותיי תמיד אמרתי שאין לי דבר נגד המין הגברי – אבל אני מעוניינת לנהוג באקטים של דיסטנט
יצאתי לאקדמיה וכבר שבתי ממנה….
אבל מה?? לאחרונה היו לי כמה שיחות עם גברים חרדיים שאיני מכירה – על פרוייקטים עתידיים – כלומר ענייני עבודה – וכמו בת ישראל טובה דברתי אליהם ברבים וכוללללללם ענו לי:" אני אשמח אם תדברי אלי ולא בגוף שלישי ממתי כך מדברים?"
תמהתי! דווקא מתוכנו זה צף ועולה – והופך למשהו לא ראוי?!? מה קרה לכם בני הישיבות?
במקום להעריך ולהוקיר ולחשוב – וואו יש עוד אנשים כאלו והלוואי וכל הנשים היו כמוני….
נעלמה ההוקרה, תם לו הכבוד והמרחק הראוי והרצוי בין גברים לנשים נשואים ושאינם
צר לי עליכם….
חשוב לעורר את הנושא
מאמינה שה' יתן לך כוח! ושהמודעות שלך תעזור לך כי היא היא החשובה בכל העניין …
ברכה