שואלת יקרה מאד, ראשית אתנצל שנאלצת לחכות למתן התשובה,

אני קוראת שוב ושוב את שאלתך, חושבת עלייך, רואה בעיני רוחי איך את לפותה בתוך הפלונטר הזה שבו האירוע (או האירועים?) של התקיפה המינית אופף אותך ואת לא רואה דרך מילוט על מנת להתקדם בחייך.

אני לא מכירה אותך ואת הסיפור שלך על בוריו לכן, ברשותך, אני מדמיינת אותו על סמך אירועים דומים שפגשתי, מבקשת את סליחתך מראש אם אני לא מדייקת לגבי האירוע שלך, מה שחשוב לי זה להביא לך איזשהו הבנה כלפי המצב שלך. .

את לא מציינת מי הוא אותו "בחור חרדי" אם זה סתם עובר אורח שנקרה לדרכך או מישהו מוכר? קרוב? מה שאני מבינה מבין הדברים שהמעשה הנלוז של אותו בחור חרדי הצליח להשחיר את פניהם של שאר חבריו ולא בכדי. חשוב שתדעי שאירוע של פגיעה מינית שמגיע פתאום, משום מקום, מייצר היפוך במוח – פתאום כל מה שהיה מובן, בהיר, בטוח הופך להיות ההיפך מזה.

אם עד אז הסתובבת עם ידיעה שאת שייכת למשפחה, קהילה בטוחה, שיש על מי לסמוך, שהאנשים הוגנים, צנועים ויראי שמים, פתאום, ביום בהיר ללא התרעה מוקדמת, הכל מתהפך!

את מגלה איזשהו צד אפל שלא ידעת עליו קודם. כל מה שידעת, מתערער, זה לא רק העניין אם הוא בחור חרדי או לא. שזה חלק מאד משמעותי באירוע ובהשלכות שלו, אלא בכלל יחסים? קשרים? נאמנויות? איסורים? טאבויים? החוויה הפנימית כלפי העולם הופכת להיות פחות בטוחה, מבולבלת ובלתי ראוי לאמון.

מתוך דברייך אני מבינה שאת נוצרת את הסוד לעצמך, ניכר שאת סובלת מההשלכות של האירוע, שהן משפיעות עלייך והזיכרון הזה לא מרפה. אין לי חלילה טענה עלייך שלא שיתפת אדם קרוב, שלא שיתפת את הורייך,

לצערי, זה כל כך מוכר. אני לא יודעת מהם החששות שלך לשתף, האם עצם האירוע שקרה? אולי את מרגישה בושה? אשמה? אולי את חוששת מה יקרה אם ידעו מי זה היה? אולי הוזהרת שלא לספר?

אנחנו מכנים פגיעה מינית כ"תסמונת של סודיות" בה לשני הצדדים – הפוגע והנפגע יש אינטרס לשמור על סודיות כל אחד מהם, להבדיל, מהסיבות שלו.

אז אם עד היום הסתדרת בלי לספר, עכשיו כשאת תקועה ולא יכולה להמשיך בסדר הצפוי של חתונה, משפחה, ילדים, לא רק זה, את במצוקה מכך שאת כביכול "תוקעת" את אחותך. את מבינה שאת צריכה לשתף את הורייך ולא יודעת איך.

אין לי עניין להגן על מסורת המנהגים של העולם החרדי, העובדה שמתחתנים לפי הסדר ומשתדלים שלא לעקוף את התור. תרשי לי לומר שלעניינך אני רואה בזה חסד גדול עבורך מכיוון שעכשיו את "נדחפת" סוף, סוף לטפל בסוגיה שאת מדחיקה כל כך הרבה זמן. שאת עם הסוד הזה לבד, לבד.

בלי קשר לאחותך, נראה שאת זקוקה לעזרה מקצועית לעבד את מה שקרה לך, גם אם את בטוחה שהפתרון לכך הוא להתחתן עם בחור לא חרדי, עדיין ההשלכות יכולות לצבוע את חייך באופן פחות רצוי.

המטרה הטיפולית היא להפוך את האירוע ממשהו שמשפיע עלייך חמשהו שקרה לך.

אני לא מכירה את הורייך, לא יודעת מיהו הפוגע? מה שאני כן יודעת שבמצב תקין יהיה הכי נכון לשתף אותם בכנות, להסביר להם מה תוקע אותך ולבקש מהם עזרה כדי להגיע לטיפול (במידה ואת מתפרנסת היום בכוחות עצמך, ממליצה לממן טיפול בעצמך)

בכל מקרה אם את זקוקה לליווי של המהלך הזה הן באיך לשתף את ההורים, איך להגיע לטיפול, לבדוק אופציות לטיפול מסובסד, את יכולה להיעזר בארגון אקשיבה או לפנות לקו החם של מרכז סיוע "מגן לקהילות" שעושה בדיוק את העבודה הזאת,

מלווה נפגעות בכל מה שהן זקוקות לו.

לסיום, מאד מצער לקרוא את מכתבך, מאד מצער שאת משלמת מחיר כל כך כבד בגלל התנהגות פוגעת של אדם אחר,

את ראויה לכל הטוב שבעולם, אין סיבה שחייך יתקעו ככה, תזכרי שבאותו עולם שמסתובבים אנשים שיכולים לפגוע באחרים, מסתובבים אנשים טובים באמצע הדרך שמוכנים לעשות ככל יכולתם לעזור לך להתקדם בחיים בעז"ה

בתפילה למצוא את הדרך ואת השליחים הנכונים

אסתי ה.