שלום לכם!
אני בחור בשידוכים כבר יותר מ.3.5 שנים, מהיום הראשון שיצאתי לשידוכים ידעתי שאני לא אתחתן מהר. הסיבה לכך היא – תמיד עמדה לי בראש הפחד מלהגיע למצב של זוג צעיר של אחרי החתונה שצריך להילחם כדי לגמור את החודש או כדי לפרנס את הילדים.
אני גדלתי החרדי לכל דבר , הייתי בישיבות עד גיל 22, לא למדתי שום מקצוע בזמן הזה, רק כשיצאתי מהישיבות ונמאס לי כבר לשבת וללמוד כל היום קלטתי עד כמה אני חסר כל בחוץ, למדתיהרבה קורסים שלא הניבו לי עבודה באמת טובה עם שכר טוב, אפילו בעבודות שהתמדתי בהם לא ראיתי את עצמי מתקדם לשום מקום, מהר מאוד הייתי עוזב את העבודה כי פשוט המקצוע והתחום לא עניינו אותי, ניסיתי ללמוד תואר אבל פרשתי באמצע כי לא יכולתי לעמוד בתשלום ובעומס הלימודי..
בתחילת דרכי בשידוכים חשבתי שעם הזמן הפחד שלי יעבור, אז יצאתי לשידוכים רק כדי לספק את הרצון של כולם מסביבי מתוך מחשבה שתוך כדי כך שאני אצא לשידוכים, הפחד והחוסר אמונה יעבור הגעתי למצב שתמיד לפני כל פגישה ידעתי שלא הולך לצאת כלום מהפגישה.. מה שיצר מצבים נוראיים של מקרים שבהם הייתי יוצא עם בחורות ופתאום כן רוצה להמשיך, אבל אז היה נכנס בי הפחד המוזר הזה מהחתונה ואחרי תקופה שהייתי יוצא עם הבחורה ולפעמים מבלבול גורם לה לחשוב שאנחנו מתקדמים בקטע רציני לכיוון חתונה- הייתי פתאום עוזב את הקשר ולא מוכן להמשיך. השארתי מאחורי הרבה לבבות שבורים (היום הן כבר שמחות ומאושרות בתור נשים נשואות ב"ה) והדבר הכי גרוע אני בעצמי הייתי נהרס מזה נפשית . כיום קשה לי להאמין שאני אתאהב בבחורה ,אני לא מאמין שאצליח להתגבר על הפחדים הכלכליים שלי, לא מאמין בעצמי יותר, במשך כל השנים האלה שאפתי להצליח ולהתקדם, ניסיתי לעשות המון דברים , עבדתי קשה כשכיר, ניסיתי לעשות עסקים שלא הצליחו, הכל היה רק כדי לספק לעצמי את הרוגע, את השלווה הפנימית שתרגיע אותי כדי שאוכל להרגיש טוב ושאני ניגש לחתונה במצב כלכלי טוב..כל יום הייתי בטוח שבנה, הנה אני אגיע למצב שאני חיפשתי לאוכל להתקדם משם, אבל תכלס היום אני ממש ממש לא במצב הזה, אני בדיוק כמו כולם גם במקום של אלה שממש ממש לא ניסו כמוני להצליח ולהגיע לאן שתכלס הם היום,, לא מרגיש שהתקדמתי בצורה משמעותית כדי להפחית מעצמי את הלחץ הזה.. מה שגרם לי להיות חסר אמונה ובטחון בעצמי ובנוסף זה פשוט ריסק לי את כל הביטחון שאני אמצא אי פעם בחורה שאני יאהב, או יותר נכון.. בחורה שתאהב אותי עם כל המוזרות שלי. הלכתי פעם לייעוץ בנושא, אבל חוץ מלהוציא טונה של כסף לכל מיני יועצים למיניהם לא עזר לי שום דבר..
אני מרגיש שאין לי מספיק ביטחון בה' שהוא ידאג לי לכל הפרטים הקטנים האלה בחיים, והרבה פעמים אני מרגיש שיתכן שזאת גם הסיבה שאני לא מתקדם לשום מקום, אולי בגלל חוסר אמונה שלי..
מה לדעתכם צריכים להיות הצעדים הבאים שלי? נמאס לי כבר מלא להיות מרוצה מעצמי, נמאס לי מההרגשה שאף אחד לא מרוצה ממני, נמאס לי לראות את ההורים שלי מבואסים מהבחור הכל כך מוצלח שהיה "פעם" מוצלח, נמאס לי מהמצב שבו הלב שלי כבר אטום לעצמי, נמאס לי מלהרגיש תמיד בתחתית, נמאס מהמצב הזה שלפעמים באמצע הלילה כשיש לי ממש רגשות אשם נוראיות כלפי עצמי על כל העגמת נפש שגרמתי לבנות בשידוכים, כל העגמת נפש שגרמתי להורים שלי , על כל החוסר מוצלחות שלי אני פשוט רוצה לקום ולהתאבד..
מה אני אמור לעשות הלאה? איך אפשר לשקם הרס עצמי שכזה?
דלג לתוכן


