שלום לך,

מתן ערך למה שמעבר לצרכי העולם הזה הוא מותר האדם מן הבהמה, ואדם שאינו מבין זאת הרי שחסר לו ב"אדם" שבו. חז"ל דברו בעניין זה במקומות אינספור וכך חכמי ישראל בכל הדורות. אשרייך שזכית להיות מאלה שמבינים זאת ושאת מבקשת ומחפשת איך להרבות במצוות ובמעשים טובים, איך להתקרב לקב"ה.

ברצוני להתייחס לשני משפטים שכתבת בפנייתך, משפטים שנובעים מרצון עמוק ואמיתי לקרבת אלוקים, אך שאפשר שטמונה בהם נקודה שדורשת בירור.

כתבת "העולם הזה עלמא דשקרא אך מה לעשות שיש גם גשמיות כגון פרנסה זיווג בריאות ואי אפשר להתעלם מהמציאות" אני לא יודע מה זה "עלמא דשקרא". מה שאני כן  יודע הוא שהעולם נברא על ידי הקב"ה שהוא אמת וחותמו אמת. "עלמא דשיקרא" הוא מושג שמבטא את העובדה שבעולם הזה אנשים נוטים להחשיב דברים פחותי ערך במקום דברים חשובים בהרבה. אם מדברים על כך שזמר פרוע וגס רוח זוכה להערצה ציבורית בעוד תלמיד חכם אהוב לשמיים ואהוב לבריות מונח בקרן זווית, זה ביטוי ל"עלמא דשיקרא" – עולם שסולם הערכים שלו אינו נכון.

אבל העולם איננו שקר. הקב"ה ברא את העולם ושם אותנו בו כדי שנחיה בעולם הזה. כך גזרה חכמתו. זה לא עולם שקר שיש בו גם גשמיות, אלא זה עולם אמת שהגשמיות היא חלק אינטגרלי ממנו, חלק שהקב"ה מצפה מאתנו לא להתנתק ממנו אלא להתנהל במסגרתו, לא ללכת עם העולם הזה "ראש בראש" אלא "יד ביד". חז"ל מלמדים אותנו שגם ליצר הרע יש תפקיד "ועבדת את ה' אלקיך בכל לבבך – בשני יצריך". הוא ברא את האדם בהתאמה לעולם הזה, עם צרכים, עם רצונות, ואלה הוראות ההפעלה שלנו – לא לבטל את העולם אלא לעבוד במסגרתו עם מה שהקב"ה נתן לנו. זהו רצונו.

וזה מביא אותנו לדבר נוסף שכתבת: "איך ניתן להתבטל בפניו כרצונו", והמילה "כרצונו" מאירה ומלטפת. מהו רצונו של הקב"ה? האם רצון הקב"ה חייב לנגוד את הרצון שלנו? הקב"ה חנן אותנו בתכונות, ברצונות, בצרכים, האם רצונו הוא שנקח את כל זה ונתעלם ממנו? האם כל החיים הם רק ניסיון ומלחמה עקובה מדם נגד הטבע שלנו במטרה לדכא את הרצונות שלנו? מסתבר שלא. הקב"ה רוצה אותנו כפי שאנחנו, עם התבנית המיוחדת בה הוא ברא אותנו, ושנעבוד אותו עם מה שהוא העניק לנו. התלמוד הירושלמי דורש "כבד את ה' מהונך – ממה שחננך", תשתמש במה שהקב"ה חנן אותך בו ותרתום אותו לעבוד ולכבד אותו.

לא עולם של שקר ולא מלחמה ברצונות שלנו הם מה שהקב"ה מחפש, אלא תיעול האישיות והכוחות שלנו לאפיקים נכונים ברוח התורה ועמידה בנסיונות מול דברים אסורים.

אבל כיצד אנחנו יכולים לדעת אם אנו אכן עושים את מה שהקב"ה מצפה מאתנו? לפעמים אני חושב על התרגילים במתמטיקה שהיינו פותרים בבית הספר, ולאחר הפתרון מדפדפים לסוף הספר, לחלק התשובות, ובודקים אם פתרנו נכון או לא. אח… אילו רק היה לנו משהו דומה בעבודת ה'… לעשות משהו ומיד לבדוק אם עשינו נכון או לא. אבל הקב"ה כנראה לא חשב שזה רעיון טוב, אלא העדיף לתת לנו להעריך בעצמנו כיצד פעלנו. אז פתרונות מפורשים אין, אבל ישנן דרכים אחרות לבדוק אם הלכנו בכיוון הנכון. במתמטיקה למשל, אם הגעתי לתוצאה לא חוקית – ברור שטעיתי בפתרון. בדרך כלל גם אם הגעתי לתוצאה שכוללת שברים מעורבים ומסובכים, כנראה שטעיתי. גם בעבודת ה', אמנם אין פתרונות מפורשים, אבל ישנן אינדיקציות.

אחת האינדיקציות החשובות ביותר לדעת אם אני בכיוון הנכון הוא מידת השמחה והסיפוק שבקרבי, רוחב החיוך לסובבים אותי ועומק האופטימיות עמה אני קם בבוקר. כמו שמכונת כביסה אמורה לפעול בשקט, ואם היא מרעישה אז כנראה שאני לא משתמש בה נכון, כך הקב"ה רוצה שנהיה שמחים ומלאי אנרגיה חיובית, ואם זה לא קורה אז כנראה שחרגנו מהוראות היצרן. יש מושג של "קדש עצמך במותר לך", דרך שנעשית סם חיים למי שהיא מביאה אותו למקום של קדושה ושל אנרגיות חיוביות, אך אותה דרך עצמה נעשית סם המוות למי שזה מביא אותו ללחץ ולמרירות. מי ששמח וטוב לו יכול להגיע לכל מקום. השמיים הם הגבול, אבל המרירות והאכזבה והעצב הם משקולות על הרגליים שאינם נותנים להמריא, ומה שנורא בהם הוא שלעיתים השלשלאות הללו מתחפשות לרביד זהב ויוצרות אשליה כאילו הם דבר יפה וחיובי.

את שואלת מה צריך לעשות כדי לעבוד את ה' בסיפוק ובשמחה? התשובה היא שהסיפוק והשמחה הם בעצמם היסוד ונקודת המוצא לעבודת ה'. קומי בבוקר ושאלי את עצמך: "מה יעשה לי טוב היום?  מה ימלא את המצברים שלי? מה יגרום לי לחוש משוחררת, קלה ונמרצת? מה יגרום לי להסתכל על העולם ועל אנשים בעין טובה?" זו התשתית הבריאה שעליה אפשר לבנות עולם ומלואו, עולם של יראת שמיים, של חסד, של קרבת אלוקים.

את כותבת על "חיים סוערים ולא פשוטים" ואני מבין שאת עומדת בפני התמודדויות ואתגרים. המתנה הטובה ביותר שתוכלי לתת לעצמך, המקפצה שממנה תוכלי לדלג ביתר קלות מעל למשוכות החיים, הן אותה תחושה של זרימה עם החיים, של שמחה, של אנרגיה חיובית מתוך שמירה על גבולות ההלכה והמוסר. כל רעיון, קדוש ונשגב ככל שיראה, שמסיט אותך מהנתיב הזה, אינו רצונו של הקב"ה. יתכן שתזדקקי למידה של אומץ, הן כלפייך פנימה והן כלפי חוץ, על מנת ליישם רעיונות שעולים בלבך, אך האומץ משתלם.

ויהי רצון שתמצאי את הצמתים הללו בהם רצונך ורצון הקב"ה משתלבים, "והיו לאחדים בידך".

בברכה,

גרשון

[email protected]