The Butterfly Button
סובלת מאד בנישואין ולא יודעת אם לעזוב

שאלה מקטגוריה:

אז ככה אני כותבת והדמעות בעיניים יורדות בלי הפסקה.
אני נשואה שנתיים יש לי ילדה אחת אני מפחדת להתגרש ואין לי אומץ לעשות את זה ואני כל יום סובלת בעלי הוא בן אדם עצבני קנאי אובססיבי אני לא עובדת כי הוא לא מרשה לי
עבדתי במשרד בהתחלה שהכרתי אותו וזה בלתי אפשרי לעבוד ככה הוא כל שניה מתקשר ורוצה צילומים של המקום שאני נמצאת ,איזה לעבוד למכולת אני לא יכולה ללכת בלי שיחת וידאו!
ומבחינתו ההורים שלי הם איומים וההורים שלו קדושים אגב אנחנו גרים אצל ההורים שלו וזה יותר סבל מחיי הנישואים האלה אמא שלו עוקבת אחרי כל דבר שאני עושה ואומרת לו אמא שלו רעה אני שונאת אותה .
היא משפילה אותי ומדברת אלי בצורה נוראית.
אני לא יכולה להתקרב לבעלי , מרגישה סלידה וכעס גדולים אליו.
ובמריבות הרבות שלנו כל פעם אותו דבר ואז הוא מבקש סליחה ואומר שהוא אוהב אותי ואני פשוט מתה מפחד להתגרש זה רק תמצית מחיי יש עוד כל כך הרבה וזה החלק הקטן אני מפחדת להתגרש איך אסתדר שהוא המפרנס היחיד ההורים שלי בעד שאני יתגרש רק הם לא מראים את זה כי הם פשוט מפחדים ממנו אז השאלה שלי היא איך מסתדרים אחרי שמתגרשים? אני צריכה נס !

תשובה:

בסיעתא דשמיא

אליך יקרה,

לליבך, לנפשך ולכל הכבוד והיקר שמגיעים לך.

אני מתקשה לתאר כמה כאב לי לקרוא את מילותיך. איזה כאב נוסף עליהן כשהבחנתי בגילך הצעיר.

כמה רצון נמלאתי לשלוח אליך מילים שימלאו אותך בקולות אחרים- קולות של כבוד, של הקשבה, של הבנה והרבה מקום לך-

למרחב שלך, המרחב הקדוש שלך בו אין לאף בריה זכות לגעת ללא שפתחת, את, צוהר מוגן להכנס.

עוד רגע קטן, זערורי, בטרם נכנס אל שאלתך המורכבת "איך מתגרשים" רצוני שנשאר שם.

בזכות שלך, מעצם היותך אדם. אשה. יהודיה אם -בזכות כל אלו ובזכות כל אחד לחוד- ראויה לכבוד ולהגנה.

אין שום רשות לאדם, יהיה אשר יהיה לנקוט באמצעים שמשפילים אדם אחר, פוגעים בו, מכנים אותו בשמות. לנקוט במעשים שחודרים לרשות הפרטית שלו. להחלטות שלו. לא כל שכן איומים וכינויי גנאי. ללא ספק שפעולות מסוג כזה הנן פעולות אלימות הפוגעות בנפש והן אסורות. כן. גם אם אין שם אלימות פיזית כי אם מילולית בלבד.

האדם, בהיותו נברא בצלם אלוקים, הרי שעליו לכבד צלם זה- בעצמו ובאחר.

באחר- לנהוג בכבוד של אמת.

בנפרדות.

בהבנה שהאחר שונה ממני.

נושא רצונות משלו שעלינו לכבדם.

ובעצמו-

להחיל את כל הכתוב בשורות הקודמות- בראש ובראשונה- עליו עצמו:

כבוד של אמת לעצמי.

שמירה על הגבולות האישיים שלי. מה נכון לי ומה לא. מה נעים לי ומה לא.

לדעת, להאמין ולישם כי ארבע האמות הפרטיות שלי הן הגבולות הברורים, הבלתי חדירים, המגינים על נפשי שלי ואני מחויבת אליהם.

אני כותבת לך זאת משתי סיבות:

האחת-

בכדי לומר לך, יקרה, כי זעקתה של הנפש שלך מתבקשת. בריאה ואמיתית.

אני מבינה את הכאב העמוק הזה שנובע מחשיפה אגרסיבית של הנפש שלך ללא שתיהיה לה שם הגנה. כביכול פרץ משהו אל קודש הקודשים של נפשך ללא רשות וחלל את קדושתה ואת כבודה.

זוהי תחושה עמוקה וכואבת. לשם, יקרה אני מבקשת לשלוח ניחומים. להתאבל עמך את הכאב והשפלה. לאסוף את החלקים שנפגעו ביראת כבוד ולומר לך כי את- ככל אדם שנברא בצלם אלוקים- ראויה לכבוד. להגנה. לשמירה. למרחב, הבנה והרבה התחשבות.

הסיבה השניה היא כדי לומר לך שגם אם לאחרים סביבך יש נטיה לפעול בכוחנות/ שטלתנות/ אלימות מילולית או כל דבר אחר שעלול לפגוע בנפשך ובכבודה- הרי שאת חייבת להיות השומרת של נפשך. שומרת הראש העומדת על גבולותיה של הנפש שלא מוכנה לקבל התנהגויות/ אמירות מסוימות. לא משנה מי אומר אותן.

לו תאמיני עמוקות שלא מגיעה לך התייחסות כזו לו רק מעצם העובדה שאין אדם או בריה שמותר להתייחס אליה באופן זה ולו תדעי לשים את הגבול באופן ברור, כי אז יוולד בך הכח. וגם אם מעשיהם של סובביך כרגע לא ישתנה, את חלקך במעגל- את הספיגה של האלימות הזו בלמת.

יקרה לי מאוד.

אני מבינה עד למאוד את הקושי בגירושין. זהו צעד לא קל תמיד ובפרט כאשר יש חשש שהצד השני ינהג בלוחמנות ובאגרסיביות ויאיים על הקשר עם הילדה. בנוסף לכך ועוד יותר חשוב- אני נשענת על מכתבך החשוב- שאמנם נוגע מאוד לליבי ודברי כאבך והאמת ניכרים ממנו מאוד ועדיין זה רחוק מכדי להיות בתוך בתמונה, להכיר את הנפשות הפועלות ולדעת מהו הדבר הנכון ביותר עבורך, אלו צעדים עליך לעשות ובאיזה סדר. ישנן שאלות רבות עליהן צריך לתת את הדעת כמו שציינת, הן מבחינה כלכלית הן מבחינה אסטרטגית והן מצד השמירה על הנפש שלך ועל נפש ילדתך הקטנה כך שגם לו זה הצעד הנכון- הוא זקוק ללווי של אדם מקצועי רגיש ושלא נרתע מן הקושי.

אני נוטה להבין מדבריך כי הוריך לא יוכלו למלא עבורך את הצורך בטיפול ובתמיכה מהסיבה אותה תארת ואולי מסיבות נוספות וגם לו יכלו- אני חושבת שעדיף היה לו קבלת תמיכה עם גב חזק מאיש מקצוע.

בעיני, יקירתי, הנקודה החשובה ביותר היא לעזור לך להתחזק מבפנים.

ללמוד את הגבולות הפנימיים שלך, שאת ראויה להם ואת הדרך לשמור עליהם.

זה חשוב לכל עתידך.

גם לו תתגרשי ותבקשי להינשא מחדש.

חלק חשוב בתהליך שלך, לעניות דעתי, חשוב שיעשה מול עצמך- מול המקומות בנפשך שמאמינים, או כרגע- לא מאמינים בכבוד המגיע להם וביכולת שלך לשמור עליו.

באשר להחלטתך ולאופן בה היא יכולה ואמורה להתבצע,

עליך למצוא אדם מקצועי שיסייע לך לצאת ממעגל הפגיעה הזה אל חוף בטוח ומוגן ויפה שעה אחת קודם.

אנא,

אלו הם מן הדברים שזריזות יפה להם.

אני מספרת לעצמי שישנם רגעים בהם החיים ממשיכים על מתכונתם ויש בהם גם חלקים טובים. אני משערת שברגעים שכאלה הקושי מתגמד ונוטים להמשיך הלאה אך עליך לזכור שכאשר יש רעל בעוגה, אין משמעות להיותה טעימה או בריאה במקור. היא נושאת רעל.

במקרה כזה חשוב לעשות אחד מן השניים-

או לנטרל את הרעל במידה ואפשר ( ואת זה ידע רק אדם שצבר ידע מקצועי, נסיון והבנה בתחום)

או להניח לעוגה הזו ולמצוא אחרת. בריאה ומיטיבה.

כך או כך- עליך להאמין שאת ראויה לכזו ולהחליט החלטה איתנה שיש דברים אותם את לא רוצה במעגל חייך ולעמוד עליהם.

למענך ולמען ילדתך, הובילי את חייך למקום בריא ומכבד. את והיא ראויות לזה.

לו תחפצי באיש מקצוע ותתקשי למצוא כזה, אשמח להשתדל לעזור.

באהבה רבה,

בתפילה גדולה לשמוע בקרוב כי נפשך היקרה נמצאת במקום טוב יותר עבורה, בטוחה ומוגנת מבפנים ומבחוץ,

שלך,

דקלה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך לפתוח את הלב לבעלי?
תאמת לא יודעת מאיפה להתחיל. בגדול כלפי חוץ נראה שהחיים שלי מושלמים. תמיד היה לחברות מסביב סיבות לקנא (וקינאו) הייתי אהובה מאד גם בעיני הבנות -גם לא אלו שבגיל שלי וגם בעיני המורות . הצלחתי בלימודים. תמיד הייתי עטופה בהורים שדואגים ואוהבים ועוטפים , תמיד מאלה שבמקום לעבוד כל החופש...
לא מוצאת תחומי עניין משותפים עם בעלי
קראתי כמה תשובות באתר והתפעלתי. יישר כח על הפלטפורמה החשובה ועל הצוות המקצועי שעונה. יש לי שאלה שלא בטוח יש לה פתרון. אך מנסה.. יש לי ולבעלי קשר טוב שמבוסס על אהבה הערכה וכבוד הדדי אבל חסרה לי החברות. הוא אדם מיוחד רגיש ועמוק אבל כמעט לא מעניין אותו כלום...
מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
אני כל הזמן צריך לשמח את אשתי המדוכדכת
אנו נשואים 3 שנים הורים לתינוקת אשתי נמצאת המון פעמים במצב רוח מדוכדך, עצוב ומיואש. היא מתלוננת ממש על הרבה דברים, וכל דבר קטן שקורה מסביב מיד מפיל אותה . אני באמת אוהב אותה ומנסה בכל כוחי להיות בעל טוב ותומך. בכל יום מחדש, כשאני חוזר הביתה אחרי יום ארוך...
איך לפתח את הקשר ביננו מחדש?
קראתי כאן באתר 2 פניות אחת בנושא המענה הרגשי מבעלי – רבקי ענתה והמליצה שהמענה הרגשי יהיה באחריות עצמי כלומר לעזור לעצמי ולא להיות תלותית בבעלי. אך אני מרגישה שאם דברים שכל כך חשובים לי אני לא יכולה להגיע אליו ולדבר איתו אז מה נשאר לי לחיות איתו? רק דברים...
אשתי מאשימה מתלוננת ומגדפת אותי
אני נשוי כ-10 שנים, ויש לנו 3 ילדים, והמצב הזוגי בכי רע. אשתי מרבה להתלונן מידי יום ואף פעם אינה מרוצה ממה שאני עושה. כל דבר שאני עושה בשבילה יש לה עליי ביקורת. לדוגמא: אם אני קונה משהו מהמכולת תמיד יש לה הערה למה לא קנית את החברה הזאת והזאת?...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן