מועדים לשמחה שואלת יקרה,
שאלתך הכואבת נשלחה אלי בעיצומו של חג החירות, יכולתי לחוש את המיצרים שבחייך.
את הספקות, הבושה ויתר הרגשות השליליים שמביאים אותך להגדיר את עצמך "סוג ד".
רגע לפני שאתייחס לעצם ההתמודדות הנפשית, אבקש ברשותך לעורר כאן שאלה נוספת:
עד כמה שידוע לי האדם נברא בצלם, כל אדם נברא בצלם! וכיוון שכך הוא ראוי לכבוד א-לוקים.
אז כיצד יתכן שאנו, כחברה, נופלים למקום שמסווג אנשים כ"סוג א" או "סוג ב"?
כיצד זה, שאנו מדברים על בני אדם שבכל אחד יש חלק א-לוקה ממעל, כאילו היו חפצים המועמדים למסחר?
האם ישנו ערך שונה בין חלקי הצלם השונים?
לתפיסתי, בכל אחד מאיתנו ישנו החלק המאיר המיוחד אך ורק לנו,
בלעדייך, יקרה, הפאזל האנושי לא יוכל להיות שלם,
ויותר מכך מה שמשלים את הפאזל הוא דווקא ריבוי החלקים אשר כל אחד בפני עצמו הינו מוגבל ולכאורה חסר.
כך שהשלמות והמושלמות נובעים דווקא מתוך ריבוי החיסרון.
מכאן נוכל להמשיך ולהתבונן גם בסוגיית מחלות הנפש.
יצא לי להתלוות לגברת שהייתה מאושפזת מספר חודשים לצורך שמירת הריון,
באותה תקופה פגשתי נשים רבות באותו מצב.
הבעלים, כמובן, לקחו פיקוד על הבית ובחלק מהבתים היה מדובר במשפחות מרובות ילדים, כך שהמשימה הייתה מורכבת.
בשבתות ובחגים, היו משפחות שבאו ברגל לבקר, זכור לי בעל אחד שהלך מרחק של כשעתיים ועשה זאת מספר פעמים באותה שבת.
הנשים, כמובן העריכו את הבעלים והילדים שבאו, אבל אף אישה לא דברה על כך שהיא מרגישה "שווה פחות".
גם במקרים של חולי פיזי ל"ע שמצריך אישפוז, אף פעם לא עולה התחושה של "שווה פחות"
ובטח ובטח שלא עולה השאלה לגבי המשך הזוגיות.
אז מה קורה במחלות הנפש? מניין לה הבושה (המיותרת!)? ויתר הרגשות השליליים?
נראה, שהתשובה לכך מצויה אי שם בהיסטוריה. כשעדיין לא הבינו מניין נובעות מחלות הנפש וייחסו אותן לכל מיני אמונות סרק.
כאלו שנקשרה איתם בושה.
גם היום, כל מעשה חריג או פלילי, מדווח בחדשות ככזה שישלח לבדיקה פסיכיאטרית,
לצערי, מערכות החדשות אינן טורחות לעדכן כי רוב רובם של המקרים מסתברים כאנשים שפויים לחלוטין שפשעו.
וככה החברה שלנו ממשיכה להחזיק במיתוסים וסטיגמות כלפי אנשים טובים, שכל חטאם הוא בכך שהם מתמודדים עם אבחנה כזו או אחרת הנכנסת תחת הכותרת "נפש".
מאחר והאדם הוא חברתי, אנחנו גם מושפעים מתפיסות חברתיות וכאן אני מגיעה אליך, יקרה.
את מאמצת את הסטיגמה החברתית וסובלת ממה שאנחנו נוהגים לכנות "סטיגמה עצמית"
כלומר, את בעצם לוקחת על עצמך את כל אותן תפיסות חברתיות מעוותות לגבי מחלות נפש ואלו המתמודדים איתם.
ומצב זה גורם לך סבל רב וחבל שכך.
המחקרים מלמדים שהסבל הגדול והמשמעותי ביותר של המתמודדים, הוא הסבל מהסטיגמה.
יש בכך גם בשורה טובה, כי את יכולה לשלוט בזה.
לסגל לעצמך חשיבה אחרת, חיובית יותר ובקורתית פחות.
הרי כתבת שאת ביקורתית, והביקורת שלנו מתחילה בראש בראשונה על עצמנו.
כשאנחנו חיים ב"שלום פנימי" אין לנו כל בעיה להגיע לשלום עם כל אדם אחר.
את מתארת הרבה רגעים יפים וגם כאלה שפחות, היכולת שלך לראות את התמונה הרחבה חשובה!
כי זו היא בעצם המציאות, וכשאנחנו זוכרים שהיא משתנה אנחנו יכולים להחזיק גם את הרגעים הקשים שבה.
אז מה עושים עכשיו? – תארת שהמחלה החלה אחרי הלידה השלישית. נסי להזכר בימים שקדמו לה.
מה אהבת? מה היו התוכניות שלך? היה חלום שרצית להגשים? מה מילא את חייך? מה נתן לך משמעות?
הגיע הזמן, יקרה, לחזור לשם ולבנות לעצמך איזושהי דרך איטית ומדורגת אבל כזו שמובילה למקום שאליו תרצי להגיע.
אנשים שמתמודדים עם מחלות נפש קשות, נמצאים היום בעמדות מפתח גם בעולם התורני וגם בעולם הכללי.
וגם לך מגיע להרגיש טוב עם עצמך, לאהוב את עצמך, להעריך את האישה שאת, הרעיה שאת, האמא שאת וכל יתר הדברים שיש בך.
מאחלת לך שתגיעי לכך בקרוב,
רויטל
[email protected]
דלג לתוכן
3 תגובות
תשובה ממש יפה!!!
אני מכירה אדם תלמיד חכם גדול מאוד שמנהיג קהילה שמעריצה אותו מאוד, קהילה שיש בה גם תלמידי חכמים גדולים,
יש לו בעיה נפשית שמתפרצת לפעמים ויש זמנים שהוא לא בכושר, וכולם מחכים לו בסבלנות, כי את מה שיש לו להציע אין לאחרים.
תוך כדי כתיבה אני נזכרת במנהיג נוסף, אם הייתי מציינת של איזו קהילה מי שלא מכיר לא היה מאמין, יש לו זמנים של דיכאון ואז הוא "נוסע לנופש". הוא הקים את אחת הקהילות הגדולות והמפוארות בארץ וקהילותו מעריצה אותו ללא סייג!
אני אישית מעריצה את שני האישים האלה על כך שהם מצליחים במקביל להתמודדות שלהם, שהיא קשה, כי סבל נפשי הוא פעמים רבות קשה יותר מסבל גופני, במקביל לה הם פועלים ויוצרים ולא נכנעים.
אז את סוג א א! לא פחות! אם קיבלת התמודות כזו את וודאי מיוחדת.
ייתכן מאוד שאת מפספסת נקודה מאוד פשוטה. בעלך נשאר אתך כי טוב לו אתך, כי הוא אוהב אותך, את בעצמך אמרת שיש לכם הרבה רגעים יפים יחד. קשה לך להאמין ולקבל שטוב לו אתך למרות כל הקשיים וההתמודדויות בגלל שהדעה שלך על עצמך כל-כך שלילית. אני נזכר בבחורה כלשהיא שיצאתי איתה לפני שנים רבות שהייתה לה בעיה כלשהיא, די משמעותית. היא הייתה בחורה באמת מדהימה מכל הבחינות אבל היא לא הצליחה להבין למה אני יוצא איתה למרות שיש לה את הבעיה ההיא. אבל היא הייתה כל-כך מיוחדת ורציתי אותה למרות הבעיה ההיא. בסופו של דבר היא שברה את הקשר בגלל שהיא טענה שמגיע לי יותר טוב ממנה וכמה שניסיתי להסביר לה כמה היא מיוחדת עבורי לא עזר, הדעה שלה על עצמה נשארה שלילית.
אין לי ספק שבעלך שאמר לך שהוא לא יעזוב אותך לעולם רואה בך יש של איכויות ומעלות שמוצאות חן בעיניו ובגללן הוא כל-כך נחרץ להשאר אתך למרות הבעיה. ייתכן מאוד שהוא מפרט ואומר לך כמה את חשובה ומיוחדת עבורו אבל בגלל שהדעה שלך על עצמך שלילית כל-כך את לא מצליחה להקשיב ולשמוע את דבריו.