שואל יקר,

קיבלתי את פנייתך, קראתי אותה בעיון ,אני מזדרז לענות לך מכיוון שאני מרגיש את הקושי המורכב בו אתה נמצא.

אני כל כך מתחבר לתחושות הקשות המציפות אותך.

מתוכן כתיבתך ניכר שהינך אדם רגיש מאוד. התחושה שלי היא שאתה נותן מעל ומעבר לשני במטרה לעשות לו טוב. אולם את עצמך אתה מזניח. המילה מזניח הינה קשה להקלדה אולם אם אתה מרגיש כך, חשוב שנפתח את ההרגשה הזו וננסה לתת לה מקום, ואם טעיתי- קבל נא את התנצלותי.

ראשית, זה ממש קשה לחוות רגש של שקיפות כזו בחיים. "אני מרגיש שקוף"- כך כתבת. זה קשה כל כך.

אני מנסה להרגיש את הסבל שלך: ללא יכולת להנות מהמשפחה, מהחברה, מרעייתך. מהחיים בכלל. לא פשוט.

צפות ומתערבבות בי כל כך הרבה שאלות שהייתי רוצה לשאול אותך:

1. האם יש תחומים שפעם ואולי גם כיום אתה חזק בהם?

2. האם יש לך חבר טוב? ואם תשובתך חיובית, מה מאפיין את אותו חבר שאתה מחובר אליו?

3. האם הצלחת ,לאחרונה, לחוות רגש של הצלחה או חדוות עשייה או יצירה כלשהי?

4. מה היית רוצה שיאמרו עליך שהיית מוצלח בו? איזה שינוי או מסר היית רוצה לייצר ממך שיאפיין אותך ביותר?

שאלות חופרות?

ממש לא.. אני ממש מרגיש שאלו הן שאלות שאילו היית פנוי יותר לעצמך, היית בוודאי שואל את עצמך מאחר ואני מרגיש שאתה אדם עמוק.

אדם שטחי לא מחפש בגוגל ומוצא אותנו.

אדם שטחי לא מתנסח בצורה כל כך חמה וחכמה.

אנשים רבים נוטים לשמור על מצבם הקשה לצורך התקרבנות עם החיים ודאגה לכך שכולם ידעו את מצוקותיהם.

אתה עושה רושם שונה

אני סבור שאתה עמוס מאוד מבחינה רגשית. אתה רוצה להצליח בכל כך הרבה תחומים בעת ובעונה אחת ורצונותיך למעשה הם אלו המציפים אותך ומפילים אותך ברוחך.

כעת, משהנך מדוכדך, קשה לראות את העולם בעיניים ורודות. משכך, כל תחום בחייך, וגם אותם תחומים שהיו חזקים אצלך,תופסים מקום אחרון בסולם המעשים והצרכים ולכן אתה בתחושה שלא הולך לך.

אתה מוצף .

בעת ובעונה אחת אתה רוצה לחלוק את עצמך לאשתך, לילדיך, לחברה שסביבך, לאמא שלך.

אגב, מה היתה מערכת היחסים שלך עם אמך? לא כתבת על כך בפנייתך. האם היו לך, בתחושה שלך, חיים טובים איתה? האם אתה רוצה לפצות או להתמסר ממקום טהור?

כל כך הרבה שאלות יש לי אליך, שהלוואי והייתי מקבל ממך תשובה עליהן… אני משוכנע שמטפל טוב ואכפתי, היה שואל אותך המון שאלות כדי למקד אותך בהצלחות שאני משוכנע שקיימות אצלך רק שאתה לא רואה אותן בגלל מצבך הנוכחי.

שמעתי פעם משפט שאולי נכון אך משום מה מעורר בי תהיות: "צרות מגיעות בצרורות". יתכן.. אולם גם דברים טובים מגיעים ב… לא מצאתי חרוז מתאים אז אשאר במונח "צרורות". גם דברים טובים מסתובבים סביבנו אלא שאנו יכולים לבחור האם להתפס בהם או להתמקד בקושי.

שואל יקר,

כשאדם לא מרגיש טוב,התחושות שאתה מתאר הן נורמליות.

חסר ערך,מדוכא,לא מוצלח בעבודה, מפוספס ועוד.

אני רוצה להמליץ לך על מספר התנהגויות שאני מאמין שבעזרת ה' יעזרו לך לצאת מעט מהמקום הקשוח בו אתה נמצא כיום:

ראשית, התחושה הקשה ביותר שקיימת, עוברת בסוף. כל רגש, באשר הוא, עולה בנו, חונק או תופס את כל נשמתנו אבל בבת אחת יורד בסוף לנקודת מוצא התחלתית. אמור לעצמך בשקט: " אני מרגיש כעת מתוסכל, עצוב,כועס מכך ששוב פעם לא הצלחתי להחזיק בעבודה. אני מרגיש מפוספס ו… אבל בעזרת ה' אנסה שוב. כי אני באמת מוצלח אבל עמוססססס רגשית".

עצם האמירה בפה ,תקל עליך את ההתמודדות כי אז העברת את הרגש לעמדת דיבור והדרך להשטחת הרגש קצרה יותר

המלצה נוספת: אמור לעצמך ( אפשרי גם במחשבה)," אין קשר בין חוסר ההצלחה שלי למי שאני. אני עמוס רגשית. אני מוצף. אני לא מכיר הרבה אנשים במצבי שיכולים להצליח. עלי לעשות הכל כדי לא להגיע למצב של עומס או מוצפות "

ומכאן , אני מזמין אותך לחשוב מה יוכל להוריד ממך, מעט, את העומס: אני מציע כמה דוגמאות שאקווה שתתחבר אליהן..

אכילת ממתק או משהו שיתן לך מעט סיפוק רגעי. כשתאכל ,אמור לעצמך: "אני בחרתי כעת לאכול את מה שאני אוכל. הבחירה היא שלי"

-שמיעת מוזיקה בזמן שאתה בוחר ואת הפלייליסט שאתה בוחר.

-יציאה להליכה קצרה בזמן ,בקצב ובמרחק שאתה בוחר

– שיחה טלפונית עם אמא או כל אדם אחר בזמן שאתה בוחר ועם מי שאתה בוחר.

-התנדבות כלשהי, שאתה זה שבוחר אותה..

ועוד ועוד.

עליך להחזיר לעצמך את השליטה על חייך ולתעדף משימות בקצב שלך.

שלמה המלך כותב בספר משלי בפרק ד "פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו" (פס' כ"ו)

חיינו סובבים אותנו כמעגל. אנחנו נולדים קטנים וחסרי אונים, גדלים,מתבגרים, מזדקנים, הופכים לנזקקים כמו ילדים ובסופו של דבר עולם כמנהגו נוהג.

בתוך מעגל החיים הידוע מראש עלינו להשתמש בפלס שיישר את הדרך שלנו בכך שנפלס לנו דרך אמיתית וישרה בתוך ים הקושי הסובב אותנו.

אל תוותר לעצמך יקר, לך עם האמת שלך. נסה למצוא בכוח את הטוב שבך. תתרגל לשוחח עם אוהביך, רעייתך, חברים ,מטפל.

ככל שתקפיד על שיח עם מישהו שאתה סומך עליו, כך יקל עליך להבין את מצבך ממקום נכון ואמיתי. יקל עליך להבין שדכדוך,או כפי שאתה מגדיר אותו בתחושותיך- דיכאון, הינו תוצר ולא סיבה.

נכון, ישנם כאלו שמתקשים להתמודד עם חייהם בגלל קושי אובייקטיבי כמו דיכאון אולם ,דע לך, שגם דיכאון, כשאדם מתנהל מולו ולא חושש ממנו ,הינה מחלה קלה לטיפול, יותר קלה לטיפול ממגוון מחלות אחרות.

אל תחשוש מלהיישיר ראש ולשוחח על כך עם המטפלת או מטפל אחר שתמצא, חבר או כל אדם אוהב אחר, כולל אשתך.

אתה צריך להתחיל לקבל תשובות לשאלות המהדהדות בראשך. אל תחשוש מהתשובות.. הן תסדרנה את מחשבותיך.

אדם חכם ומוכשר לא תמיד מחזיק עבודה לאורך זמן. גם אנשים חכמים מאוד, (ואולי דווקא בגלל שהם חכמים מאוד…) מתקשים להחזיק לעיתים בעבודה לאורך זמן.

רוב האנשים ( שאני מכיר לפחות…) מתקשים להתמודד עם מצבי חיים מאתגרים כשהם עייפים, כואבים, כועסים או מרגישים בבדידות.

אני לא מכיר ולו אף אדם נורמלי אחד שאשתו לא תשים לב כשהוא עמוס במחשבות או בקושי. שהרי ההתנהלות שלו מולה בזמני עומס רגשי כל כך שונים מהזמנים האחרים, הטובים יותר.

ולסיום ..

אני ממליץ לך לעצום את עיניך לאחר קריאת התשובה שלי ולנסות למשך מספר דקות להתנתק מה כ ל!!! ולנסות לדמיין סיטואציה ראשונה שעולה לך בראש בה הרגשת הכי אליהו שאפשר! משהו טוב שהיית שותף לו. זמן רגוע מהעבר. תחושה טובה ועילאית שפעם חוות.

תריח את הריח, קלוט את האור, תחוש את התחושות המתערבלות בגופך. נסה להתמכר לטעם, ריח, תחושה הטובה מזה זמן רב שתחוש כעת.

ותקלוט לפתע, שהשריר הזה, של ההצלחה, של אליהו השמח, עדיין נמצא אצלך והוא פעיל וזמין אלא שצריך לפלס אליו אליו שוב את הדרך ולמדוד אותה בפלס..

אשמח להמשיך ולהתכתב אתך אם תרגיש בכך צורך

בהצלחה בדרכך החדשה

ישראל