שואלת יקרה שלום וברכה

לא פשוט לקרוא על כל הסבל שעובר עליך. האמת, קשה להבין איך את מצליחה להחזיק מעמד בתפקוד סביר כאם וכרעיה בתוך סיטואציה נוראית שכזו. מגיע לך על כך הערכה גדולה מאוד, ואת יכולה להיות גאה בכך. מי שמכיר את ההפרעה יודע שזה רחוק מלהיות מובן מאליו.

בפסקאות הבאות אכתוב דברים הלכתיים, לכן חשוב לי לומר שלפני השליחה אליך והעלאה לאתר העברתי את הדברים לרב שאישר שהם נכונים ומדויקים.

חשוב מאוד לדעת: כל המחשבות על לקלל את אלוקים ולקלל צדיקים, וגם אם תקללי בפועל, זה לא באמת נחשב קללות.

אין לזה כל משמעות מבחינה רוחנית, דתית והלכתית.

מחשבות טורדניות שיש ב-OCD אלו מחשבות שמעצם טבען אין לנו דרך לשלוט עליהן, ולכן מבחינה יהודית והלכתית זה לא נחשב שאנחנו חושבים אותן בכלל. וגם אם תקללי בפועל, זה לא נחשב קללה. זה איזשהו דחף שנוצר ממעגלי חשיבה חסרי שליטה.

OCD קיים גם אצל לא דתיים, כמובן. הוא פשוט מוצא את הנקודה הרגישה של האדם ולוחץ עליה. הנקודה הרגישה שלך, כמו של דתיים וחרדים רבים, היא הדת. אבל הסיפור הוא לא הדת אלא המנגנון של המחשבות הטורדניות שהמיינד מייצר.

לכן, אין שום עניין להילחם במחשבות הללו ואפילו לא בקללות עצמן.

אם עוברות לך מחשבות לקלל, אמרי לעצמך: 'אוקיי, אז אני אקלל'. הרשי לעצמך לדמיין את עצמך מקללת. זכרי שהרב אמר שאין בכך כל בעיה, וזה לא נחשב קללה. אם את מתלבטת האם כבר קיללת, זה בסדר גמור.

הגידי לעצמך שיתכן שקיללת ואין לך מה לעשות עם זה. אלוקים לא יעניש אותך כי זה מותר. יתכן שיתחילו לך מחשבות טורדניות שאולי כן אלוקים יעניש אותך. אם המחשבות הללו אכן נושאות גם הן אופי טורדני, צריך לשחרר גם אותן ולומר לעצמך 'אוקיי, יכול להיות שאלוקים יעניש אותי, אין לי מה לעשות עם זה. זה מה שיש ואין לי דרך להילחם בכך'.

התהליך הזה נקרא ERP. ומהותו היא קבלת המחשבות הטורדניות והפסקה של המאבק בהן שמזין אותן ומעצים אותן. כתבתי כאן רק את קצה קצהו של התהליך, ובדרך כלל מורכב לעשות אותו לבד, כי הוא מתעתע מאוד, מכמה סיבות. לכן לדעתי ממש הכרחי שתלכי לטיפול בשיחות אצל מטפלת שיש לה ניסיון משמעותי עם OCD, ויודעת לעבוד בגישה הזו (בדרך כלל זו מטפלת CBT, אבל לא כל מטפלת CBT אלא דווקא אשת מקצוע מוסמכת ורצינית).

כתבת שהמוח שלך כל הזמן מחפש בעיות. קשה לדעת בלי עבודה מעמיקה של בירור אישי, אבל יתכן שבאמת זיהית כאן משהו קיומי בחוויה שלך שקשור לשורשו של ה-OCD. איזושהי תחושת חסר בלתי נגמר שמזינה בריחה אל ה'בעיות' שהמוח מחפש או אל המחשבות הטורדניות. אם זה אכן הסיפור, המחשבות הטורדניות הן הגנה מפני התחושה הזו, וצריך לנסות לעבוד ולהבין מהי בדיוק. מהו החסר הקיומי הזה או מהו הדבר שמפניו את חרדה (באזורים בלתי מודעים, כמובן). יתכן שגם הצורך הגדול בתשומת לב שאת מתארת, נובע מתחושת החסר הקיומית הזו, מחוויה של איזה צורך שלא מצליח להתמלא, ותשומת הלב היא עוד דרך להסיח דעת מהחוויה העמוקה הזו, מהחסר הזה.

יחד עם זאת חשוב לומר שצורך בתשומת לב הוא צורך טבעי ומובן של רוב בני האדם הבריאים. מותר לנו לקבל את הצורך הטבעי הזה שהשם נתן בנו. צריך רק לדאוג שהוא לא יהיה שחקן יחיד בזירה, לאזן אותו עם חוויות של סיפוק ומשמעות בדרכים פוריות שעושות טוב לעולם ולנו.

לגבי המלצת הרבלפנות לפסיכיאטר, אני חושב שזו המלצה חכמה. ברוב המקרים קשה להתגבר על OCD בלי שילוב של טיפול בשיחות וטיפול תרופתי יחד. אלו לא תרופות קשות והן לא משנות אותך או את האישיות שלך, גם תופעות הלוואי שלהן על פי רוב אינן משמעותיות. זה יכול מאוד להקל עליך את העבודה. אם בכל זאת את חוששת מתרופות, התחילי מטיפול בשיחות כמו שהזכרתי לעיל, והתייעצי בטיפול האם ומתי נכון לשלב גם טיפול תרופתי.

הדרך שלך לא קלה, ואני בטוח שיש לך את הכוחות לעשות אותה. אישה שהובילה בחיים שלה תהליך של חזרה בתשובה, ומגדלת  ילדים עם כל הקשיים והסבל שתיארת, ראויה להערצה. עשית כל כך הרבה בחיים, בוודאי תוכלי לעשות גם את הצעדים הללו ולהפוך בעזרת השם את החיים שלך לטובים ומספקים הרבה יותר.

אם משהו לא ברור או שיש לך שאלות נוספות בעניין, תוכלי להפנות אותן למייל של המערכת שממנה נשלחה אליך התשובה.

חזקי ואמצי!

יחזקאל