שלום וברכה

התעכבתי מעט מלהתחיל לכתוב [מתי אגמור אני לא יודע…] כי אני קורא את השאלות שוב ושוב, קורא את התהליך שאת עברת-עוברת, וחושב הרבה על הכל, על התהליך שאת עוברת על השאלות שאת מציגה, ומנסה לרכז אותם, לארגן אותם בראש שלי. זו מלאכה קשה כי הצגת כמה וכמה שאלות שנראות שונות. אך אנסה לתת מענה לכולם.

בכדי לנסות לארגן את המחשבות על כל מה שכתבת אנסה לתת כותרת למכתב שלך, מהו הנושא העיקרי שמופיע בו, את עצמך נתת כותרת בתחילת דברייך, התורה והפסיכולוגיה, או עולם הרגש-הנפש והתורה.

בכדי להבין יותר נכון את הסוגיא הזו, אני חושב שנכון יהיה לתת הצצה מסוימת לעולם הנפש והרגש בעבר, וגם להסביר נקודות חשובות בהקשר ללימוד תורה ולהשקפת התורה. ואחר כך לפנות להתמקד בשאלות ששאלת.

ובכן, המחקר על נפש האדם התעורר מאד מאוחר, רפואת הנפש בצורתה המודרנית המוכרת החלה בפיגור גדול לעומת רפואת הגוף. חקר הפסיכולוגיה עבר תהפוכות רבות, ועדיין עובר תהפוכות. כמובן גם רפואת הגוף מתפתחת, אך רפואת הנפש לא מתפתחת אלא מתהפכת. המודעות למערכת העצבית, ולמערכת הרגשות מאוחרת מאד. בעולם העתיק לא הבינו את נפש האדם ואת רגשותיו, ודאי לא ידעו להצביע על השפעות ארוכות טווח על עולם הרגש.

הבנת הנפש, ההעמקה בה, יצרה לא רק דרכי ריפוי, אלא יצרה גם מודעות רגשית, המודעות הרגשית הביאה בכנפיה בשורות נוספות, חלקם טובות חלקם פחות טובות או אפילו רעות. הבשורות הם תנועות או קבוצות אנשים שהמודעות לעולם הרגשי הובילה אותם להוביל את העולם לעולם יותר טוב, לפי דעתם, חלקם צדקו וחלקם טעו, וזה הביא גם אנשים להאמין על עצמם כל מיני דברים בזכות אותה מודעות, חלקם מאמינים בעצמם בדברים טובים יותר וחלק בפחות טובים. התנועה הפמיניסטית למשל היא אחת מהתוצאות של ההתפתחות והמודעות הרגשית, שנוצרה בעקבות חקר הפסיכולוגיה. אך לא רק התנועה הזו, אפשר לומר שהעולם השתנה בעקבות הפסיכולוגיה. המודעות לערך החירות, הצורך בחופש, המודעות הסוציאלית באופן כללי, שינתה את דעת ההמון. מאדם שאהב דיקטטורה, האדם החל לשאוף לחופש. וכך השתנו מערכות היחסים, היחס בין מעביד לעובד, בין הורים וילדים, בין בעל ואשה, כל מערכות היחסים מושפעים בעקיף מהשינוי שהחל בעקבות המודעות שהפסיכולוגיה השרישה בעולם.

האם כל מה שקרה מושלם? חלק כן וחלק לא. לא אצביע בתנועות שנוצרו, אבל עם קצת מחשבה אפשר לראות תופעות רבות, הרות אסון שנוצרו מבלבול וחוסר בהירות של הבנת נפש האדם. כאשר חלק מהאידאולוגיות הרווחות היום שואבות כח ממחקרים פסיכולוגים שונים. אם המחקר היה עולם חופשי שאפשר לדון בו לכל כיוון אפשרי, הרי שסוגיות היו מתבררות יותר, אלא שפוליטיקה שולטת גם במגדלי השן. ולא לכל מחקר יש רשות לבוא בשערי האוניברסיטה. וכך עולם הנפש נמצא בערפל כששיטות מסוימות שולטות ואחרות לא יכולות להישמע.

כך נראה מדע לא מדויק. בשונה מרפואת הגוף שיש בו מחקר ברור והמדע בו מדויק מאד, עולם הנפש סבוך ומורכב. והניסיון להכניס אותו בתוך מסגרת מאד ברורה לא צלח.

האם העולם היום יותר מתוקן מפעם? מבחינות מסוימות כן, ומבחינות מסוימות לא. מצד אחד יש פחות דיקטטורה, פחות עריצות ושתלטנות. אך מצד שני מתירנות הרס של חיי המשפחה ועוד תופעות גרועות.

האם הדמוקרטיה הוא מוסד מושלם? רק בימים אלו אנו חווים את ההרס של חופש הבעת דעה של כל אחד, ורואים מה קורה כשכל סכל יכול להביע דעה. כך המונים מצדיקים את הפעולות האיומות שעשו מחבלי חמאס.

לא ברור שכל מה שנכון לימינו נכון היה שיהיה לעולם. לדוגמא, האם אשה של ימינו יותר מאושרת מאשה של דורות קודמים, כאשר בעלה שלט עליה. יהיה מי שיאמר ודאי שכן. אך לא ברור שכך, ודאי שאשה עם צרכים רגשיים של ימינו לא תהיה מאושרת עם בעל שולט כמו בדורות קודמים, אך כפי הנראה אשה בעלת רגשות של דורות קודמים צריכה את הסמכות של בעל שולט מהסוג של דמות הגבר של דורות קודמים, זו דוגמא אחת ויש כהנה רבות.

אני סבור שהדיון מתי היה יותר טוב, בעבר או בימינו הוא דיון לא נכון, זה לא יהיה לעולם מדויק, בעקבות כל כך הרבה תופעות והמגוון הרחב של התרבויות, האנשים, והשינויים. ברור שיש ערכי מוסר שהשתנו לטובה בעת המודרנית ויש דברים שהיו טובים יותר בעת העתיקה. נראה יותר נכון לומר שלכל דור יש בשורה אחרת, בשורה שכרוך עמה תופעות טובות ורעות. אך ברור שהעולם רחוק מלהיות מושלם.

מה התורה אומרת על כל זה?

ובכן, יש דברים שהיום כל כך ברורים לנו שאנחנו אפילו לא יודעים לזהות את מקורם שהוא מן התורה הקדושה.

בעולם העתיק העבדות הייתה מובנת מאליה, התורה קראה תגר על עולם העבדות וציוותה שלא לעבוד בפרך עבד עברי, וכל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. גם ההתעמרות בנשים אסורה בתורה, התורה מלמדת את העשירים לתמוך בעניים, ומחייבת נתינת צדקה ומתנות לעניים, טיפול יסודי ברכושנות המשחיתה, על ידי קיום הלכות שמיטה ויובל, איסורי הונאה וחיוב לקרב גרים. מוסד המלוכה היהודי, הוא חידוש עצום, אנו קוראים בנביא על מלכות דוד ושואלים שאלות ולא שמים לב אפילו לחידוש העצום של מלך שמודה בטעויות, ששב בתשובה כשהנביא מעמידו על טעותו, שלא מנצל את כחו לפגוע ככל העולה על רוחו, וכשהשתמש בכחו והעמידו הנביא על טעותו הוא שב מיד בתשובה.

אני מאריך מידי כי יהיה קשה לכתוב בכמה שורות את כל החידושים שהתורה לימדה את העולם, לצערנו העולם למד רק את חלקם. גם האמונה היהודית לימדה את העולם משהו, עולם פגאני המאמין באמונות טפלות פרימיטיביות, שיצרו ממילא מערכות של שחיתות וחוסר יושר, השתנה לעולם שמאמין בא-ל אחד, או לפחות לא מאמין באלילים שמובילים לשחיתות, כל זה למד העולם מן היהדות. כעת חלק מן הדברים שמקורם טהור מן התורה, הפכו לנחלת העולם כולו, לצערנו לא בצורה המלאה שהיא נמצאת בתורה, אך חלקים מן הערכים הפכו לנחלת הכלל.

אלא שבתורה הקדושה יש הרבה מעבר לכך.

אחת הסיבות ששיטות פסיכולוגיות חסרות שלימות, נובע מכך שפעמים רבות הבסיס של ההגעה לערכים מושלמים מוכרח להיות עם בסיס של אמונה בה', ובידיעה שהאמת מושלמת מידי ואין ביד אדם להשיגה באופן מושלם, אלא אם כן הוא מאמין בערכים עליונים, אני מיד אסביר למה אני מתכוון.

כשיש דיון על נפש האדם, יש נושא שעומד במרכז הדיון, והוא המשמעות של החיים של האדם הפרטי, השליחות שנועדה לו, ובמילים אחרות השאלה "לשם מה?". כשאדם שואל מה עליו לעשות, הוא צריך לדעת למה לעשות, ולשם מה הוא עושה. כשהאדם עומד במרכז, והוא לא חי בתודעת שליחות, ובתפיסה של משמעות עליונה, הרי שכל המשמעות שתהיה לו אינה אלא הוא. הוא חי בתודעה של הגשמה עצמית, הוא יחפש משמעות בשביל להיות מאושר, או בכדי שיהיה לו סיבה לקום בבוקר ולפעול. אבל בסופו של דבר הכל חוזר אליו. אין שליחות עליונה, אין ערך עליון שמוביל אותו. כל זה משפיע מאד על הרגש, ועל האחריות החברתית. ככל שאדם מאמין בקיום חיים לתקן עולם במלכות ש-ד-י, הרי שהוא יבין בתהליכים ארוכי טווח, הוא יאמין במעשים שהוא עושה גם אם הוא לבטח לא יהנה מהם, הם ירגיש משמעות בעשייה לשם שמים גם אם הוא לא יעמוד במרכז. אדם אוהב כבוד, זו נחלת אדם מאמין גם כן, זה טבעי. השאלה האם כל מה שמוביל את האדם זה כבוד, או שמא יש ערך עליון שמוביל אותו גם כן.

הנקודה הזו משמעותית מאד, כי כשדנים על ערכים, השאלה של מקומו של האדם ותפקידו היא שאלה מרכזית.

אך לא זו בלבד. כשיש דיון על קפיטליזם או קומוניזם לדוגמא. הדיון החילוני, יהיה דיון פרגמטי בעיקר. כלומר, מה יוביל לניהול תקין יותר של המדינה, מה יוביל לפחות שחיתות במוסדות הממשלה. לעומת זאת דיון שנובע מאמונה בה', יהיה מעבר לדיון הפרגמטי, גם דיון ערכי של תפקיד האדם בעולם, של השליחות שנועדה לו בכך שה' זיכה אותו להיות בעל ממון. של האחריות על אחיו הקרוב והרחוק ממשפחת עם ישראל. והאם וכמה יש אחריות גם על זרים. כל הדיון הופך לדיון אחר בעל ערך גבוה. כך השאלה לא תהיה רק שאלה פילוסופית ריקה. השאלה תישא אופי של שליחות ותפיסה אחרת לגמרי. וכך אפשר לזהות במצוות התורה קוים של קפיטליזם מחד וקוים בעלי אופי קומוניסטי מאידך. שנת השמיטה יש בה משהו מן הקומוניזם, ולעומת זאת ההתנהגות בשאר השנים היא די קרובה לשוק החופשי והקפיטליסטי. היתכן? האם אין קו ברור בתורה ביחס לרכוש האדם? ביחס לשייכות הממון לעם? התשובה היא שיש יחס מאד ברור, הממון נמצא ביד האדם להשתמש בו לקיום שליחותו, פעמים ושליחותו לתת ממונו לעם, ופעמים שליחותו היא להשתמש בממון לעצמו לצרכיו ועל ידי זה יקיים את שליחותו בעולם. פעמים והוא יחטא אם הוא יתן את ממונו למישהו אחר כי הוא קיבל אותו לעשיית תפקידו המיוחד לו. כך מצינו שמשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ביקשה שבנות צלופחד לא ינשאו למשפחות שלא משבט מנשה, כדי שלא תיסוב נחלה לשבט אחר. הנה דוגמא, כאן התורה מלמדת אותנו שעל האדם לשמור את ממונו ולא להפקירו לאחרים, כי לשבט מנשה יש תפקיד והם יחטאו אם הם יוותרו ויתנו לשבט אחר להשתלט על נחלתם. וכך אומרים חז"ל שצדיקים חביב עליהם ממונם, כי הם מבינים את התפקיד שיש להם לעשות עם הממון שזימן להם ה'.

במחשבה שטחית נראה שנכנסתי לדיון על כלכלה ולא על פסיכולוגיה. אבל אם תחשבי באופן מעמיק תמצאי שיש השלכות לערכים הסוציאליים לעולם הרגש, וממילא לעולם הרגשי הפסיכולוגי של האדם.

אני רוצה לתת דוגמא נוספת שנוגעת גם באחת מן השאלות שלך, וזה ביחס למעמד האשה. הדיון על מעמד האשה השונה מן הגבר, יהיה שונה מאד, בין אדם מאמין לבין אדם שאינו מאמין. אדם מאמין מבין שאנו נמצאים כאן לשליחות מסוימת, לכל אחד יש תפקיד בעולם, תפקידה של האשה שונה מתפקידו של הגבר, כל אחד צריך לשמוח בתפקיד שלו, ולא לחפש תפקיד אחר. כבודו של אדם שהוא עושה את המתאים לו, כשהוא עושה תפקיד שלא מתאים לו הוא מבוזה. התפקיד לא נעשה למען עצמו, אלא בשליחותו של בורא עולם להעמיד עולם מתוקן. היחס אל הזוגיות על פי התורה הוא יחס של גוף אחד החלוק לשניים כאשר כל חלק בגוף עושה תפקיד אחר. אבוי לו לאדם שרגליו מקנאות בידיו. או להיפך, תאר לעצמך ידים שמקנאות ברגלים, האדם ילך על ארבע, הוא יהיה כבהמה, רק בגלל שהוא לא עושה את תפקידו. התפיסה היהודית היא בהחלט שתפקידה של האשה תפקיד אחר מהתפקיד של הגבר, לא תפקיד פחות חשוב, אלא תפקיד אחר, אין בכלל תפקידים חשובים יותר וחשובים פחות כשמבינים שכל עשייתנו כאן בעולם לא למעננו אלא למענו יתברך. אין הבדלי מעמד בין אשה לגבר, כאשר מאמינים בתפיסה הזוגית של התורה הקדושה, בה הגבר והאשה אינם אלא כגוף אחד הפועל בשני חלקים. בדיוק כפי שלא תתפלאי על הבדלי התפקידים בין היד לרגל, ולא תעמידי את אחד מהאברים במעמד נחות. כי גוף אחד הם. כך אין להתפלא על ההבדל של התפקידים בין גבר לאשה, ואין מקום שליח של הבדלי מעמדות בגוף האחד המחולק אמנם לשניים אך באמת גוף אחד הוא.

הדברים הללו לא יכולים להיתפס כלל במחשבה של אדם לא מאמין. נקודת המוצא בה אנו מתחילים שהאדם הוא שליח, לא נתפסת אצלו, שליח של מי? חלוקת תפקידים לא שייכת לפי זה, וההתייחסות אל מערכת זוגית כאל גוף אחד חצוי לא יכול להיתפס אלא לאדם מאמין שיודע שכך היא בריאת העולם, יודע על היצירה בתחילה של זכר ונקבה בגוף אחד, מודע למציאות של הנסירה שנעשתה בהמשך, כשהתפקיד של האדם כחלק מתפקידו הגדול לתקן עולם, זה תיקון הנסירה על ידי ההתאחדות. כאשר האשה נמצאת בתפקיד מאד מסוים והאיש בתפקיד מאד מסוים. ואם יחליפו תפקידים זה לא יקרה. כל זה לא קיים במחשבה של אדם שלא מאמין. וממילא גם העולם הרגשי של אדם לא מאמין חושב אחרת על אודות מעמד האשה, הוא רואה בהבדלים הללו חוסר שוויון משווע, חוסר חירות, כל זה משפיע מאד על העולם הרגשי. ויש לתודעה השונה הזו השלכות רבות.

ובכן, העולם מורכב, יש בו דין וחסד, אהבה ויראה. שכר ועונש. וכך משך הדורות, בישר העולם בשורות שונות. היו דורות שבישרו יראה, והיו דורות שבישרו אהבה. היו אנשים שתפקידם לבשר את הדין והיו שתפקידם לבשר את החסד. האמת המושלמת נמצאת במורכבות של הדין עם החסד. כך בעשר ספירות מתבטאים הרכבים שונים של חסד ודין באופנים שונים. של תפארת נצח הוד יסוד, על ההרכבה המושלמת שהיא מידת מלכות. אין אדם אחד שלם כל כך שיכול לבשר את הבשורה המושלמת. אך השורות כולם באים לבשר לעולם את הבשורה המושלמת.

נתן לנו בורא עולם תורה נצחית. תורה שככל שלומדים בה עוד ועוד אפשר לדלות ממנה את כוונת הבורא ורצונו בעולם. וכך נוצר מצב שכל דור למד את התורה וגילה בה רבדים אחרים. כל דור ותפקידו. כשהעולם היה דיקטטורי, והיה בבשורה הזו בשורה מסוימת שיותר קרובה אולי למידת הדין, הרי שהיה עיסוק מאד רחב בשכר ועונש, בעול בגן עדן ובגיהנום, בעונשים המוטלים על החוטא ובשכר הגדול המגיע לעושי רצונו. היו דורות שעסקו הרבה במוסר מייסר. והגענו לדור שעוסק בקיום העולם הרגשי החוויתי, בו האדם מחפש את הנקודה הרגשית שלו על ידה הוא יתחבר לעבודת ה'. וכמה נפלא לראות שבכל דור, דור דור ודורשיו, מצאו בה בתורה הקדושה את הבשורה המתאימה לכל דור. כי תורת ה' היא תורת חיים. הבורא לא נתן לנו תורה חתומה, אלא תורה שיש בה פריון מחשבתי, שאפשר לדלות ממנה עוד ועוד, חז"ל מדמים את התורה לדדי אשה שככל שהתינוק ממשמש בהם מצליח לינוק עוד חלב. כך התורה הקדושה ככל שממשמשים בה מגיעים לשמיעה של דבר ה', אשר הוא בבחינת קול גדול ולא יסף, כאשר התרגום מתרגם ולא פסק, כביכול ממעמד הר סיני בורא עולם ממשיך לדבר אלינו, הדיבור נעשה דרך התורה הנצחית בה טמונים גנוזות המתאימים לכל דור. זה ממש מנפלאות התורה איך בכל דור מצאו בה החכמים את המסרים המתאימים לאווירה ולתרבות המנשבת באותו דור, זו בחינת תורה שבעל פה. כל זאת ועוד, במשך הדורות היו רבותינו ערים למתרחש ותקנו תקנות, תקנות שהיו בהם חידוש גדול בעולם העתיק, כמו תקנת רבינו גרשום שלא לישא שתי נשים, או שלא מגרשים אשה בעל כרחה. אלו רק דוגמאות לערכים המוקדמים שהשרישו חכמנו בעולם, שהקדימו בהרבה את העולם המערבי עם תרבותו המודרנית.

ובכן, כשאדם מגלה עולם רגש מפותח בספרי הפסיכולוגיה, ואחר כך מוצא את זה בתורה, אין זה מחמת חסרון שיש בתורה חלילה, אלא מחמת גדלותה ונחיותה של התורה כאמור.

כך גם הקשר עם בורא עולם, חידש בורא עולם חידוש גדול, שיש לאדם ברית עמו, ילוד אשה קרוץ חומר קשור לאין סוף, למלך מלכי המלכים הקב"ה, חידוש עצום הוא. אדון עולם "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" הוא יתברך כולל הכל, מה שאין ביד אדם לתפוס או להבין. רק הנהגותיו שביקש לגלות בעולם נגלים לנו. וכך באותם מידות שהוא מתגלה כאן בעולם, מנהל האדם את הברית-את הקשר עמו יתברך. יש דורות שהקשר היה קשר של יראה ויש דורות שהקשר הוא בעל מוטיב של אהבה. בדורנו המוטיב הוא אהבה. דור בו דיקטטורה היא מילה רעה, וסמכות לא מגיעה אלא ממקום של אהבה, גם הקשר עם בורא עולם נושא אופי כזה. יש אנשים שפחות ערים לזה ומשננים מה שהם שמעו פעם, כשמה שהם מכירים בקשר עם בורא עולם זה רק יראה. ולכן הם מדברים הרבה על גיהנום ועל עונשים. אך זוה רובד מאד מסוים, לא זה הקשר המתאים לדורנו עם בורא עולם, ולא אותו צריך להדגיש ולחדד. אפשר לדבר על אהבה ועל היחס החומל המזדהה עד להפליא של מלך מלכי המלכים הקב"ה עם האדם המגושם קרוץ החומר.

אנו אומרים ביום כיפור "כִּי אָֽנוּ עַמֶּֽךָ וְאַתָּה אֱלֹהֵֽינוּ. אָֽנוּ בָנֶֽיךָ וְאַתָּה אָבִֽינוּ. אָֽנוּ עֲבָדֶֽיךָ וְאַתָּה אֲדוֹנֵֽנוּ. אָֽנוּ קְהָלֶֽךָ וְאַתָּה חֶלְקֵֽנוּ. אָֽנוּ נַחֲלָתֶֽךָ וְאַתָּה גוֹרָלֵֽנוּ. אָֽנוּ צֹאנֶֽךָ וְאַתָּה רוֹעֵֽנוּ. אָֽנוּ כַרְמֶּֽךָ וְאַתָּה נוֹטְרֵֽנוּ. אָֽנוּ פְעֻלָּתֶֽךָ וְאַתָּה יוֹצְרֵֽנוּ. אָֽנוּ רַעְיָתֶֽךָ וְאַתָּה דוֹדֵֽנוּ. אָֽנוּ סְגֻלָּתֶךָ וְאַתָּה אֱלֹהֵֽינוּ. אָֽנוּ עַמֶּֽךָ וְאַתָּה מַלְכֵּֽנוּ". שימי לב כמה תוארים אנו מתארים את הקשר שלנו עם בורא עולם, בנים, עבדים, רעיה. בשיר השירים הוא מתואר כדוד. ויש עוד תארים נוספים. כי כך הוא הקשר המורכב של אדם קרוץ חומר לבין הקב"ה שהוא אין סוף. הקשר מתבטא באופנים שונים, ומשתנה גם מדור לדור, כאשר לכל דור יש תפקיד ובשורה אחרת.

בורא עולם נוטע באדם יכולות של פיתוח חשיבה. וכך נוצרים בעולם תנועות ומחשבות שונות, שעל ידם אפשר וצריך לעבוד אותו יתברך.

עולם הפסיכולוגיה אינו אלא כלי נהדר לעבוד איתו את ה' יתברך. אין סתירה במציאת עולם מופלא בפסיכולוגיה. להיפך, בורא עולם גלגל שהעולם יגלה את הרגש ויפתח אותו בכדי להגיע לרבדים נוספים בעבודת ה'.

הארכתי הרבה, ויש עוד הרבה לדון ולהעמיק. אך אשאר כאן בינתיים, ואם יש שאלה נוספת אשמח תמיד לענות.

בברכה שתלמדי להשתמש בכלים שנתן לנו הבורא, ביניהם את חכמת הפסיכולוגיה, להשתמש בה ככלי, להבנת התורה להמצוות, לפיתוח נכון של רגשות שאיתם תעבדי את הבורא יתברך, שתדעי מה לקרב ומה לרחק מחכמת הפסיכולוגיה, שיחון אותך ה' בעין ביקורתית שיודעת לאכול את התוך ולזרוק את הקליפה, ולזכות לחיים של תורה לקיים את תפקידך כאן בעולם באופן מושלם.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]