שלום רב!
רציתי לדעת מה קורה לנו אחרי המוות, תודה על התשובה.
דלג לתוכן
שלום רב!
רציתי לדעת מה קורה לנו אחרי המוות, תודה על התשובה.
שואלת יקרה!
העיסוק במה שיהיה אחר המות נוגע לחלק גדול מעקרי האמונה כמו שכר ועונש, תחית המתים ועוד, אני משער שבחרת להעלות אותו ולדון בו במסגרת הזו מכיון שאת רוצה להרחיב במשמעות והתפקיד של המות על פי היהדות לכן אשתדל לתת מקורות לתשובה וכדי לדייק יותר, כדאי אם יש לך גישה לראות בתוך הספרים.
אני מתאר לעצמי מה היה עונה החפץ חיים על שאלתך, ודאי היה מרחיב לתאר איך מזמנים את הנשמה לבית דין של מעלה כפי שהיה מספר לעצמו בחייו בחדרו הסגור בעת שהיה עורך עם עצמו חשבון נפשו, [עדות תלמידיו]
ודאי היה מתאר את הפחד הנורא שנופל על האדם כשהוא צריך להשיב לה' לתת דין וחשבון על מעשיו ומרחיב מהו 'דין' ומהו 'חשבון' [בספר חפץ חיים עשין אות יב]
הוא היה מתאר בצורה חיה ומוחשית כמו שעשה פעמים רבות בספריו את עומק הדין אפילו על רשלנות ממעשה טוב או עשיה שלא בשלמות, את סוגי עונשי החוטאים על העברות שעשו ביסורים הנוראים לנשמה במדורי הגהינום ולגוף בחיבוט הקבר, רקב העצמות, התולעים האוכלים את הבשר ועוד. [בספר ראשית חכמה בקצרה בפרק 'תוצאות חיים' וחלק ראשון בהרחבה רבה]
גם היה מאריך כמו שהביא בספריו כמה פעמים את ענין גלגולי נשמות שנגזר על הנשמה לשוב כאן לעולם ולסבול כאן יסורים וחיים קשים ומרים כדי לתקן את אשר עוותה ולהזדכך, ומי יודע אם תצליח לצאת בשלום מהפעם הזו. ולפעמים מתגלגלת הנשמה לצורך תיקונה בבעלי חיים, בצמחים ובדומם בצער נורא הכל כמו שכתוב בכתבי האר"י הקדוש [ומובא בקצרה בספר פלא יועץ ערך 'גלגול'] הכל אמת לאמיתה, פחד ואימה.
ומאידך היה מרחיב על השכר הטוב לנשמה והעונג הנפלא על כל מעשה טוב ואפילו על מחשבה טובה, בהיכלות הצדיקים והיכלות הצדקניות בגן עדן, לשם יגיעו כל איש ואשה שקימו מצות ועשה מעשים טובים בעולם הזה. וגם על זה יש אריכות נפלאה בזוהר בהרבה מקומות.
וגם אנשים שהוצרכו להזדכך ביסורי הגהנום על העברות שעשו, או שהיה להם חיים קשים ויסורים על עוונותיהם כאן בעולם הזה, יגיעו לבסוף זכים וטהורים להתענג לנצח, שהרי 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' [משנה סנהדרין פרק י]
ודאי היה החפץ חיים מספר בכאב על הרשעים שחטאו בעולם כל כך באיסורי כרת או בעברות חמורות מאוד עד שנגזר עליהם שיקבלו כל שכרם בעולם הזה ושיחיו חיים טובים כמעט ללא צער [מרום משפטיך לנגדו, כל צורריו יפיח בהם] ואחר כך יכרתו ולא יהיה חיים לנשמתם להנות ולהתעדן לנצח בתענוגות שאין להם גבול. [מבואר בהרחבה בשער הגמול לרמב"ן]
הדברים הללו יכולים להראות מבהילים, זה יכול להראות לא משתלם, אולי מרגיז, שבראו אותי, נתנו לי תפקיד בלי לשאול אותי, בלי להתיעץ איתי, בלי להדריך אותי מספיק, ואחר כך אני צפוי להענש ולסבול על שלא עמדתי בו!
אבל לאחר התבוננות, ההיפך הוא הנכון! וננסה להסביר את זה על קצה המזלג ועל פי עיקר שיטות הקדמונים.
צריך לשים לב לעובדה הברורה העולה מכל הדברים הללו והיא שהאדם, שכל כך כואב, וסובל בעולם הזה, ועוד אחר כך צריך לסבול להענש ולתקן את עצמו בעולם העליון, הוא בריאה נצחית.
באמת, כל אחד ואחד שמסתובב כאן בעולם, מרגיש את זה, התפיסה הבריאה והיסודית של כל אדם היא שמגיע לו להיות כאן לעולם ולא להתבטל, כשמגיע לו חולי ומוות זה מרגיש כאילו זה 'נוחת' עליו וזה נראה לו משונה, כי זה באמת נכון! האדם בטבעו גופו ונשמתו הם לא דבר בר חלוף, הם יצורים שחיים לעולמים! כי הרי כך אנו אומרים בכל בוקר בברכות השחר: אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, וכו', ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא.
ענקית, ענקית ומופלאה היא יצירת האדם, אין לאף אחד מאיתנו מושג כמה מופלא ומיוחד הוא כל פרט, כל אדם יחיד מישראל. בספר נפש החיים [שער א פרק ה] כותב שכל פרט ופרט מישראל גופו משול ל'נעל' בלבד ביחס לנשמתו שקצה אחד שלה בגופו והקצה השני על ידי מחשבות לבבו מגיע עד לשורשי הבריאה כולה מעל כסא הכבוד ולכן הוא מנענע במחשבות לבבו את כל היקום כולו! ולכן ביכולת איש אחד להשפיע ולהכריע את כל העולם כולו לזכות בדין או חלילה להתחייב! [מסכת קידושין מ:]
זהו כוח הנשמה אבל זהו גם עצמתו של הגוף שטבע הקב"ה שהוא יהיה הנעל הלוקחת את הנשמה למחוז חפצה או חלילה מרחיקה אותה ממנו.
אין לנו מושג על סוגי הדברים המענגים את הנשמה, רק כדי להמחיש את ההבדל בין תענוגי הגוף לתענוגי הנשמה מסביר הרמח"ל את ההבדל בספרו דעת תבונות: כדי שהגוף יהנה יש צורך שיהיה חסר לו משהו… ההנאה היא השלמת החיסרון על הצד הכי טוב. נביא כמה דוגמאות.
יהודה רעב, הוא יכול לאכול אוכל הכי טעים ומשובח שיש, אבל לאחר ששבע, התענוג 'נגמר' לו. אולי נשאר איזשהו זיכרון מתוק ותו לא, כשיהודה שבע, הוא לא יוכל להנות מאוכל ואפילו לא לחשוב על אוכל, עד שירעב שוב.
שמעון מרגיש שהוא זקוק למנוחה, לאיזה טיול טוב, שמעון נוסע לשוויץ, לכמה שבועות, להתרגש מפלאי עולם, ואז הוא בא על סיפוקו, אולי אפילו ימאס לו.
כדי להנות שוב, יהיה צורך ששמעון ירגיש צורך מחודש בנופש, אז הוא שוב יתרגש, יתכנן טיול לתאילנד, לחופים, ויוכל שוב להנות.
כך כל סוגי ההנאות כאן בעולם, לאיזשהו זמן הם מחזיקים ואחר כך הם מתפוגגים מהעוצמה ולא מחזיקים מעמד.
לעומת זאת הנשמה שלנו מהותה היא שלמות ולא חסרון, לכן סוג ההנאות מהם היא נהנת אינם של השלמת חיסרון אלא הוספת שלימות על שלימות, הנאות הנשמה דומות לבנין הולך וגובה הולך וגדל, ככל שהנשמה מתפתחת וגדלה יותר, עצמת ההנאה שלה עולה ולעולם לא פגה.
הרמח"ל במסילת ישרים ובהרבה מספריו כתב: "האדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו". כלומר, התענוג המצפה לאדם בחיי הנצח שלו הוא משהו אדיר ונפלא שהבורא הטוב הכין עבורו, כל כך אדיר, ששוה לטרוח בעולם הזה או לסבול את יסורי הגהנום והגלגולים, הכל בדרך אליו, שהרי בשביל זה הכין הקב"ה את העולם הזה, הגהינום, מדוריו ועונשיו, וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח [שמואל ב,יד ובפלא יועץ ערך גלגול]
הרמח"ל כותב [דרך ה' חלק א] [וכך דעת הרמב"ן בשער הגמול] שאפילו גן עדן לנשמות הוא לא תכלית הבריאה שלהם, הוא רק מקום פיקדון בו הם מתענגות עד בואם אל תכליתם לשוב אל הגוף ממנו הם נפרדו ולהתפתח עמו אלפי שנים מאז שיחדש הקב"ה את עולמו באלף השביעי בתחית המתים.
חיי הנצח של כל אחד מאיתנו הגוף והנשמה לאחר שהקדוש ברוך הוא יחדש את עולמו באלף השביעי מיועדים להיות חיים שכאלו, ללא שום חסר, קנאה, תאוה, וכו', גופנו לעתיד לבוא בתחית המתים באלף השביעי בו יחדש הקדוש ברוך הוא את עולמו, יהיה זך ונמשך לגמרי אחר שלימות הנשמה, הוא יהנה מהם ולא יזדקק שוב להנאותיו הפחותות למלאות תאוות וחסרונות, [גמרא ברכות יז.] יתירה מזו, גופנו לעתיד לבוא יבוא על שכרו גם הוא ויהיה המקום בו תשכון הנשמה ותתענג בכל התענוגות. [דעת תבונות אותיות פד-צ]
כך כל אחד ואחד מאיתנו באמת, ולא במסיכה שלנו כאן, כי הרי כאן רואים רק את ה'נעל' של חברינו, של עצמנו, לכן אל לנו להתייחס למאורעות הרעות הפוקדות אותנו כאילו הם הם חיינו, החיים כאן, גן העדן, הגהינום וכל מדוריו הנוראים, הם הפרוזדור לטוב המצפה לנו. ולכן חשוב להתעודד ולהסתער על החיים ועל הנסיונות שה' הכין לנו, לחטוף ולחטוף כדי לזכות לשכר טוב וגדול יותר לעתיד לבוא.
בהצלחה לכולנו!
יוסף
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
