לשואל היקר שלום רב,

הבאת בשם הצדיקים שה' אוהב יהודי רשע יותר מאשר גוי צדיק, וקשה לך היאך יש אפליה לפני הקב"ה שכולו אמת.

ובאמת התורה אומרת בכמה מקומות שהקב"ה אוהב אותנו, וכלפי חלק מהגויים הנביא אומר שהקב"ה שונא אותם.

אבל צריך להבין למה המקרא מתכוון כשהוא מדבר על אהבה של הקב"ה או על שנאתו, הלא ידוע שכל פעם שכתוב רגש ביחס לקב"ה אין הכוונה לדמות זאת לרגש שעובר עלינו יצירי כפיו, כי אצלנו הרגש הוא מתחלף, זמני, לפעמים מפתיע, ובעיקר בעיקר – משתלט עלינו. הרגש שלנו מוביל אותנו, מנהל אותנו, גורם לנו לנהוג לא תמיד בהגיון…

כל זה אינו רלוונטי כאשר אנחנו מדברים על הקב"ה, כי כשם שאין לו גוף ולא דמות הגוף, ככה גם אין לו רגש ולא דמות הרגש. הוא אינו 'נסחף' אחרי התנהגות טובה שלנו, ולא 'מתאכזב' כאשר אנחנו עושים רע. הכל גלוי לפניו, ואת כל העולם הוא מנהיג לפי מידות הידועות רק לו.

גם כשכתוב שהקב"ה 'התעצב אך ליבו' וניחם על כך שברא את האדם, אין הכונה במובנים שלנו, שהרעיון נכשל, וצריך לעבוד על משהו אחר, כי הרי הקב"ה צופה עתידות ויודע מה שבליבות בני אדם, אלא הכונה היא שהאופן שבו היה העולם מונהג עד כה אינו מתאים יותר לפי מצבו הנוכחי, ולכן ההנהגה תשתנה, וכל זה היה צפוי, ואינו הפתעה כלל.

ומה אם כן הם המידות אצל הקב"ה? ומה הכוונה כשאנו אומרים שהקב"ה אוהב מישהו? או שונא מישהו? הכוונה היא בהנהגה כלפיו. מי שהקב"ה אוהב אותו יזכה להנהגה קרובה יותר מאשר מי שהקב"ה שונא.

בא נמשיל את זה למלך ועבדים, ואחד העבדים חטא לו, המלך יכול לבחור לנהוג בו לפי שורת הדין, וכיון שהוא פגע בכבוד המלך אחת דינו להמית, ולא יועיל לו כלום. אבל יכולה להיות הנהגה אחרת, הנהגה של רחמים, שאם המלך ינהג בה, אז חרטה אמתית של העבד תתקבל ועונשו יומתק והוא יחיה. מה יכול לגרום לשתי ההנהגות הללו? מעמד שונה של העבד בעיני המלך, עבד רגיל יקבל מן הסתם את העונש הרגיל, אבל עבד נאמן ביותר, שהוכיח מסירות לא רגילה כלפי מלכו ונכשל פעם אחת, יזכה כנראה להנהגה השניה.

כך גם אצלנו בני האדם מול בורא עולם.

עם ישראל נבחר מכל בני האדם להיות עם ה', וזכינו לזה בזכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב, וה' כרת איתנו ברית עולם שהוא אלוקינו ואנחנו עמו, או בנוסח אחר, הוא אבינו ואנו בניו. וברית זו, כמו כל ברית, מטילה חיובים על שני הצדדים (ככה שמי שלא בברית לא אמור לקנא, אתה לא נותן ולא מקבל) הצד שלנו אומר שאנחנו מקבלים על עצמנו את מלכותו ותורתו, והקב"ה קיבל על עצמו להיות משגיח עלינו, ולהוביל אותנו בביטחה בפיתולי ההיסטוריה עד שנצליח לפרסם את שמו ומלכותו בעולם, וזה יהיה תיקון העולם שכל גויי הארץ יכירו שה' אלוקי ישראל הוא בורא ומנהיג העולם ויקיימו את שבע המצוות שלהם.

בגלל הברית הגורלית הזו ביננו לבין הקב"ה אנו אומרים שהקב"ה אוהב כל יהודי, אפי' רשע, יותר מהגוי, אפי' הוא צדיק, כי גם צידקותו של הגוי לא תגרום לתיקון העולם, רק עם שלם, שאותו יהודי רשע הוא חלק ממנו, שממליך את ה' עליו, זהו תכלית העולם. ואותו יהודי כחלק מדבר גדול כל כך מקבל יחס אהוב.

אבל (!) זה לא נוגע כלום לחשבון האישי שיש לאותו יהודי, כי מעשי הרשע שלו לא ימחלו בלי תשובה גמורה, והוא יקבל את עונשו המגיע לו, וכפי רוב הדרישות שיש לקב"ה משותפיו לברית (קרי- עם ישראל), כך יגדל עונש העובר עליהם, הרבה יותר מעונשו של גוי שיש ממנו מעט דרישות, כל שכן מגוי צדיק שלא חטא שהוא יקבל שכר.

נמצא שיש ליהודי שתי חשבונות, החשבון הכללי בהיותו חלק מהעם שבחר ה' ולכן הוא זוכה להנהגה אהובה אצל ה', והחשבון האישי של מצוות ועבירות שעשה בימי חייו. לגבי החלק הראשון אין אפליה, כי כאמור יש שני צדדים לברית, ועלינו מוטל תפקיד גורלי, וכדי שנצליח אנו זוכים להשגחה הדוקה. ולגבי החלק שני אין שום הנחות כך שודאי שאין אפליה.

עוד שאלת למה הגוי לא זכה להיות יהודי ואילו הרשע זכה.

אבל האמת היא שלהיות יהודי אינו פרס שניתן למי שמגיע לו, ליהודי יש נשמה החצובה מתחת כסא הכבוד, וכשהוא ירד לעולם הוא נשלח להורים יהודים, ולאותו גוי אין את אותה הנשמה, ואין לו את היכולת להיות יהודי, רק אם יתגייר ויקבל נשמה חדשה. ההבדל הוא רוחני- מציאותי.

אבל אולי קשה לך איך יתכן שלמי שיש נשמה כזו גבוהה הוא יהיה רשע, ולעומתו מי שאין לו נשמה ברמה כזו יהיה צדיק?

והתשובה היא שגובה הנשמה אינה ערובה לצידקות, הנשמה מגיעה עם כוחות, ונשמה גבוהה עם כוחות אדירים. אבל זה רק כלים, בשביל להצליח צריך להתאמץ ולהתגבר על היצר, שגם הוא מגיע גדול בהתאמה לגודל הנשמה, כך שגם נשמה יהודית אינה הבטחה לאדם שיהיה צדיק, ולעומת זאת גם נשמה של גוי אינה סיבה שהוא יהיה רשע.

וכמו שכתוב בתנא דבי אליהו:

"מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו"

מקוה שהייתי לעזר.

נועם.