שלום, שואלת יקרה ואהובה.

תודה רבה שכתבת ל"אקשיבה". זה באמת מאוד חשוב שאת שואלת ומשתפת. שאת מנסה למצוא דרך לצאת מהמצב הקשה שלך, או לפחות למצוא עזרה בתוכו. זה כל כך חשוב לא להשאר לבד עם המצבים הקשים האלה.

אני קוראת את תיאור החיים שלך וזה נשמע לי באמת דבר כמעט בלתי אפשרי. להתמודד בתור ילדה עם מציאות כמעט קורסת בכל רגע, בלי שום כלים… זה קשה מאוד מאוד. את צודקת ברגשות הכואבים שלך. את צודקת מאוד. אלה חיים קשים וזה נכון שכואב לך.

נשמע שההתמודדויות באות עוד ועוד, וההתמודדות העיקרית היא שנשמע שאין לך עוגן מספיק יציב בחיים שלך. ואולי את גם העוגן של אחרים, כשאת בעצמך מרגישה כל כך לא יציבה.

אני מרגישה שהשאלות שלך באות מעומק הלב ואני בטוחה שה' רואה הכל ושומע את כל תפילותייך. הוא גם רואה את הגבורה הגדולה שלך לעמוד במצבים כל כך קשים בלי תמיכה חיצונית. את אומרת שאת לא יודעת מה ה' רוצה ממך. אני חושבת שבאמת אין לך דרך לדעת את זה. זה באמת הופך את ההתמודדות שלך ליותר קשה. כי אם לפחות היית יודעת בשביל מה את עוברת את כל זה, יכולת לעודד את עצמך שיש לזה משמעות… שאת מתקדמת בתהליך… שאת מסיימת חלק מזה… או אפילו שאת עושה את הדבר הנכון. זה נכון לגבי כל התמודדות שלנו. לפחות אם היינו יודעים את הטעם, את ההיגיון מאחורי זה… אז היה לנו כבר הרבה יותר קל לעבור את זה. היה לנו יותר קל לסחוב את העול שהוטל עלינו.

את מדברת בשפה נכונה. בשפה של התמודדות. בשפה של גבורה. בשפה של אמונה בה'. אבל אני חושבת שלפני המשפטים הנכונים שלך, צריך קודם כל להכיר בכאב שלך. לקבל את זה שהחיים שלך הם כרגע ככה ולנסות לקבל כוחות להתמודד איתם ברגע זה ולזמן הקרוב. כי לפעמים משפטים של אמונה, עד כמה שהם נכונים, יכולים דווקא לגרום לנו לפעול לא נכון. כי אם בטוחים ש'הנה, רק עוד רגע קטן והניסיון נגמר…', אז לא מנסים למצוא דרכים להתמודד איתו ועם הקושי שלו. האמונה היא דבר גדול מאוד אבל לדעתי היא צריכה לבוא אחרי עבודה נפשית. אחרי הבנה של הסיטואציה הקשה והקבלה שלה. אחרי בנייה של הנפש, שתוכל לעמוד בקשיים כל כך גדולים. לפעמים אנשים אומרים לעצמם משפטי אמונה, אבל הם באים כפלסטר על פצע. כשההתמודדויות הן קטנות יחסית, כמו תסכולים קטנים שיש לנו מהיום יום (פיספתי את האוטובוס, נרטבה לי הכביסה בפעם השנייה ועוד ועוד), המשפטים האלה יכולים לשחרר אותנו מהתסכול. "הכל לטובה" יכול לעזור לי להמשיך עם מצב הרוח הטוב שהיה לי לפני זה. אבל בדברים גדולים, במצבים קשים זה לא מספיק טוב.

תארי לך אדם שנפצע בתאונת דרכים קשה. זה נכון שבסוף בסוף, אחרי כל התהליך שהוא יעבור, אולי הוא יגיד שהכל היה לטובה. אבל באותו רגע, תארי לעצמך שבמקום להתפנות דחוף לבי"ח ולקבל טיפול רפואי דחוף מציל חיים הוא יגיד לעצמו שהקב"ה אוהב אותו והוא רק מנסה אותו לראות אם הוא עדיין מאמין. לאט לאט המצב שלו יחמיר והוא אפילו עלול למות. בסיטואציה הזאת כולנו מבינים שהדבר הנכון הוא קודם כל לקבל טיפול רפואי דחוף. אחרי שהוא יחלים, או אפילו תוך כדי הוא יצטרך גם ללמוד יותר לעומק למה בכלל יש ייסורים בעולם. למה דבר כזה בכלל יכול לקרות לאדם טוב. אפילו אחרי ההחלמה שלו, המשפטים הנכונים האלה לא בטוח יעזרו לו להבין באמת שה' אוהב אותו, אלא הוא יצטרך ללמוד יותר לעומק את התכנית האלוקית ולהשתכנע באמת בכך. רק אז זאת תהיה אמונה שתעזור לו להבין ולהתמודד עם המצב הלא קל שהוא נמצא בו. אולי אפילו להודות עליו.

את נשמעת לי בחורה מאוד צדיקה וגם מאוד חזקה. וברור לי גם שה' שם אותך במצב הזה, שנראה לא אפשרי, כי יש לך כוחות לעמוד בו ואף לגדול ממנו. אבל זה צריך לבוא עם הרבה עזרה והכוונה. לא ככה לבד. ההרגשה שלך שכבר אין לך כוחות להתמודד, להכיל את הכאב והצער היא נכונה. כי באמת את לא אמורה לעשות את זה לבד.

אני חושבת שהדרך שלך צריכה להיות כפולה, בדיוק כמו האדם מהדוגמה שלנו. מצד אחד, את צריכה לקבל כלים נפשיים להתמודד עם המצב הלא קל שאת נמצאת בו ומצד שני את צריכה לקבל כלים אמוניים יותר עמוקים:

כלים נפשיים, הכוונה היא ללכת לייעוץ מקצועי ולבקש עזרה. אני מדברת על פסיכולוגית או עובדת סוציאלית קלינית. נכון שטיפול פרטי הוא מאוד יקר, אבל יש ארגונים שיכולים לתמוך, לפחות בתקופה הראשונית. לדוגמה, בכל מוסד לימודי יש יועצת שאפשר לפנות אליה. אפשר לפנות גם לעזר מציון. יש להם מרכז למשפחות של אנשים שמתמודדים עם קושי נפשי. נכון שזה לא בדיוק הסיפור שלכם, כי אף אחד לא סובל ממחלת נפש במשפחה, אבל אני מאמינה שהם יוכלו לעזור לך או לפחות להפנות אותך הלאה. זה המספר בבני ברק 073-3956218 וזה בירושלים 073-3952205.

דבר נוסף וחשוב בהקשר הזה. האם יש לך חברה טובה שמכירה את המצב שלך? האם יש לך עם מי לדבר ולמי לספר? אני מבינה שאלה דברים שלא תמיד נעים לשתף בהם חברות, אבל חברות הן כח מאוד גדול שיכול לתמוך בך. אז תחשבי אם יש מישהי שאת סומכת עליה ושתוכל להכיל אפילו קצת מהדברים שתבחרי לספר לה. ועדיף שיהיו לך כמה חברות כאלה. חברות יכולות גם לעזור בדברים טכניים כמו לעזור לך לבשל או לקנות דברים לבית או ללכת איתך לקבל ייעוץ.

כלים אמוניים, הכוונה היא ללמוד יותר לעומק את תכנית ההטבה של הקב"ה בעולם ולהבין מאיפה נובעים המשפטים שאמרת שהכל לטובה ושה' מנסה אותך כדי להראות לך עד כמה את חזקה. ובעיקר איך מיישבים את זה על הלב, כשנתקלים במצבים שהם קשים ומייסרים מאוד. אם יש לך אפשרות לשמוע שיעורים על דרך ה' כדאי לך מאוד (יש ב'קול הלשון' שיעורים של הרב אריה שפירא או של הרב יעקב אסטרייכר או של רבנים אחרים). והכי טוב היה אם היית יכולה לשמוע שיעורים שנאמרים פנים אל פנים, ואז גם תוכלי לשאול מה שקשה לך.

דבר נוסף הוא לנסות להתחבר לדמות שאת מעריכה, שתכוון אותך ותהיה שם בשבילך. זה יכול להיות רב או רבנית, יכולה להיות מורה שיש או שהיתה לך. יכולה להיות אפילו שכנה טובה. מישהו מבוגר ועם לב גדול שיכול לשמוע ולכוון אותך להסתכלות נכונה על הדברים.

בעצם אני מזמינה אותך כאן להתחיל מסע. את המסע של החיים שלך. הקב"ה נתן לך באמת ניסיונות גדולים, אבל תמיד בזמן הניסיון הקב"ה גם שולח הרבה עזרה. התפקיד שלך עכשיו הוא להבין שאת במסע, ובעצם להתחיל לצעוד בו. חפשי אנשים שיכולים ושהקב"ה שם אותם בדרך כדי לעזור לך. חפשי את המקומות הטובים בחיים שלך, שמהם את יכולה לקבל כוחות להמשיך. לדוגמה, אחותך. אמא שלך… אני לא יודעת אם כדאי לך לייחל לשלווה כרגע. בע"ה עוד תהיה לך שלווה בהמשך. אבל עכשיו זה זמן של עבודה. של התקדמות. של בנייה. באמת שיש לך הזדמנות לבנות את עצמך. נראה שה' ממש סומך עלייך שתצליחי, תתעלי ותגדלי. ואולי בבוא היום תוכלי אפילו לעזור לעוד אנשים שקשה להם. מתוך המקום הגדול והמחוזק שתגיעי אליו בע"ה.

ואם לחזור לשאלתך… כמעט אף פעם אנחנו לא יודעים למה ה' שם אותנו בניסיונות. בטח שלא באותו רגע. אולי אחרי שנים רבות, כשאנחנו רואים את כל הדרך שעשינו בעקבות הניסיון, אנחנו מבינים. אבל אני חושבת שעד כמה שקשה לא לדעת למה הקב"ה שם אותנו באותו מקום קשה, בעצם בעצם זה לא צריך לשנות לנו. אנחנו צריכים להבין שבכל מקרה לא תהיה לנו התמונה המלאה שיש לו. אנחנו לא יודעים למה הכל מוביל ואיך אנחנו קשורים בנשמות אחרות של עם ישראל ומה התפקיד המדוייק שלנו בגאולה השלמה, ומה עבר עלינו בגלגולים קודמים, שאנחנו אולי צריכים להשלים בגלגול הזה. אין לנו מושג באמת. וכאן באמת בא המקום של לסמוך על ה' שהוא עושה הכי טוב בשבילנו, גם כשאנחנו לא מבינים. אבל כמו שאמרתי קודם, צריך ללמוד את זה באמת ולהשתכנע בזה באמת כדי שזה באמת יהיה מיושב על ליבנו. כי אם יודעים את התכנית הכללית, אפילו שלא נקבל תשובה על הסיפור האישי שלנו, לפחות זה ישכנע אותנו שיש כאן מהלך. שאפשר לסמוך על הדרך.

וגם אז צריך לדעת, שלפעמים גם אם יודעים את כל הסיבות ומשוכנעים בהן עד הסוף, ויודעים שה' אוהב אותנו והכל לטובה… גם אז, כשכואב אז כואב. וזה בסדר לצעוק ולבכות כשכואב ולא באותו רגע בדיוק להיות בהשלמה ובהרמוניה עם כל המציאות. לפעמים רק בדיעבד אנחנו מבינים. ולפעמים אנחנו לא מבינים אף פעם, ויודעים שבע"ה נבין אחרי 120.

אז כמו שאמרתי, שואלת אהובה, את עומדת בתחילתו של מסע. אני מאחלת לך בהצלחה רבה רבה בדרך.

אני ממש אשמח שתמשיכי לכתוב לי, לספר ולשאול. ואפשר גם לדבר (כתבי לי ואכתוב לך את הטלפון שלי). אני חושבת לפתוח קבוצת לימוד לבנות בבית וגן בירושלים. אם זה יכול להיות רלוונטי לך אז גם תגידי.

תודה רבה שכתבת והתחלת בזה לבקש עזרה.

את גיבורה אמיתית.

בהצלחה גדולה בדרך!

נעה עינב.