בחור יקר, שלום וברכה!

קראתי את מכתבך פעם ופעמיים, ויש לי כמה דברים לומר לך. אבל לפני כן אני רוצה לבקש ממך בקשה מכל הלב: לעולם, אבל לעולם, אל תיתן לאנשים אחרים- להחליט מי אתה ומה הן יכולותיך. אם אתה יודע שאתה נהג מצוין- זה בכלל לא משנה מה הטסטר או הטסטרית חושבים. וגם אם הם לא העבירו אותך, זה לא אומר עליך כלום. את האמת על עצמך רק אתה יודע; שאתה נוהג מעולה!

ובכלל, הכביש מלא בנהגים מוצלחים שלא עברו בטסט הראשון. בסוד אגלה לך, שגם אני לא בטוח שאם הייתי מתנסה בטסט כיום, כשאני נהג ותיק- היו מעבירים אותי..

זה לא רק בנהיגה. זה בכל תחום. אם אחרים חושבים שאני חלש, זה לא אומר שאני באמת חלש. אם אחרים חושבים שאני לא חכם, זה לא אומר שאני לא חכם. אתה תעשה את שלך, ולעולם אל תתחשב בדעתם של אחרים עליך. זה לא עניינם, ואין להם יכולת לדעת אף פעם מי אתה באמת. אם תתמיד בגישה הזו, שלא להסתכל על אחרים בכל הנוגע לחיים האישיים שלך- אתה תראה שהחיים שלך טובים הרבה יותר.

התרגשתי מאוד שאתה רוצה קשר ואמונה בקב"ה. עצם זה שאתה מרגיש רע שהקשר שלך עם הקב"ה נחלש, מַראֶה- שאתה מאמין גדול בהשם ורוצה את קרבתו. אני מזדהה, באמת, עם הכאב שלך. התפללת, התחזקת, ואתה מרגיש שהתפילות לא נענו. ש"סתם התפללתי", כפי שכתבת. זה מכאיב ומחליש, ובעיקר מייאש.

ופה אני רוצה לבדוק איתך ביחד משהו. זה נושא עדין ועמוק, אז חשוב שנעשה את זה יחד ולאט.

יש לי שאלה. שאלה קצת מוזרה, אבל תזרום איתי רגע: למה הקב"ה נותן לנו דברים? חיים, ואוכל, ובגדים, ובריאות, וכסף?

הורגלנו לחשוב, שהתשובה היא- כי אנחנו עושים מצוות. כי אנחנו טובים. כי אנחנו לומדים תורה. וזה לא התשובה המדוייקת. התשובה המדוייקת היא, שהקב"ה נותן כי הוא רוצה לתת. כי הוא אבא שלנו. כי הוא טוב ומטיב. אם אני אוהב את הילד שלי, אני נותן לו, אני רוצה שיהיה לו טוב; לא בגלל שהוא מתנהג יפה. בגלל שהוא הבן שלי. ואם באהבתם של אנשים רגילים זה כך, אז אצל הקב"ה, שמידותיו- כמוהו- הן אינסופיות, ואהבתו היא אינסופית, על אחת כמה וכמה.

מי אמר לי את כל זה? הקב"ה בעצמו; הנה קטע קצר מחומש דברים (פרק ז'), קטע מיוחד מאד שחשוב ללמוד ולזכור:

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

ולמה הוא בחר בנו? כי אנחנו חזקים? כי אנחנו צדיקים? לא ולא:

לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים:

הקב"ה לא בחר בנו כי אנחנו רבים מאוד (רש"י) וגם לא כי אנחנו בעלי מצוות (ספורנו). אז למה כן?

כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וכו'.

הקב"ה בעצמו בתורתו מדגיש, שלא נחשוב שהוא בחר בנו לעם סגולה בגלל שאנחנו מוצלחים. הוא בחר בנו כי הוא אוהב אותנו, נקודה. ואפילו אם איננו ראויים לאהבתו, הוא עדיין אוהב אותנו. כי אנחנו בניו. ככה.

ולכן הוא רוצה לתת לנו, ולהיטיב עמנו. ולכן הוא אכן נותן לנו, בחסדו, מתנות חינם אין סוף. כמה מיוחד להיות בניו של ה'!

נכון. לא תמיד אנחנו מקבלים. לפעמים הקב"ה יודע, שלא טוב לנו לקבל. לפעמים צריך להתפלל עוד. לפעמים צריך להמתין, בסבלנות. ולמה? על זה אין תשובה, משום שאנחנו, מנקודת מבטנו, לא רואים תמיד את התמונה המלאה, ולא יכולים לדעת מה טוב עבורנו באמת- מבחינה חומרית ורוחנית, בגלגול הזה או בגלגולים קודמים. חיינו הקצרים הם רק פיסה קטנה מתמונה ענקית שאין בנו יכולת לראות, אבל זאת נדע תמיד- שהכל כולל הכל הוא לטובתנו. הרי כך העידה התורה הקדושה על בריאת העולם:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד

הכל טוב. והכל לטובה.

להתחזק זה חשוב תמיד. ולפעמים עוונות מעכבים בעד הישועה. אבל בשום פנים ואופן זה לא אומר שהתפילה לא עוזרת, ושאם מישהו לא צדיק הוא לא יכול לקבל מהקב"ה. הרי אף אחד לא מושלם כלפי הקב"ה, ולכולם הוא נותן מאהבה ובחסד חינם. אז ממילא, כולנו יכולים תמיד לבקש, והקב"ה מחכה שנבקש. אף תפילה איננה חוזרת ריקם.

כשיש קשר של אהבה, כשאנחנו יודעים ובטוחים שהקב"ה רוצה לתת, ושהוא אוהב אותנו כל כך, אז אפשר להמשיך ולהאמין גם אם לא מקבלים מיד מה שרצינו. ואיך יוצרים כזה קשר עם אלוקים? פשוט מאד! מדברים איתו.

כשאני חושב על מישהו, אני יוצר איתו קשר מסוים במחשבתי. כשאני מדבר עליו, הקשר יותר חזק. אבל הקשר החזק ביותר הוא כשאני מדבר איתו. גם עם ה' זה ככה. אם נתרגל לדבר אל הקב"ה בצורה יומיומית, בצורה פשוטה, לספר לו, להודות לו, לבקש ממנו, על כל דבר- נתחיל להרגיש יותר ויותר את אהבתו אלינו. נוכל לבטוח בו יותר. זהו כוחה המיוחד של התפילה. ולא די בשלוש תפילות ביום שתיקנו חז"ל, אלא מעבר לכך, במשך היום, בשפה שלנו. להכניס את הקב"ה אלינו הביתה, אלינו ללב.

וכך מרוויחים שני דברים: גם קשר אמיתי ועמוק של אמונה ואהבה, וגם כך אפשר לקבל את מה שאנחנו צריכים- על ידי שאנחנו מבקשים ומתפללים. ואפילו שאנחנו עוד לא ראויים לכך בצורה מושלמת.

הנה כמה ציטוטים בעניין מגדולי הדורות, הצדיקים:

"כשאני רואה בני אדם, אף על פי שאין בהם תהלה ושבח של תורה ומעשים טובים, לא במעשה ידיהן ולא במעשה אבותיהן, אלא רק בשביל שהם עומדין ומודין ומברכין ומשבחין ומרבים תחנונים לפני, אני נזקק להן וכופל להן מזונותיהן" (תנא דבי אליהו)

"יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפילתו, אלא בעבור תקף תחנונים ודמעת עיניו אשר תמיד בוכה ומתחנן, אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקב"ה תפילתו ועושה חפצו" (ספר חסידים)

"ואפילו אם יודע האדם שאין בו תורה ולא מעשים טובים, אף על פי כן אל יחשה מלהתפלל לה', שכח התפלה והתחינה הוא גדול מאד" (מחנה ישראל, חפץ חיים)

"כי לו התפללנו ושפכנו שיח לפני הקב"ה, בודאי לא ישובו תפילותינו ריקם, ולא יסתפק האדם במה שמתפלל השמונה עשרה שלש פעמים בכל יום, אלא כמה פעמים ביום צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו כשהוא בביתו מעומקא דליבא" (ליקוטי אמרים, חפץ חיים).

להתחזק צריך, כל אחד- במה שיודע שהוא צריך חיזוק. ולהשתדל יותר במצוות- בוודאי שצריך. אבל זה לא כדי לקבל. זה כי צריך להתחזק, כי אנחנו יהודים שמאמינים בה' ובתורתו. והביטחון והתפילה לקב"ה, הם מסלול נפרד- מסלול חשוב מאד בפני עצמו. אז עוד תפילות, ועוד תפילות- ועוד קצת; ובעיקר- סבלנות. בסוף הכל יגיע. בסוף תמיד יהיה טוב.

מאחל לך שתעבור את הטסט בהצלחה; ותזכור תמיד תמיד את אהבתו של הקב"ה, לכל אחד ובכל מצב.

חזק ואמץ, אחי היקר. תרגיש בנוח להמשיך ולכתוב ככל שתרצה, אני כאן.

באהבה, נתן.