שואלת יקרה

כשאני קוראת את שאלתך אני חשה את רגשות התיסכול והמרמור שלך על הדברים שנודעו לך כעת. את כועסת על ההסתרה , היית מצפה שהאנשים הקרובים לך היו אלו שמספרים לך על כך ומכינים אותך לחיים בצורה שקולה מדודה ואחראית כמו בנושאים אחרים בהם הורינו נותנים לנו כלים להתמודדות עם מה שהחיים צופנים לנו.

האמת, אני מבינה אותך מאד.

ועם זאת הייתי רוצה לתת לך כמה כלים להתמודדות. ראשית בעניין הכעס שאת חשה, אגלה לך שאת אינך היחידה. יותר נכון את עם הרוב.

רוב רובם של ההורים בחברה שלנו -כמעט כולם הם לא אלו שמספרים לילדיהם על נושאים אלו.

כנראה שהם לא יודעים לעשות זאת. הם חוששים, נבוכים, מפחדים להכניס רעיונות לילדים לראש וחסרי כלים לביצוע שיחה פתוחה וכנה מעין זאת.

הם מניחים שהידע כבר יגיע לילדיהם מחברים/תקשורת/ספרים או בתסריט הטוב מבחינתם ע"י מדריכת הכלות או מדריך החתנים( נדיר שבנדירים שזה קורה כך)

האמת היא שזה לא כך גם אצלינו. הבושה סביב דיבור על נושאים מיניים עם ילדים היא אוניברסלית ומצויה מאד בעולם.

לאנשים יש תחושות מורכבות כלפי מיניות ומסובך להם לשוחח בפשטות עם הילדים שלהם ממקום נקי ורגוע ולכן בוחרים להימנע..

לאנשים יש תחושות מורכבות כלפי מיניות ומסובך להם לשוחח בפשטות עם הילדים שלהם ממקום נקי ורגוע ולכן בוחרים להימנע..

הכעס שאת מרגישה יש לו מקום. אך אל לך להיתקע בו. אל תתני לעצמך להישאר במקום הכועס והמאשים כי רק נזק יצמח לך מגישה כזו.

הייתי מציעה לך לבחון כעת את רגשותייך לנושא באופן אישי. לקרוא על העניין בספרים נקיים טובים ומכבדים. (אוכל לכתוב לך המלצות באישי) למצוא אשה נשואה חכמה שתוכל לדבר איתך בעניין בפתיחות. (מדיכה/אחות/גיסה/מורה) ספרי לה את חששותייך ותני לה להרגיע אותך.

כי האמת? המציאות טובה ומרגיעה מאד. ואם שומעים את הדברים מתוך גישה נכונה מרגיעה ופתוחה את רק תחכי לרגע שבו תזכי לחוות זאת בעצמך.

יתכן שטוב שאת לא ניגשת לשידוכים כל עוד את אוחזת בנקודה הנוכחית.

המשימה שלך כעת היא לעזור לעצמך לצאת ממנה , לעבור תהליך מואץ של הבשלה לקרבה כזו ואז לגשת לשידוכים.

אם תשלחי לי מייל שלך אשמח להרחיב ולפרט לך עוד בענינים אלו שלא אוכל לפרטם באתר בגלוי.

מאחלת לך הצלחה רבה ואשמח מאד אם תחזרי אלי לפירוט נוסף

תמר.

[email protected]