שלום לך שואלת יקרה.

קבלת רישיון במדינת ישראל  היא דרך חתחתים, רצופה באכזבות, קשיים, ומהמורות רבות. מצטער מאוד לשמוע שגם את חווה את תהליך הוצאת הרישיון, שאמור להיות תהליך נעים של למידה והקניית הרגלים ומיומנויות חדשות, ותו לא, כסיפור כואב שפוצע לך את הלב.

במדינת ישראל הממוצע לצליחת הטסט הוא 4 מבחנים מעשיים.

גם המספר הלכאורה סתמי הזה טומן בחובו 3 סיפורים מאכזבים של קימה מוקדמת, שיעור כפול לריענון, לפעמים נסיעה מרוחקת מהעיר ואובדן יום עבודה, תפילה מעומק הלב שהפעם הסיוט יסתיים כבר, ולא פחות מכך שהבור ללא התחתית בחשבון הבנק כבר יבוא לקיצו, אך זה נגמר בסטירה מצלצלת עם הודעת SMS  מעליבה ופוגעת.

כך בדיוק 3 פעמים..

זה רק 3 סיפורים, אבל אלו 3 חוויות של כישלון. 3 פעמים של תחושת חוסר מסוגלות.

וזה רק הממוצע. המשמעות היא שרבים מאוד נמצאים גם הרחק מאוד משם, בדיוק כמוך. (גילוי נאות, טרם עקפת במספר הטסטים את כותב השורות…)

זו חוויה לא קלה של כשלון מתמשך (מדובר על תקופות ארוכות וממושכות), שמתעצם מאוד בשל הנזק הכספי שמתלווה לזה.

זה ממש לא מחויב המציאות, במקומות רבים בעולם, גם במדינות נאורות ומתקדמות ההליך פשוט בהרבה, הלמידה נעשית בתוך המשפחה, והטסט קל לאין ערוך. במדינת ישראל הטסט בנוי מראש כך שהיכולת לעבור את המבחן רק על סמך נסיעה סבירה, כמעט בלתי אפשרית. זה חבל, אבל זהו המצב.

אך למרות שרבים חווים זאת כסיוט, אני חש מבין השורות, כי אצלך זה משהו שהוא קצת מעבר לזה. האתגר הזה כל כך כואב לך עד כדי שזה מעלה בך מועקה עזה ביותר. את מרגישה שהקב"ה ממש שולח לך מסר דרך הטסטים האלה. את מהרהרת באפשרות שהוא רוצה שאולי תוותרי.

חשבתי תחילה לכתוב לך כי זהו רק אתגר אחד קטן מבין אתגרי החיים, ופשוט תמשיכי שוב ושוב עד שתעברי. ואולי כמו שאמרו לך בני משפחתך תני הודאה לה' שנתן לך את ההתמודדות הזו ולא חלילה דברים מורכבים יותר, אבל לאחר מחשבה נוספת שיניתי את דעתי.

אני בהחלט חושב ומאמין שאת צודקת. הסבל שבתהליך בוודאי אינו מקרי, ואין ספק שכפי שמבואר בגמרא בחולין ז: יש כאן משהו גדול שלא ניתן לבטל אותו.

"אמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (תהלים לז, כג) מה' מצעדי גבר כוננו (משלי כ, כד) ואדם מה יבין דרכו"

כלומר הקושי הזה בוודאי מתוכנן היטב על ידי ה', ואין ספק שהוא בא להעביר לך מסר. השאלה שאנו צריכים לחשוב כעת, מהו המסר הזה שה' מנסה להעביר לך דרך התהליך הזה.

איננו נביאים ולעולם לא נוכל לדעת בוודאות מה בדיוק חשבונות שמים, אך דבר אחד אני חושב בסבירות גבוהה. אינני חושב שכדאי שתפסיקי את התהליך של הוצאת הרישיון. המצב היום בישראל הוא כזה שרישיון איננו מותרות, ונהיגה ברכב במקרים רבים הוא כורח המציאות. אין סיבה להניח כי הקב"ה רוצה לקחת ממך משהו אלמנטרי שכזה.

מציע לך לנסות לקחת מרגוע קצת, לנסות לתפוס זמן של שלווה ולתת לעצמך לחשוב על הנושא בצלילות מחשבתית ללא הרגשות השליליים שבוודאי תוקפים אותך בהקשר לזה מפעם לפעם.

בואי ננסה לתת למחשבה שלך קצת לגשש:

לפעמים יש לנו הרגשה שגורלנו נתון בידינו. שאם רק נפעל נכון, נשיג את כל מה שאנו רוצים בעולם. את התפילה בכוונה אנו שומרים לדברים שאנו חווים כמחוץ להישג ידינו. עבור הדברים שאנו חושבים שלא נוכל להשיג בקלות.

אולי זה המסר?

אולי הקב"ה רוצה שתחושי שהתפילה והביטחון בה’ צריכים להיות גם על הדברים שנראים "טכניים" כמו טסט, כדי לזכור שאין שום דבר "טכני" בעולם?

ואלי זה משהו קצת אחר?

אולי הקב"ה רוצה לחנך אותך לפעמים צריך להרפות ופשוט לסמוך עליו שהוא עושה לנו את הדבר הכי טוב עבורנו, וכשהוא יחליט שהגיע הרגע שתעברי זה הזמן הכי מתאים ונכון בעבורך?

יכול להיות עוד כל כך הרבה אפשרויות, דברים שרק את יכולה לחשוב עליהם ולהעלות בדעתך.

תני לעצמך להרגיש, להתחבר, אני בטוח שהרצון העמוק והטהור לדעת מה ה' רוצה ממך, יוליד בך תובנות עמוקות ונעימות שיסייעו לך לחוש שאת לא סתם נעזבת בידיי הגורל וזה סתם קורה.

לא. זה לא קורה סתם, וזה ממש לא בגלל שאת לא עושה ככל יכולתך להצליח.

את עושה את הכי טוב, אבל לאבא שבשמים שרוצה בשבילך את הכי טוב, יש דרך מסוימת, בה הוא רוצה להעביר אותך.

הוא רוצה שתלמדי משהו, הוא רוצה שהרישיון שלך יהיה לא רק דרך אל הנהיגה ברכב, אלא גם דרך אליו..

את רק צריכה קצת להרפות. לא לחשוב שמשהו בך לא בסדר. שאת לא מנסה מספיק. אולי שאת לא מתאמצת ככל יכולתך.

תרפי..

זה לא את. זה ה'.

הדרך שלך לרישיון היא גם הדרך שלך להגיע לפסגות רוחניות גבוהות יותר, הזדמנות שלך לקבל מסר אישי מאבא שבשמים. את רק צריכה לעצור רגע ולהקשיב. לנסות ולהבין בכנות מה בדיוק המסר הזה.

אני בטוח שלמסע הזה יהיה סוף טוב. את הרישיון את בעז"ה תקבלי ובקרוב, אך אני מאחל לך שמעבר לזה, תקבלי גם ערך מוסף יקר מפז של שלמות נוספת באישיותך ובמטען הרוחני שלך ששווה הרבה מעבר לכל נהיגה.

מפציר בך לראות בזה לא תקופה מייאשת של אכזבות ושל ציפייה נכזבת, אלא תקופה של התבוננות עצמית, של טלטול קצת כואב אבל גם מאוד אוהב מאבא שבשמים.

מחזיק לך אצבעות ומקווה שבקרוב מאוד המסע הזה יבוא אל סיומו המוצלח.

דניאל אברהם.