דלג לתוכן
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים.
אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב.
מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה.
כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא.
מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות פיזית, כמובן שהיא קו אדם.
אלא אלימות מילולית (לא שזה פחות נורא). אם אנחנו מגיעים לכל מיני מצבים שיוצא שאני מאשימה אותו והוא מרגיש שהוא לא אשם, או כל פעם שהוא מרגיש מתוסכל מולי, אז הוא נכנס להתקף של טון גבוה ומאיים ומתלווה לזה גם מילים לא יפות, כמו משוגעת, הזויה, חכי חכי, מה עברת בילדות שגורם לך להתנהג ככה, וכדו…
אני קצת מרגישה שההתפרצויות האלה זה סוג של התגוננות מימני. הוא יודע שרק כשיוצא מימנו השד הוא מצליח להשתיק אותי, מה שלא קורה ביום יום.
יש לנו תינוק ואני בהריון שני
הוא אבא מושלם מאוד פעיל ורגיש לילד, רק שבזמן ההתפרצויות הוא לא מצליח לשלוט בעצמו ועושה את זה גם מול הילד. תוך כדי שאני מתחננת בפניו שיפסיק כי לא רוצה שהילד יצפה בזה. והוא בשלו ולא עוצר!!! פשוט בהתקף.
לוקח לו להירגע מההתפרצויות שלו בערך חצי שעה ככה , ואז מנסה לפתח איתי שיח או משהו.
ואם אני לא מתרצה, אז יום למחרת ממש מתחנף אליי זורק לי הארות ומחמאות. מנסה שנהיה בטוב.
והוא עושה את זה באופן כה חינני ואוהב שאני נופלת בזה ומשלימה איתו.
דיברתי איתו מלא (בדגש על המלא) על זה שאני לא רוצה לגדל ילדים איתו במצב כזה ושזה פוגע בי וגומר אותי.
והוא מבקש סליחה ומבין שזה לא במקום. אבל ההתפרצויות לא נעלמות.
אני כבר לא יודעת מה לעשות, ניסיתי לאיים עליו בגירושים, בזה שאני אברח מהבית וזה עוזר לאותו רגע, אבל לאחר תקופה שוב חוזר להתפרציוות.
זה הגיע למצב שאני כבר מרגישה אישה שהיא סמרטוט, שבעלי מרשה לעצמו להתפרץ עליי שוב ושוב ואז מתנצל והכל בסדר.
מרגיש לי שאני מכילה מידי,
אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות ? מה יכול לעזור למצב???
חייבת לציין שכשהוא מדבר לא יפה בזמן ההתפרצויות אני עונה לו ומתווכחת איתו(כדי לא להרגיש פראיירית) עד שאני מתייאשת.
בבקשה תעזרו לי אנחנו נמצאים כרגע בתקופה שיוצא פעם בשבוע לחוות מצידו התפרצות. ולי כבר אין כוחות יותר.
אני בוכה כי לפני אני עצמי, מאוד כואב לי על התינוק שלי שהוא כזה תמים ומתוק ואבא שלו עם כל האהבה אליו, בזמן ההתפרצויות לא שולט בפה שלו.
כואב לי מאוד!
9 תגובות
שלום רב.
קראתי את המכתב וכואב לי הסיטואציה, המשיבה צודקת שאת צריכה לעצור את השיח והוויכוח הזה, ושהגבולות יהיו חדים, אבל נראה לי שכדי שבעלך יהיה פנוי לעשות שינוי אמיתי על ידי ליוי מקצועי. זה יגיע יותר בדרך של הבנה ולא על ידי מקום של איום כי זה רק יגרום לו להתגונן,
כעובדת סוציאלית המלווה משפחות באלימות, מסכימה מאד עם הנל, לא נשמע שבעלך סובל מבעיית הבנה, הוא מבקש סליחה, מרצה, וחוזר חלילה. התנהגויות כאלו נקראות מעגל האלימות- גבר הגורם להסלמה, הסלמה, ירח דבש- מעגל הפיוס, רגיעה, ושוב טריגר הגורם להסלמה. זה לא בגללך, זה באחריותו ובבחירתו. אל תישארי עם זה לבד. סיעתא דשמיא ואיכות חיים מכל בחינה
אלימות שיטתית זוקקת קודם כל קיר ברזל. אחר כך אפשר להגיע לשיח של הבנה. נשים רבות מבלות חיים שלמים ברכות שמנסה להבין את בן הזוג. מריבות, קשיים וכעסים סטנדרטיים של כל אחד מהצדדים ראוי להם לקבל יחס הכלה והבנה. אך לאלימות כמו שהיא מתוארת התשובה הראשונית והמידית היא אסרטיביות נחושה. זהו אמנם דין אך הוא הוא הרחמים האמיתיים במקרים מעין אילו.
אני מעריכה מאד את השיתוף. אני באופן אישי התמודדתי עם התפרצויות זעם מכיוון בעלי. זה תמיד לווה בתסכול, בשיחות והרבה מלל. בדגש על המלל. רציתי להגיד לך כמה דברים:
1. ההתפרצויות לא קשורות למה שאת עושה או עשית!! זה תסכול אישי שלו ואת הכי קרובה אליו ולכן זה יוצא כלפייך. ההפרדה עוזרת מאד לא להגיב ובכך לא לפתח כעסים מיותרים בלב שלך.
2. לפי מה שאת מתארת, הוא נכנס למצוקה בכך שהוא מגיב בצורה הזו והוא לא מצליח לשלוט בכך. לכן דיבורים לחוד ומעשים לחוד. הוא יכול להיות אדם ובעל מדהים שפשוט לא מצליח לשלוט בתגובות שלו בזמן כעס ולאחר מכן, הוא כועס על עצמו בפנים שכך הגיב ולא שלט ומנסה לרצות אותך. מציעה לך פעם אחת לא להתרצות ולדרוש שתהיי מוכנה להתרצות רק אחרי שילך לאיש מקצוע. טיפול זה הדבר היחיד שיכול להוציא אותו מתוך זה.
חשוב להבין שכולנו גדלנו בצורה מסוימת ומביאים איתנו את החבילות לנישואים. יתכן וזו הדרך שמכיר בזמן כעס ולכן לא מצליח לשנות את הדיסק. טיפול מקצועי עוזר לחשוב על תסריט שונה ולאחר מספר פעמים המטופל משנה את הדפוס הקבוע ובכך משנה את התסריט בדיסק.
מעריכה אותך מאד ומחזיקה לך אצבעות
יתכן שנדרשת פה קודם כל אבחנה מבדלת ביחס לשאלה האם אכן מדובר בשינויים במצבי רוח כפי שהעלתה המשיבה הנכבדה או משהו עם קווי אישיות נרקסיסטים, לא בהכרח במובן הפתולוגי.
כי לא פעם הדינמיקה הזוגית מאחורי מקרים של אלימות כרוכה בתפיסה לא מודעת של האישה כשלוחה של הבעל, והאלימות נובעת מזעם עיוור שמכוון להשיב את האשה להיות מותאמת לצרכיו, כי "כל פעם שהוא מרגיש מתוסכל.." היא נתפסת כאשמה ואחראית!
בעל עם נטייה כזו מתקשה לקבל את השינויים והחולשות של בת זוגו, ומגיב עליהם בזעם מתוך אמונה עיוורת שהיא יכולה וצריכה לחזור ולהיות "כמו בהתחלה" או כמו שהוא מצפה… בפרט ש"הוא יודע שרק כשיוצא מימנו השד הוא מצליח להשתיק אותי, מה שלא קורה ביום יום" (כלשון השואלת).
ואכן זוגיות בדינמיקה כזו היא חוויה מטלטלת שבה בת הזוג חשה לעתים נערצת ונחשקת ויש אידיאליזציה הדדית, וברגע אחר היא סופגת את מלוא הזעם והדחייה מבן הזוג המתוסכל, כשהיא לא הצליחה להתאים עצמה למשאלותיו הכמוסות.
הבנת האבחנה והדינמיקה הזוגית וחומרתה – קריטית לבחירת דרכי הפעולה שיש לנקוט.
אני קוראת את התגובות שלכם ובוכה🥹
הדבר שהכי פחדתי מימנו זה להיות נשואה לאדם אלים.
התחלנו טיפול בתקווה שיעזור, אני גם מטבעי אדם מאוד מאוד חרדתי וכל פעם שמישהו צועק עליי אני נהפכת לאילמת ונכנסת להתקף חרדה, שזה לא מוסיף למצבי.
אני ככ מלאת כעס עליו שאני מקווה שנצליח לצלוח את המצב הזה כי אני גם ככה עם נפש מאוד רגישה
תודה לכם 🙏🏻
אם הצלחת כל כך מהר לשכנע אותו לטיפול אזי אני אופטימית! אנשים בעייתיים מאד מסרבים לטיפול וכשאת מספרת שכבר התחלתם הרי זה סימן טוב.
התעודדי! כל הטוב עוד לפניכם.
’אלימות שיטתית זוקקת כל קיר ברזל’
משפט מפתח!
כל הכבוד.
ואו קראתי כל מה שכתבת, בעקבות מצב שאני עצמי עוברת, התחתנתי באפריל האחרון. אחרי 12 שנים של זוגיות עם המון התפרצויות זעם בדרך, כמה חודשים לפני ההצעה בעלי גרם לי להרגיש כמו האישה היחידה על פני האדמה אבל עכשיו? כשהוא כועס עלי, התגובה וההתנהגות שלו תואמת למצב של כאילו רצחתי לו מישהו.. קראתי פה ״מעגל אלימות״-כעסים, רוגע כאילו לא קרה כלום (ומצופה ממני גם להתנהג כאילו לא קרה כלום או ששוב יש כעס) ואז שוב אהבה קיצונית ובום שוב כעס.. וחוזר חלילה.. פשוט כואב ולא יודעת כבר מה לעשות. מקווה שאתם במצב טוב יותר3>