לשואל היקר והנכבד!

שלום וברכה!

ראשית אני רוצה לשבח אותך על העיסוק בפנימיות התורה והמצוות. באמת החתירה למשמעות היא בשורה אמיתית בדורינו, ומאוד משמח לשמוע שיש צעירים שעוסקים בתחום הזה ביתר שאת, ואף מוצאים את מעלתם וענינם הפנימי בתחום זה. להרגשתי יש בזה ממש מבשורת הגאולה של "ושפכתי את רוחי עליכם".

וכעת נפנה לענין הקושי שיש בזה. אתה מתאר שתי מצוקות:

1 ההשגים החיצוניים שלך לא גדולים עקב העיסוק בעיון בפנימיות הדברים. ממילא הציבור לא מעריך אותך כראוי, כיון שהוא מודד את הדברים בהישג חיצוני.

2. ההישג הפנימי לא מביא הערכה כיון שרובא דרובא לא מבינים בענינים אלו.

לגבי נושא מס' 1, לא הבנתי אם למעשה הבעיה היא אחת, שאין הערכה חברתית לתחום העיסוק המרכזי שלך- העיון במשמעות התורה ומצוות, או שהיא בעיה בפני עצמה עבורך, שאינך מרוצה מהעובדה שאין לך השגים חיצוניים.

אם האפשרות השניה היא נכונה, ויש פה בעיה בעצם שאתה מתקשה בהשגים חיצוניים- אני ממליץ לך להשקיע חלק קטן מהיום גם בתחומים אלו. עיון ללא בקיאות הוא חסר ערך, היות והעובדות לא ידועות. אם אדם מעיין בלי לדעת את החומר אז העיון שלו מרחף באוויר. כדאי לעבור על פרק משניות ותנ"ך ודף גמ' ליום בבקיאות לפחות, כדי לרכוש ידיעות, ושהעיון יהיה לו על מה שיסמוך. ובכלל, ידיעת התורה ומושגיה היא יסוד בעבודת ה', גם לפני העיון, שאדם לא יכשל במפורסמות.

בנוגע לבעיה מס' 2, שהיא העיקר- שאין הערכה חברתית לתחומי הענין שלך.

ראשית אני חייב להקדים, שמצוקה כזאת ליוותה ומלווה חכמים רבים. רבים מחכמי הדורות לא רק שלא היו נערצים בדורם, אלא אף הוחרמו ונרדפו על ידי אחרים. הרמב"ם שספריו נשרפו, הרמח"ל, דוד המלך ועוד.

המציאות הזו שיש חכם שדבריו אינם נשמעים, אינם מובנים, ואינם מוערכים, מצוי ומוכר.

אמנם עלינו להתבונן בשתי נקודות שיכולות לעזור למסמוס המצוקה הזאת:

1. האם באמת ההערכה החיצונית אמורה לגרום לך קושי רב כל כך. נכון, אדם זקוק להערכה חיצונית, אבל עיקר המנוע של האדם ראוי שיהיה מה שנקרא אצל הקדמונים "לשם שמים", או במילים אחרות- שהעיסוק עצמו ממלא את האדם. אדם אמור להתמלא ענין ושמחה ממעשיו, ובמיוחד אם הם מתאימים לפי אופיו וענינו. נכון שזה קשה בלי הערכה חיצונית, אבל העבודה שלי ושלך ושל כל אדם, היא להתקדם במידה שבה מעשיו ישמחו אותו מצד עצמם, גם בלי אדם אחר שמתבונן מהצד ומוחא כפיים. הסיפוק צריך להיות פנימי ואישי, שלי ממעשי. יתכן שכעת זה קשה, אבל אם תהיה מודע לענין זה, שיש כזאת עבודה והתקדמות, אתה תראה התקדמות במידה זו לאט לאט. ואם אתה עושה מה שלדעתך הוא ראוי וחשוב, ומתאים לך, הרי שאין אדם מאושר ומסופק יותר ממך עלי אדמות, שהנך מקיים את העולם בתורתך ועיונך, וכל העולמות שמחים בך ובתורתך, ומה זה משנה מה אחרים אומרים או רואים.

2. נקודה חשובה- הערכה חיצונית לא באה על ידי השגים בהכרח. יש דבר שנקרא "אינטליגנציה חברתית", שהוא יסוד בהצלחה החברתית, וכבר נכתבו ספרים בזה.

המחשבה שהערכה נוצרת על ידי הפגנת כישורים או יתרונות שכליים, היא מוטעית פעמים רבות. יתכן שהפגנת הכישורים שלך גם יוצרת תחושת איום אצל הצופים.

יתכן בחור שמאוד מעריך את ר' משה שפירא למשל על היותו פילוסוף, או את ר' יוסל שרייבר, אבל ממך הוא יתרחק או ימצא פגם בדבריך, או מפני שהפגנת את כישוריך בצורה תחרותית כלפיו, וממילא הוא בורח מתחרות על ידי שהוא משפיל אותך באופן כלשהוא, או שהוא פשוט מתרחק. ועל ידי החכמים האלו כמובן אינו מאוים ואינו מרוחק, כיון שאין פה תחרות ולא איום.

הקיצור הוא, תורת החברה היא ענין שלם, ועליך לחשוב בעיקר על הכלל הזה- אם רצונך בהערכה וכדו', תחשוב איך יהיה נעים לאנשים השומעים. לא מאיים, אלא נעים. לא משנה כמה הם חכמים, זה היסוד.

על ידי הנעמה לאחרים, הסברה, ואמירת דברים ברכות ובנחת כדברי חכמים, תראה איך הדברים נעימים לשומעים, ודברי פי חכם – חן. ואדרבה, אם תשמע אחרים, ותגלה ענין בדבריהם, תראה כיצד הם נמשכים אליך הרבה יותר מאשר אם תשמיע את דבריך הנעימים.

3. נקודה יסודית שאולי תייתר את הנקודה השניה- אפשר לחפש עליונות בחברה. אבל אפשר לחפש גם "קשר". קשר הוא חיפוש הדומה. אם אתה אומר שיש לך חבורה של חברים המקשיבים לך, ונהנים ממך, תשתדל לחפש גם מה נעים לך בהם. מה אתה מוצא משותף. וככה ינעם גם להם וגם לך.

אם תחפש את המשותף באחרים ולא את היתרון שלך מולם, תראה שיווצרו לך קשרים רבים.

יש עוד להאריך, וגם אני כמובן יודע רק קצת, אבל ענין זה דורש חשיבה ומודעות- ענין ההתקשרות עם אנשים אחרים, באופן הראוי.

אני חייב לציין בסיום שאני מאוד מזדהה עם תחושתך, וגם לי היה אותה בשלבים מסוימים של החיים, ובאמת כתבתי לך חלק מהמחשבות שהיו לי בנושא.

אשמח מאוד לשמוע גם אני מדברי תורתך המתוקים, אם תרצה בכך.

והעיקר להמשיך בשקידת תורתך ובחידושיך, ויהי רצון שתגדל בתורה עד בלי די.

בברכה ואהבה

נתנאל א.