עולה לי"ב יקרה מאד!

משאלתך אפשר להרגיש את האישיות שמאחורה…. את נשמעת בחורה נבונה, מלאת שמחת חיים – שרוצה לנצל את החיים במלואם, מתנדבת ואוהבת לתת מעצמה, חברותית ואוהבת אנשים – שמאוד חשוב לה שיאהבו אותה ויעריכו אותה.

בסיפור שאת מספרת, את מתארת שעברת חויה לא פשוטה במעבר בין שלושה בית ספר שונים, וכל אחד מהם עם סגנון שונה. סגנון שונה גם בצורת החינוך והדמויות החינוכיות, וגם בסגנון החברות, החברה ותחומי הפנאי והתחביבים.

והיום את עומדת במציאות שבה את מרגישה בעצם מנותקת. לא שייכת לגמרי לאף מקום, לאף קבוצת חברות, ושואלת את עצמך – למה להמשיך? לאן להמשיך? בשביל מה להתאמץ? ואפילו בבית את מתארת שמשווים אותך לאחיות האחרות ולא מספיק תומכים בך…..

יש תופעה נורמלית שעוברת על כל בחור או בחורה בגיל ההתבגרות (ומי שלא עובר אותה אז, יש לו בעיה….) – קוראים לזה גיבוש זהות אישית. בערך בגיל 17, כשאנחנו מתחילים לעמוד על דעתינו העצמאית, אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו שאלות לגבי מי אנחנו: מה אנחנו אוהבים? מה גורם לנו סיפוק והנאה? את מה אנחנו מעריכים? מה חשוב לנו? מי משמש דמות השראה או חיקוי עבורנו? כמו מי נרצה להתנהג כשנהיה גדולים וכו.

שאלות אלו הן שאלות מאד חשובות. בשאלות אלו אנחנו יוצרים לעצמינו יכולת לעמוד בעצמנו מול החיים ולא עוד מתחת לסינר של אמא ואבא או ביה"ס. בשאלות אנו אנחנו לוקחים את האחריות על הכתפיים שלנו ומתחילים לפלס את דרכנו בחיים.

דוקא המשבר שמלא את הגיבוש של זהות האישית – הבלבול, החיפוש, חוסר השקט הפנימי – הוא זה שמאפשר את הצמיחה האישית שלך להיות בנאדם בוגר, רגיש ובעל חוט שדרה.

יש שני דברים שאת מתארת אותם, ומאד מאפיינים את השלב הזה:

– אני נמצאת בתוך סיטואציה של בלבול. אני לא מרגישה שייכת לשום מקום. אפילו לא לעצמי. זרה במקום שלי. אני כל הזמן מחפשת מי אני ומה חשוב לי – ומרגישה כי לפעמים יש לי כמו 'פיצול אישיות'. הזהות מבולבלת ומפוזרת, וקשה לי לאסוף את עצמי ולתכנן את מעשי ביחס לעתיד.

– ישנו קושי להתחייב ולהצהיר על שייכות לקבוצה חברתית- כי לא ברור לי לגמרי לאיזה קבוצה אני רוצה להשתייך, ואז אני מוצאת את עצמי בתקופה משברית- הכל נראה קשה ומורכב, אין את מי לשתף בדילמות, אין חברות אמת. אני מחפשת אחר הערכים והמטרות הנכונות עבורי, אבל אני לא מצליחה להחזיק במה שאני מחליטה עד הסוף….

וזה אכן מציאות לא פשוטה.

כי כולנו אוהבים להרגיש שייכים, רצויים ואהובים. אנחנו כולנו חותרים לחיות בהרמוניה עם מי שאנחנו ומה שאנחנו מאמינים ושואפים אליו. ולכן התחושות הקשות שאת מתארת – כל כך מובנות וכל כך כואבות…..

אז מה עושים?

קודם כל – מבינים שזה חלק מתהליך של התבגרות נורמלית. את בסדר. את אולי חווה את זה בסערת רגשות גדולה, ויש כמה מאפיינים בחייך שמקצינים את הסיפור – אבל זה חלק מהגדילה שלך, מהתהליך שלך לגדול לאישה בוגרת, חזקה ומחושלת.

ואיך תעברי את הגל הזה בשלום?

1. למצוא דמות שאתת מעריכה אותה והיא מקבלת אותך כמו שאת – וליצור איתה קשר. זה יכול להיות מדריכה או מורה, מרצה ששמעת או חברה בוגרת – מישהי שיכולה ללוות אותך בתוך ים ההתלבטויות שלך. לפעמים מספיקה שיחה אחת או כמה דקות כל יום – כדי לשמוע ולהרגיע הרבה רעש פנימי שקיים בתוכנו.

2. למצוא תחביב או והתנדבות שאת אוהבת ולהתמיד בה. כשאנחנו עושים משהו שאנחנו מחוברים אליו ומתמידים בו לאורך זמן – זה נותן לנו תחושה טובה לגבי היכולות שלנו, לגבי הערך העצמי שלנו ולגבי הטוב שאנחנו יכולים להשפיע בעולם. זה מאד מאד עוזר לנו לדברים אחרים – לראות שהצלחנו במשהו משמעותי. כתבת שאתת אוהבת ילדים מיוחדים, את אוהבת להתמסר אליהם – לכי על זה! אף אחד לא ייקח ממך את הרגשות החיובים והשפע שאת יכולה להעניק לסביבה שלך. בהצלחה זה יבוא לידי ביטוי בהתנדבות, ובהמשך יזלוג גם לסביבות השייכות החדשות בחייך….

מאחלת לך המון הצלחה במסע ההתבגרות המאתגר שלך, ובטוחה שתעברי אותו בחוזק ובאמונה – ותתבגרי להיות אישה רגישה, בעלת חוסן נפשי, בעלת חוט שדרה יציב ושמחת חיים!!!!

איתך בתפילה, אודליה

[email protected])