שוקי היקר שלום וברכה!

איזה סיפור… וואו! דבר ראשון, הגעת למקום הנכון. כל הכבוד שלא נתת לעניינים להתגלגל אלא פנית לקבלת ייעוץ נטול מעורבות אישית שאני משוכנע שיהיה לך לעזר. ואמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני חש סיעתא דשמיא מיוחדת בכך ששאלתך הופנת אליי דווקא. אתה כותב בבגרות רבה, בחכמה ובאחריות. תענוג, יש עם מי לעבוד!

אני מאוד מבין את התחושה שלך. בחור ממשפחה חרדית שיוצר קשר עם בחורה חווה התרגשות שיא. אתה חי בחברה נפרדת, לומד בישיבה עם בחורים, ופתאום יש לך בחורה אמיתית, כמו בסיפורים. והיא נאה בעיניך, ומתעניינת בך, ואתה מרגיש שהיא מעניקה לך חום ואהבה, ותחושת ידידות שאין דומה לה. ואתה מוצא את עצמך אפילו מתחזק ברוחניות בזכותה, שכן היא מספקת לך יציבות ויישוב הדעת. אינך מתעסק בשטויות שהרי יש לך את "הדבר האמיתי".

מגיע הרגע והחלום הזה מתנפץ אל סלע המציאות. אי אפשר עוד להמשיך ליהנות מכל העולמות, ללמוד בסדרים ולבלות ביניהם. הפעולה המתבקשת מבחינתך היא להתחתן, אך אביך מתנגד בתוקף (אגב, מה דעתה של אמא?).

בוא נעשה סדר במחשבות, בדעת ובנקיות, מבלי לחשוש ל'סי-פאסט נישט' (כך כותבים את זה?). מלבד היותה חברה שלך, שזו אכן מעלה נכבדה ביותר, לא הוספת דבר על אודותיה. האם היא בעלת מידות טובות? חכמה? מוכשרת? גם יפה וגם אופה? צנועה? סבלנית? עדינה? האם אתה מוצא בה את כל מה שהיית מחפש באשה או שמא לא? האם אתה מוצא בה חסרונות? (זו מלכודת! אם תאמר שלא סימן שאתה שיכור). למה בכלל אתה רוצה להתחתן איתה? כי אין לך ברירה?

אני נזכר במשפט ששמעתי אומרים למאורס טרי ומאושר: אפשר לחשוב, בסה"כ אחת מבנות המין השני הסכימה להתחתן איתך… אין מה להתלהב כל כך. שוקי  היקר, עליך להודות שאתה מתלהב מאוד מעצם הקשר איתה. כך דרכו של עולם. שים לב למנהגם של מאורסים לספר כל הזמן עליה, שהיא אמרה, והיא עשתה, והיא הלכה, והיא לומדת, ודודה שלה, והחברה הכי טובה שלה; הכל כדי להשתמש שוב ושוב בלשון נקבה… אה, איזו זכות! יש לי אחת כזאת משלי! ההתלהבות הזו נובעת מעצם היותה אשה ולא ממקום עמוק ונכון יותר. אני משוכנע שכעת אתה אומר לעצמך: נו נו… אם אביאל הזה היה מכיר אותה הוא היה רואה את כל המעלות הנפלאות שלה! אז זהו, שאני בטוח לחלוטין שהיא בחורה נהדרת ממש, ועדיין עלול להיות שאתה רוצה בה לא בגלל מעלותיה הנמסכות בכוחות נפשה, אלא מחמת המשיכה הטבעית שבין איש לאשה.

אני מבין היטב את החשבון המהיר שעשתה הנערה, ומתוכו הסיקה שעליכם להתחתן. האם היה לכם דיבור על חתונה עד כה? האם חשבתם על כך ברצינות? אגב, מנהג כדור הארץ הוא שהאיש מציע לאשה נישואין. לפי התיאור שלך אצלכם זה היה הפוך. למה?

בנקודה זו אציע באזניך את העיקרון אותו שמעתי מכמה אנשים זקנים וחכמים, ואף אני מצטרף אליהם ממרומי גילי (31): חתונה אינה פתרון לבעיות. אל החופה עליך ללכת בראש מורם ועם מבט ישיר אל המציאות, לא מתוך בריחה. שלא תבין לא נכון, יתכן שהמעשה החכם ביותר במציאות שנוצרה הוא להתחתן, אבל אם כן זה צריך להיעשות בדעה צלולה ולא בלית ברירה טובה הימנה.

נעבור ליחס של ההורים. אביה מרוצה מהעניין, וזה מובן. הוא לא אדם שמרן. רו"ח ואיש עסקים זה אחד שרואה את העולם הגדול. הבת שלו יוצאת עם בחור שנראה בסיידר? למה לא? רק שיתחתנו כבר. לעומתו, אביך מתנגד, וגם זה מובן. תחשוב שאתה ראש ישיבה חרדי, בן תורה, מחשובי השכונה, ולפתע כזאת צרה צרורה: הבן שלך מסתובב עם בנות ברחוב כאילו שאין סדר בציבור שלנו. היית רוצה שאבא שלך יכיל אותך, ויקבל אותך כפי שאתה. ראשית כל עליך לעשות זאת ביחס אליו, להבין את כאבו, ולקבל את התנגדותו הנחרצת לנישואין אלו. ואכן, עושה רושם שאתה מכבד את כל הסובבים אותך המופתעים מהתנהגותך, הן המשגיח וראש הישיבה, שלדבריך אולי עשו בצדק, והן את אביך, שמתנהל בדיוק כמו שהיה מצופה מחרדי ממוצע להתנהל, שלא לדבר על חרדי חשוב.

בלי להיכנס לשאלה האם עליך לשמוע בקול אביך או לא, זה ברור שהרבה יותר טוב ללכת לחתונה עם תמיכת ההורים. בלעדיהם זה מסובך עד בלתי אפשרי. שיקול זה לבד מהווה סיבה לבחון מחדש את רעיון הנישואין כעת, וכאשר הוא מצטרף לשיקולים דלעיל, שראוי לך לברר מה אתה מוצא בה ומדוע אתה רוצה לבנות עמה את ביתך, וכן שחתונה אינה פתרון לבעיות, זה מוביל אותנו לכך שלכאורה אין לרוץ אל החופה בשלב זה. כאן המקום להבהיר יותר, שהסיבה שחתונה אינה פתרון לבעיות היא כפולה: א) פשוט מפני שהיא אינה פותרת אותם. ב) לעולם הנישואין צריכים להיות לכתחילה לגמרי. כל מרכיב של דיעבד מהווה מתכון לכישלון.

אני מוכרח לציין שאני לא רואה את ההתלהבות שלך מרעיון החתונה. אתה כותב על כך מתוך חשבון שכלי על בסיס הצעתה של הבחורה והסכמתו הנלהבת של אביה. אינך מתלונן על אביך שאינו מרשה לך לשאת לאשה את בחירת לבך. תוכל להסביר את זה?

זאת ועוד, אתה מערב בין שתי שאלות נפרדות: א) האם להתחתן איתה כעת? ב) לאן ללכת אחרי שהעיפו אותי מהישיבה? ואם תאמר: מדוע אלו שתי שאלות? הלא אחת האפשרויות של שאלה ב' זה להתחתן. ויש לומר: נכון, אבל אולי להתחתן עם מישהי אחרת?… ואולי לא ללכת לישיבה אחרת אלא למקום אחר?… נכון שאלו לא צדדים שעלו בדעתך כלל, וגם בדעתי לא, אבל חשבון זה נועד להגדרת הדברים, שתשים לב שלא לטעות בשיקול הדעת ולומר שהיות ואין לי ישיבה עלי להתחתן איתה, כאשר אין הכרח לחבר בין הדברים. אני למשל מציע אפשרות שלישית: שתחזור לישיבה שלך, אבל בל נקדים את המאוחר.

עם כל הכבוד לאביך – ויש לי כבוד – הוא מוטה לצד אחד, ולכן קשה להתחשב בדעתו, אם לא מצד עצם היותו אביך, וכפי שכבר כתבתי חשוב מאוד ללכת לחתונה עם ליווי של ההורים. השיקולים שהוא הזכיר הם: 1) "אתם מאוד צעירים" – אתה בן 20, לא? אני התחתנתי עם אשתי בגיל 20 (היא 19) ואנו – ועוד רבים וטובים שהתחתנו בגיל זה – חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. 2) "היכרות שהגיעה בדרך לא כשרה לא תחזיק מעמד" – תציע לו לעיין בגמ' מנחות מד, א, שם מתוארת היכרות שנוצרה בדרך מאוד לא כשרה, עד לסוף הטוב והמרגש. 3) "הבחורה והמשפחה שלה לא מספיק טובות למשפחה שלנו" – זה כבר שיקול אישי של אביך מתוך מעמדו החברתי, שאינו נוגע כי הוא זה להצלחת הנישואין, שהלא מצינו זוגות רבים בציבורנו שאבא שלו אברך חשוב ואבא שלה בעל'בית, ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל, בפרט לאור זאת שבדרך הטבע יש מעלה בכך שצד אחד הוא בעל אמצעים, כשלפעמים זה מה שיכול לאפשר לאיש להיות ספון בבית המדרש עוד שנים רבות.

עד כה השתדלתי לסייע לך לנתח את הנתונים. ואני מניח שאתה רוצה לשמוע את דעתי כיצד עליך לנהוג. אני מבקש ממך לתת בי אמון ולסמוך על כך שאני רוצה את טובתך וטובתה, ולצורך העניין אני לא סופר איש, לא את אבא שלך, לא את אבא שלה, ולא את כל החברה החרדית. יודע מה? אהיה נועז ואומר שאני גם לא מחשב כעת כיצד יש לנהוג עפ"י התורה ומסורת אבותינו, אלא על פי דרך העולם. אני חושב שעליך להיפרד ממנה למשך זמן קצוב של חודש ימים. תוכל לומר לה בגילוי לב שבנקודת זמן זו עליכם לחשב מסלול מחדש, והיות ואי אפשר להתבונן כראוי תוך כדי הקשר (אי אפשר, באופן מוחלט!), לכן עלינו להימנע מלהיפגש ולשוחח למשך חודש. עליך לכבד אותה ולעשות הכל כדי שהמהלך יהיה מקובל עליה. יכול להיות שהיא תיעלב, תתעצבן ותגיב בדרך קיצונית כלשהי. אל תיבהל, גם את זה טוב שתכיר… אולי זה ילמד אותך משהו? התגובה שלה היא חלק מחישוב המסלול. אני מקווה שהיא תהיה בוגרת ותקבל את זה בהבנה גמורה. אדרבה, יכול להיות גם שהיא תעריך במיוחד את המהלך הזה ותמצא בך אחריות ורצינות.

מה לעשות בעוד חודש? נראה כבר.

בעניין הישיבה, אני מציע שלאחר שתצליח לעמוד בפרידה הזמנית, תפנה מחדש אל המשגיח ותבקש להיפגש איתו. תאמר לו שניתקת את הקשר איתה ואתה מבקש לחזור לישיבה, וכידוע אין לדחות בעלי תשובה ולהזכיר להם חטאיהם הראשונים… החזרה לבסיס האיתן, למוסד בו היית בשנים האחרונות, עשוי לסייע לך מאוד לקבלת מבט נכון על המשך חייך. אולי צריך להפעיל קשרים בשביל זה, ויתכן שיש להפעילם בטרם תפנה ישירות אל המשגיח. אוכל לנסות לעזור בעניין זה בעז"ה.

(בשולי הדברים אוסיף שיתכן שיש פרטים מסויימים שבחרת להשמיט מהסיפור, ואולי יש בהם כדי לשנות באופן מהותי את השיקולים כיצד לפעול הלאה).

שוקי, תצליח!!!

זה לא הולך להיות קל, אבל אתה יכול!

מחכה לשמוע ממך,

שלך, אביאל.

(תוכל להשיב לי במייל [email protected] או לפנות אליי טלפונית למס' 052-7130390 בכל עת ובכל שעה).