שלום לך,

שאלה יפה מאוד, נהניתי לקרוא אותה.

"לא טוב היות האדם לבדו" פירושו שהאדם זקוק לבן זוג, שותף לחייו ברמה העמוקה והאינטימית ביותר. אין שותפות וידידות גדולה מזו, וזה בונה את בני הזוג בצורה שאין מה שידמה לה.

ואם כך – השאלה טובה מאוד. למה יש כאלה שנאלצים להמתין, הרי הקדוש ברוך הוא חפץ בטובת ברואיו, ולמה הוא שולל מהם את הדבר שהוא עצמו מעיד עליו שהוא הטוב ביותר.

אבל האמת היא שניתן לשאול שאלה זו לא רק על אלה הממתינים מגיל עשרים ומעלה אלא על כל בני האדם – למה כולם חיים לבדם עד גיל עשרים.

וזו כמובן לא שאלה. ברור שילד וילדה שיתחתנו בגיל עשר ימצאו את עצמם תוך שעות ספורות מרביצים זה לזה…

כלומר, בשביל לבנות את הקשר בצורה הבריאה והעמוקה צריך קודם להיות אדם בוגר, יציב ובנוי. קשר בין שני אנשים יכול להיות יציב רק אם שניהם באמת בגדר "אנשים".

קשר זוגי שפגש את האדם כאשר הוא עדיין לא מעובד, לא מפותח ולא מכיר את עצמו כראוי – עלול לפעמים להזיק יותר מאשר להועיל.

ולפעמים דווקא ככל שהאדם יותר בוגר, יותר עמוק, יותר חושב – הוא זקוק ליותר המתנה, כי ככל שהאישיות מורכבת ועמוקה יותר, כך היא זקוקה ליותר עיבוד פנימי, והיא אינה מסוגלת להתמודד בזמן בנייתה עם מערכת נוספת. גם מבחינת הקשר הזוגי הנבנה אחר הנישואין, אדם עמוק בונה מערכת הרבה יותר עמוקה ופנימית מאדם שטחי, וממילא הוא זקוק ליותר יציבות, יותר בגרות ויותר איזון פנימי.

ההמתנה משביחה את התוצאה. דווקא בגלל שכל כך לא טוב היות האדם לבדו, כדאי לפעמים שהוא יהיה עוד קצת לבדו.

כמובן זה פן אחד בלבד של התשובה. ישנם מקרים נוספים של חיים לבד, לאו דווקא בשביל המתנה לבן זוג, וזה אכן זוקק דיון לעצמו.

בהרבה הערכה, ובברכת פסח כשר ושמח

יעקב

[email protected]