שלום לך שואלת יקרה מאוד

ראשית, חייבת לשתף שקראתי את השאלה שלך והיא 'הלכה' איתי אח"כ לא מעט זמן. השאלה שלך מהותית, עמוקה, נוקבת ומשמעותית. את נשמעת לי אישה חכמה ומודעת שעוברת התמודדות לא פשוטה ומאתגרת. את מתארת את נישואיך כמצב "פרווה" בו אין התלהבות בכלל ואף להפך. את מספרת על עצב בחתונה, על התלבטות לגבי המשך הקשר ועל קושי בשהות אצל הורי בעלך. אני יכולה לדמיין את הקושי והסבל שלך, את ההרהורים וההתלבטויות שאת חווה לגבי ההמשך ובכלל ואת כל תחושת התסכול. ליבי איתך! מצב מאוד מתסכל ועל כן אני ממש יכולה להבין שאת מרגישה בדרך ללא מוצא. כעת נראה לך שכל אופציה שלא תבחרי בה היא גרועה – וזה מצער ושורף את הלב. התחושות האלה נורמאליות ומובנות כל כך. מציעה לך בשלב ראשון לקבל את התחושות והרגשות הללו. לא לכעוס ולבקר את עצמך למה את מרגישה ככה, למה לא "התנגדת" בזמן שעוד אפשר היה לשנות אולי את החלטות ובאופן כללי לקבל כל רגש וכל תחושה שעולה. התהליך של ההבנה והקבלה העצמית יש להם משמעות מאוד חשובה ומיטיבה עם המציאות ועם עצמינו. הם חלק חשוב בתהליך היציאה מאין מוצא. כאנשים מאמינים אנחנו יודעים, גם אם קשה לפעמים להאמין ולהבין, שמה שהיה – זה מה שהיה צריך להיות וזה רצון ה' וע"כ אין מקום לייסורי מצפון או לחרטות. עלינו רק לראות איך אנחנו יכולים לחוש טוב יותר לגבי העתיד: ואת הניסיון להבין עשית כבר בעצם השאלה שלך.

השאלה שלך קצת כללית, ואין לי אפשרות לשאול אותך עוד פרטים וע"כ אנסה לענות לך מה שנראה לי – ואשלח אותך לעשות שיעורי בית עם עצמך. מקווה, שבסיעתא דשמיא תרגישי שהוקל לך ושיש לך כיוון ואופק ומוצא.

אז בואי נתחיל, מוכנה?! 😊

ברשותך אני בוחרת להתחיל בתחושת ההכרחה וההתפשרות והעצב בחתונה: חשוב שתדעי שאף אחד לא אוהב שמכריחים אותו ושבוחרים בשבילו ושמאלצים אותו לעשות דברים – ועל כן כל כך מובן שגם לך זה לא נח וכל כך קשה. ובפרט במשהו כל כך אישי ומשמעותי כמו נישואין. אפילו ההתפרצות של בלוטת התריס "מוכיחה" את זה. אני לא מתיימרת לשפוט את הסיטואציה בה הכריחו אותך ובה השידוך הזה יצא אל הפועל. אני רוצה לקוות שמי שעשה את זה לא עשה את זה מכוונה רעה – אלא כנראה מתוך מנהג או הרגל דרך חיים והתנהגות – מסתבר שלך פחות התאימה הצורה הזו – ולכן המצוקה היא כל כך גדולה.

מהשאלה אני לא יודעת לגבי התחושות שלך לבעלך, איך את מרגישה לידו באופן כללי לגבי המידות שלו, האופי שלו, התחביבים שלו, המראה החיצוני הטעם שלו, האם יש לכם נושאי שיחה משותפים, האם כיף לך לידו, האם הוא דואג לך ובכלל כל מה שעולה על דעתך לגביו לטוב או למוטב.

הכיוון שאותו הייתי רוצה שתבררי עם עצמך הוא האם יש פה חוסר התאמה בינך לבין בעלך או שאולי כן יש דברים משותפים ורגעים נעימים ורק התחושה של ההכרחה והאילוץ וזה שלא מספיק הקשיבו לדעתך – היא זו שמאפילה על הכל ומונעת להרגיש ולראות את הדברים החיוביים שכן יש בפרטנר שלך.

אני מכירה מורה מאוד מבוגרת ומוערכת מחנכת בכיתה י"ב. לכל כיתת חינוך שלה בכל שנה היא טורחת להזכיר ולפמפם לתלמידותיה הרבה יותר מפעם אחת: "בעיקרון, כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת. עם רצון טוב ונכונות אפשר לגשר על כמעט הכל. כל הנושא של הבירורים והפגישות הוא בשביל 'לקצר' את הדרך שאנו אמורים לעשות זה אל זו ולהקל עלינו. אבל תזכורנה שרוב ככל הפערים ניתנים לגישור" במשפט הזה יש משהו מנחם ומרגש. כמובן, שלכל כלל יש יוצא מן הכלל ואנו לא מדברים על מקרי קיצון ועל הפרעות מסוגים שונים (מה שאני לא מתרשמת שיש במקרה שלך) אלא על הידיעה שבאופן כללי הפערים ניתנים לגישור וניתן להתקרב גם כשנדמה שלא.

ולכן זה מה שאני מציעה לך לברר: האם יכול להיות שהכעס (המאוד מובן) על ההכרחה לנישואין מטיל ערפל על כל הזוגיות שלך ועל בעלך ולכן קשה לך לראות את מה שכן טוב. בהנחה שיש משהו בכיוון הזה – עצם המודעות לקושי בהכרחה ועצם המודעות לכך שזה מטשטש את הראייה החיובית על בעלך – זה כבר חצי מהפתרון – כשאנחנו מודעים למשהו ומעלים את הידיעה מהתת מודע (המקום בו אנו מרגישים דברים ולא יודעים למה) ומעלים את זה למודע – המקום בו אנו מרגישים ומבינים מה הוביל להרגשה הזו – כבר בפעולה הזו יש מן ההקלה והרפואה והדרך לגאולה. זה כמו המפלצות שילדים מפחדים מהם בחושך… רואים גוש מוזר ומאיים – אבל כשמדליקים את האור בחדר – זה נעלם ורואים שזו מגבת גדולה שמונחת על הכסא. כך הרבה פעמים התחושות הקשות והפחדים שלנו – כשאנחנו לא מבינים ממה הם ולא מדברים עליהם הם כמו המפלצת בחדר החשוך. אבל כשאנחנו כבר מתחילים להיות מודעים – הדלקנו את האור והמפלצת כבר הרבה פחות מאיימת.

מציעה לך לקחת תקופה של חודש ובה בכל יום לנסות להבחין ב 3 דברים טובים שיש בו ושאתם מתאימים בהם ונחמד לך לידו. אלו יכולים להיות 3 דברים ממש מניאטורים ומינימאליים כמו לדוג: הוא מסדר בבוקר את המיטה, הוא עורך קניות, הוא מנומס, יש לו חוש הומור וכן הלאה… זה יכול לעזור לעורר רגשות חיוביים כלפיו והלוואי שתגלי שאולי הכריחו אותך – אבל בסוף תשמחי מזה – כי כן יש דברים טובים והזוגיות טובה ופורחת.

כיוון נוסף שאני מציעה לך לבחון הוא כיוון שדורש קצת התעמקות ומודעות – ומפני שאני מתרשמת שאת כזו – אני מרשה לעצמי להציע אותו. אני רוצה לשאול משהו ואשמח שתבחני עם עצמך האם אולי יש משהו בכיוון הזה – את מספרת ש"אין לך בחירה בחיים" ושהכריחו אותך להתחתן. אני רוצה שתנסי לבדוק עם עצמך האם יש עוד מקומות בחיים שאחרים מכריחים אותך ו"מחליטים עליך" והאם יש עוד מקומות בחיים שהרצון שלך לא ממומש אלא את נאלצת לקיים רצונות והחלטות של אחרים בניגוד לרצונך. במידה ואת מזהה את המגמה הזו בחייך – אז גם כאן, ידיעת ה"בעיה" היא כבר חצי מהפיתרון. והנה, את יכולה גם כאן לעשות שינוי בחייך. בצעדים קטנים, עיקביים ומדודים תוכלי גם בתחום זה לעשות שינוי בחייך.

חשוב לזכור שרבש"ע לא רוצה שתסבלי לרגע. האתגרים שהוא נותן לך הם רק תמרורים ל"עבודת ה'" שהוא רוצה שתעשי והם הגשר שלך לשיפור חייך והדרך להיטיב איתם. בכל התמודדות יש מתנה טמונה – וכשאנחנו מצליחים, בס"ד, ללמוד את השיעור – הרווחנו רווח גדול לחיינו.

גם במקרה הזה, אם באמת את מרגישה את התחושה של ההכרחות בעוד מקומות בחייך אולי כאן טמונה המתנה וזו הזדמנות בשבילך להיגמל מזה. אני מציעה לך בשלב הראשון להיות בהתבוננות, ובשלב הראשון לשים לב במהלך היום מה בעצם קורה: מה הרצונות שלך, האם הם באים לידי ביטוי או לא ובאיזה תדירות. בהנחה ותגלי כי אכן את רוצה להביא את רצונותיך יותר לידי ביטוי התחילי בכל יום ב 3 דברים קטנים שבהם באים לידי ביטוי רצונותיך כמו למשל לבחור איזה מעדן תקני לך לאכול, לבחור איזה ממטלות הבית את רוצה לעשות קודם, להחליט שאת עושה הפסקה במהלך היום של 10 דק מנוחה ומפנקת את עצמך במשהו טוב. לאט לאט ככל שתתמידי להתמקד ברצונותיך ובמימושם תראי שההיקף מתרחב ויותר רצונות שלך באים לידי מימוש כי יש כלל "דומה מושך דומה" – ואם את מתחילה עם מימוש רצונות – אז המעגל מתרחב. אני רוצה לקווה שהתהליך הזה של היצמדות לרצון שלך ישפיע גם על הזוגיות שלך. שגם לגביה תצליחי לחוש בהמשך שאת רוצה בה ואת לא נמצאת בה מאילוץ.

אני רוצה להציע עוד כיוון אבל חשוב לי שתקראי אותו בזהירות ורגישות וללא שיפוטיות ולו בגלל העבודה הפשוטה שכולנו כאלה – וכולנו מתנהגים כך: אומרים שבכל התנהגות טובה או לא טובה אנו מרוויחים משהו. הדוגמא הקלאסית לזה היא אצל ילדים: יש ילד שכל היום מתחצף להוריו והם כועסים עלייו ומענישים אותו – מה הוא מרוויח? תשומת לב מההורים – רק שלצערינו הוא מקבל אותה בדרך השלילית.

גם במקרה שלך אני רוצה להציע לך לבחון האם יש לך איזהו רווח מסויים מההרגשה הזו שהכריחו אותך. לפעמים אנו (ושוב, זה כולנו, אל תרגישי חלילה מואשמת) בורחים להאשים מישהו או להתעצבן על המצב כשבעצם מתחת מסתתר (באופן שאנו לא מודעים לקיומו) חוסר רצון להתמודד עם מציאות או פחד ממציאות מסויימת. הייתי רוצה שתבחני עם עצמך אולי גם כאן יש קצת חשש או חוסר מודעות להתמודדות עם אתגרים של תחילת הנישואין. בכל נישואין יש עבודה! והרבה עבודה! אל תתרשמי מתמונות נוצצות וסיפורים חיצוניים. חשוב לדעת את זה – כי לפעמים נדמה שזה רק אצלך ההתמודדות. ולא כך. בכל קשר משמעותי בין 2 אנשים יש עבודת התקרבות שמביאה לעבודה אישית – אל תחשבי שזה רק אצלך. מטבע היותנו שונים ולא דומים ב 100%. אשמח שתתבונני האם יש משהו בכיוון הזה – ואם כן, דעי שזה לגיטימי להרגיש כך ודעי שכולם חווים את האתגרים ועובדים איתם ועליהם – ובעז"ה יכולים ליהנות מהשכר של קרבה משמחת ומיטיבה.

לא כ"כ שיתפת מה עמדת בעלך לגבי המצב – וע"כ אני רק יכולה להציע לדבר ולתקשר ולקוות שהשיחה תוביל למקומות חיוביים בעז"ה. וכן לגבי הקושי של הביקור אצל ההורים שלו – כדאי לדעת מה הקושי – ממה הוא נובע, מה את חווה שם: אם מדובר בקושי פיזי כמו ניקיון או סוג של אוכל – אולי זה משהו שניתן לפתור בהידברות. אם מדובר על תחושה כללית או בדידות אולי דווקא בעלך יכול להיות לך לעזר שם וזו הזדמנות לקרבה ושותפות– שווה לבדוק. באופן כללי חשוב לדעת שכחלק מהסימפטומים של הגלות והפמיניזים הדעה והחינוך לכך שנשים אמורות להיות חזקות, מובילות ולא נזקקות – פוגע מאוד בזוגיות. כי אישה מטבעה טוב שתזדקק לבעלה ותיעזר בו. ולכן גם במקרה של הביקור אצל ההורים: אם רלוונטי ואפשרי – אל תחששי לבקש את עזרתו או עצתו – הוא ישמח לסייע ולעזור וכידוע – נתינה מולידה אהבה.

כתבת על גירושים ומה מחכה לך בחוץ… מציעה שלפני שאת חושבת והולכת לכיוון הזה – לנסות ולהיות בטוחה שעשית את כל המאמצים במתכונת הנוכחית. בגלל שמדובר בזוגיות ובתחושה מתמשכת הייתי מציעה לך לפנות לאשת מקצוע כמו יועצת / מטפלת שתלווה אותך בתהליך ותעזור לך לדייק עם עצמך מה נובע ממה ומה נכון לך ובכלל לתמוך בך בתקופה המאתגרת.

עד אז, ובאופן כללי לפני ואחרי הכל – כמובן להתפלל לאבא שבשמים שדואג לך, אוהב אותך ורק רוצה בטובתך. הוא מעביר אותך את המסלול הזה כי הוא חושב שזה מה שיקדם אותך בעז"ה. מאחלת לך את הכי טוב ומתוק בעולם, שתהני מזוגיות כלבבך שמחה ומיטיבה, שתצליחי לממש את רצונותיך וחלומותיך ושתראי במהרה מה ה"מתנות" שקיבלת מהניסיון הזה ושהוא היה לטובתך

בהצלחה רבה רבה

רותי