בחורה יקרה ונהדרת

קראתי את הבקשה שלך למענה מהיר, לא בטוחה שהמענה היה מהיר כמו שרצית אבל מקווה שהוא עדיין יעזור לך.

אני שומעת את התסכול שלך וגם את הבלבול. את מתוסכלת כי דווקא כשאת נפגשת עם בחור ונראה שהעניינים מתקדמים נהדר לקראת סגירה- עולים לך פגמים על הבחור. לפעמים ראית אותם ולפעמים לא ראית לפני כן. ואז יש בלבול מצידך- מה זה אומר עליו? מה זה אומר עליכם? האם הדברים שמפריעים לך בו הם מהותיים או שלא? האם את צריכה להתחתן בהרגשה של התפשרות?

אז אני אשמח מיד להגיד לך שלא אמורים להתחתן בהרגשה שהתפשרת- ובעוד רגע אכתוב על זה בהרחבה. ואולי גם אוסיף ואומר על זה – שההרגשה הזו ומה שמתרחש איתך – לא קורה רק לך. זה משהו שהוא מאוד נורמלי.

הרבה בחורים/בחורות מוצאים את עצמם בשלב סופי לקראת סגירה בודקים בעין בוחנת יותר את מי שהם נפגשו איתו. הרי הם נמצאים לקראת החלטה מאוד משמעותית. והדבר הנכון וההגיוני לעשות הוא לברר עם עצמם האם הם שלמים עם ההחלטה, מה הם יודעים על המיועד/מיועדת, מה הם מחפשים ומה הדברים שמושכים או מרחיקים את הלב מההחלטה להתחתן עם הבחור/ה המסויימים האלו.

אבל ממה שאני שומעת ממך- אני לא בטוחה שזה לגמרי המקרה.

איך כתבת- 'אני מקבלת רגליים קרות'. מהנסיון הקליני והאנושי שלי אני יודעת להגיד- שיש מחשבות שהן בתחפושת. ולמה אני מתכוונת?

יש אימרה שאומרת "תירוצים יש הרבה, תשובה יש רק אחת". המשפט פה מתייחס לאדם שאינו רוצה להגיד את תשובתו האמיתית ולכן יש לו המון תואנות מדוע הוא אינו מסכים\יכול\ מבין למה הוא צריך לעשות משהו.

גם בחיים עצמם פעמים רבות אנחנו מסבירים לעצמינו או לאחרים מדוע משהו לא מתאים לנו, אבל התשובה האמיתית- שלפעמים נמצאת לנו בתת מודע, או שהיא חוויה בלי מילים- היא זאת שמביאה את כל המחשבות הפקפוקים, הטענות.

פגשתי כבר בדוגמאות אין ספור- "איך אני אדע שהוא\היא מתאים באמת', 'משהו במראה החיצוני פתאום מפריע", 'האם יש לנו באמת אותם השקפות', 'מה אם יגמר לנו על מה לדבר', 'לא היתי לגמרי כנה במה שנאמר בפגישות אז אולי הכל מבוסס על שקר', 'במשפחה שלו\ה' ….. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות שאני יכולה למלא את כל העמוד.

כל אלו לרוב אינן סיבות אמיתיות מדוע לא להמשיך ולסגור את השידוך, אלא סימנים המעידים על 'עניין בלתי סגור' שהנישואין או תום תקופת השידוכים והבחרות מעלה בך באופן בלתי מודע (זה לא חייב להיות פחד) . ולכן המוח מייצר לך סימני אזהרה ואת מנסה לפרש אותם בדברים שאת רואה.

ואם נחזור אליך יקרה, נשמע שאת כבר בשידוכים כבר תקופה ארוכה. את רוצה שזה יקרה. את רוצה להתחתן, ממש רוצה- אבל כל פעם משהו אחר במראה של הבחור מפריע. ואת נמצאת בקונפליקט אם להתחתן מתוך התפשרות.

ולכן אני חוזרת ואומרת- אל תתפשרי. את צריכה לעמוד בעז"ה באירוסין שלך ליד המחיצה ולשמוע את הדודות מדברות על החתן, ולא משנה מה הן יגידו- לך לא יהיה אכפת…. כי את תדעי שבחרת נכון לא מתחתנים בתחושה ש'בחרתי סוג ב'. זה מתכון לחיי נישואין אומללים מלאי חרטה ואשמה.

אז אסור, ממש אסור לסגור בתחושה הזו.

השאלה היא– מה נקרא בשבילך להתפשר?

ועכשיו אולי זה הזמן לשאול… מה את מחפשת? מה את רוצה לעצמך? מה הדברים שהם מהותיים לך חשובים וקריטיים?

נשיאת חן חיצונית היא דבר מאוד חשוב. פעמים רבות בפגישה ראשונה יש נשיאת חן חיצונית אבל אז בהמשך זה נתקע…כי משהו לא מתחבר בנינו.

מצד שני – הרבה פעמים גם אם המראה החיצוני הוא לא בדיוק מה שרצינו ואנחנו רואות את הפרט הזה והאחר- האישיות והנעימות של הקשר והביחד מטשטשים אותו. שימי לב שאני אומרת מטשטשים ולא מעלימים.

כי יש נינוחות ונעימות. יש אווירה טובה ואפילו הומור. יש כנות ופתיחות. וכל זה מכוון אותך בהרגשה לרצון לסגירה . כי האף או המשקף ;) כבר פחות משנים …

ואם את באמת שם ואולי כבר חושבת שזה מתקדם לקראת סגירה- לפעמים אנחנו קצת נבהלים. וזה טבעי. משהו הולך להשתנות מהקצה אל הקצה.

ואז שואלים, רגע זהו? זה סופי? זה הוא? מה, זה עכשיו? אבל בטוח? ומה אם זה לא? איך אני אדע?

וכל זה חששות בריאים וטבעיים, וצריך באותו רגע למצוא את האנשים שמכירים אותך טוב, שיוכלו לעזור לך לבדוק- מה החששות האמיתיים והמהותיים ומה הם חששות טבעיים לפני החלטה כזו והם ויוכלו לפזר את העננים ….

מה שכן-

אם רואים שאותו הדבר חוזר על עצמו שוב ושוב אני מציעה לבדוק מה חזר על עצמו בכל ההצעות , כי חבל לקום עוד חמש שנים לגלות מה הפריע כשבזמן הזה יכולת להיות נשואה ..

אני מציעה לך ללכת מטפלת דינאמית מקצועית (בעלת הכשרה של תואר שני לפחות) שתוכל לעזור לך לנתח ולברר את הדברים עם עצמך- ובמקביל אולי גם ללוות אותך בתקופת האירוסין ותחילת חיי הנישואין.

אם תרצי אשמח לעמוד איתך להמשך חשיבה ובירור בעניין.

שולחת חיבוק ענק

הילה ברכה

[email protected]