ואו. אני חושבת לעצמי כמה אומץ נדרש לפנות אלינו ולכתוב על הנושא. (גם אם זה אנונימי)

כתבת בצורה אותנטית , כנה ונוגעת . הצלחת לגעת ולשקף את רגשותיך ומחשבותיך ואת התלבטותך…..

אז דבר ראשון- – שאפו!

הנושא הראשון שלכד את עייניי בכתיבה שלך, הוא עניין ה'לא מהמיינסטרים'. את מרגישה שאסור לומר מה את מרגישה ואסור לדבר על הנושא.

אני חושבת, שזה הדבר הראשון שיוצר את הקושי שלך עכשיו,ובכלל- להתמודד עם כל דבר שקשה לנו או שיש בו צורך. כי לדבר, לספר, לשתף, הוא אחד מהדרכים הראשונות לעבד חוויות ורגשות.

חבל לי ממש שלא הצלחת למצוא אוזן קשבת ולב פתוח שיכלת לבטוח בו שלא יתן לך את תחושת ה'חריגות' מהמגזר – על עצם שאלתך.אני שמחה שאנחנו באקשיבה במקום הזה.

אז תני לי להיות זאת שאומר זאת ראשונה בקול ;

הנושא שאת מדברת עליו- המגע (ותכף נרחיב בו) הוא הכי רגיל ונורמלי בעולם! יותר מזה- הוא מסמן שב"ה התפתחת בריא וטוב ושאת מוכנה בעז"ה להיות בת זוג ואמא .

אני אישית נשאלת שאלות בנושא וגם יודעת על בחורות ובחורים רבים שואלים את אותה השאלה דמויות חינוכית . במקרים שאני מכירה- אע"פ שהם היו מתוך הסמינר/ישיבה הם לא נרתעו ממנה או תייגו את השואל/ת . כך שתדעי שזו התמודדות נפוצה מאוד, שכמו שכבר כתבתי בבריאות יסודה.

ועכשיו אני רוצה לפרט קצת-

בדיוק כמו שכתבת, מגע הוא צורך אנושי, בסיסי ואפילו יותר מכך – זהו צורך קיומי.

יש הוכחות רבות לכך שמגע חשוב לבריאותינו הגופנית והנפשית לאורך חיינו. מגע יכול להנמיך לחץ דם ורמות מתח, לשפר מצבי רוח ומערכות חיסון (אפרופו אי המגע בנגיף הקורונה…)

תינוקות עלולים למות(!) מחוסר מגע וכך גם מבוגרים (אנשים מבוגרים שנוגעים בהם דרך קבע חיים זמן רב יותר). זו הסיבה שהתחילו להחזיק מתנדבים תורנים בפגיות ובמחלקת תינוקות שירימו את התינוקות שנמצאים לבד , או שסורגים להם 'בובות מגע'.

הצורך במגע משתנה מאדם לאדם. אנשים שונים ירגישו נוחות ברמות שונות עם מגע(עד אי נוחות) ויצטרכו מגע במינונים שונים.

ישנן מגוון סיבות שיוצרות את הסקאלה הזו-

הראשונה היא מערכת הוויסות הפיזיולגית(המכונה המערכת הווסטבולרית) בה המגע מסוגל ממש להרגיע את המערכת העיצבית או להפך(כמו שניתן לראות לדו' אצל ילדים על הספקטרום המאופיינים לרוב במערכת עיצבית רגישה, או כל אדם עם מה שמכונה 'קשיי תחושה').

ומכאן לסיבה השניה,

מכיוון שלכולנו צרכים שונים של מגע- לפעמים לא קיבלנו את כמות המגע לו נצרכנו כשהיינו תינוקות וילדים. מסיבה זו יכולים להגיע למצב בו אנו זקוקים לעוד ועוד מגע שכביכול אינו יודע שובע, ואפילו נקרא במינוח 'רעב למגע'.

באם לא נקבל מספיק מגע בהמשך החיים- גם אז אנחנו יכולים לפתח מצב של חסר.

כמובן, שהצורך של כל אדם בפני עצמו משתנה מזמן לזמן- זה תלוי במצב רוח, שינוים הורמונליים, עומס, קשרים, עייפות לחץ וכו'.

אגב, אנשים רגישים מאוד (יש כזה מושג, והוא אפילו נבדק מחקרית), גם הם פעמים רבות רגישים יותר תחושתית, רגישים יותר נפשית ופעמים רבות זקוקים אכן יותר למגע.

קיים ספר בנושא בשם 'אדם רגיש מאוד\ילד רגיש מאוד'

הוא עוזר לזהות האם את כזו , מה זה אומר וכיצד להתנהל עם זה. ספר מומלץ !

ועכשיו –

השאלה המרכזית אותה את מעלה הוא כיצד לממש את הצורך הזה.

בתור התחלה,בכדי למצוא פתרון אני חושבת שכדאי לא להיבהל ולא להכנס למחשבות שזה דבר אסור. לפעמים רק המאבק הפנימי וחוסר הלגיטימציה הופך את התתמודדות לקשה יותר.

כהמשך- אני מציעה למצוא את המקומות המותרים והאפשריים מבחינת ההלכה והקשרים האישיים- משפחתיים .ניתן כמובן לעשות זאת גם בטיפול טבעי במגע (שיאצו, רפלקסולוגיה וכדו') מסאג' או לבקש ממרפאה בעיסוק שתלמד כיצד לתת מגע עמוק(טכניקה נהדרת אגב לכולם…)

וכמובן, בעזרת ד' ברגע שתתחתני תוכלי לעשות זאת עם בן זוגך וילדייך.

מציעה לך לחשוב יחד עם דמות שאת סומכת עליה ומרגישה פתוחה איתה על העניין, ולנסות לבחון היכן מתאים לך ולסובבים אותך לקבל את המגע אותו את צריכה.

אם את מרגישה שהצורך אינו נפתר או גדל בעקבות המגע- אני מעלה את התועלת שיש בללכת לדבר על הנושא ולפתוח אותו עם איש מקצוע.

במאמר מוסגר-

יש לציין שפעמים רבות בגיל ההתבגרות חלה התפתחות טבעית – הורמונלית, פיזית רגשית וקוגנטיבית . בשל כך יכול להתגבר הצורך במגע וגם עולה רצון ביחסים משמעותיים קרובים אוהבים עם קבוצת השווים (בני אותו הגיל) .

בגלל שבמגזר שלנו אנו לא נמצאים בסביבת המגדר השני, נוצרות הרבה פעמים התאהבויות (או 'תסבוכים' כפי שנהוג לקרוא לזה בסמינר) עם בני או בנות אותו מגדר. הדבר מתאים להתפתחות ואין בו שום משהו 'משוגע' או לא נורמלי כדברייך.

במקרים כאלו אני חושבת שכמעט הכרחי לדבר עם מישהו שאת סומכת עליו- חינוכי או טיפולי ולראות איך מעבדים את הדברים האלו כדי שלא תגרום לסבל או סבך שיהיה קשה לצאת ממנו בהמשך.

לא הבנתי אם התכוונת גם כאן לדברים מהסוג הזה, ולכן אני מתייחסת פה לעניין.

חיבוק מרחוק

הילה ט