שואל יקר
ראשית אני מאוד מעריך את גילוי הלב שלך.
זה לא מובן מאליו, וזה יכול לסייע לאחרים המתמודדים עם מצב דומה לך.
ההתמודדות שלך היא לא פשוטה בכלל, כפי שרואים מתוך הדברים.
ניכר שיש לך עולם פנימי עשיר ואתה בא מתוך עולמה של תורה.
יש לכל יהודי שלש תכונות יסוד אחת מתכונות היסוד של עם ישראל היא ביישנים.
נתחיל בכך שהבושה היא בעצם מידה טובה, כמו שכתב הרמב"ם בתחילת הלכות דעות. רק יש כאן שאלה עד כמה צריך להשתמש עם הבושה ומתי?
כמו שכתבת יש כאן ביישנות יתרה, ובמיוחד שהיא מונעת ולא מקדמת. כנראה שגם אתה מסכים שהיא חורגת מהגבולות שלה. במיוחד שהיא יוצרת פערים בתוך הבית ומקשה על החיים.
איך מחזירים את הבושה למקומה הראוי שלא תהיה יותר מדי?
הכרה עצמית
התשובה לכך היא מתחילה במה שכתבת בסוף, "יש לי תחושה שאין לי מה למכור".
אין כזה דבר! אין אדם בעולם ובמיוחד יהודי שאין לו מה למכור! כל אדם יש לו אישיות מיוחדת! רק פעמים רבות צריך למצוא את הדרך איך לגלות את האישיות המיוחדת של כל אחד ובמיוחד את שלך.
איך מוצאים אנחנו את האישיות של עצמנו?
הדרך היא פשוטה ומורכבת: פשוטה – כי כל אחד יודע באמת מה הוא שווה. עמוקה – אף אחד לא יכול לדעת את זה חוץ ממך, כי מדובר כאן בהרגשות הפנימיות הכי עמוקות שלך.
לכן אני הייתי מציע לך להעלות על הכתב את כל התחומים שבהם היו לך הצלחות בחיים, בכל תחום אפשרי. את כל התחומים שאתה אוהב ונמשך אליהם ומרגיש קשור. כך תוכל להכיר את עצמך יותר.
מה אני יכול להציע לאחרים
אחרי שכל זה יהיה יותר ברור בא השלב השני. יש עליו סוגיא מרתקת בספר קהלת פרק ד' פסוקים ז'- י"ב. שאדם בודד הוא לא מסוגל להצליח, לא בתורה לא עם אשה ולא בממון. לכן אין כזו אופציה להיות בודד בעולם ולהתנחם בעולם הבא כי מי שהוא בודד יהיה לו מאוד קשה להגיע לעולם הבא.
איך יוצאים מהבדידות? איך יוצרים חברויות חדשות?
התשובה היא נמצאת ברמב"ם פירוש המשניות על מסכת אבות בביאור המשנה "וקנה לך חבר" שם הוא מסביר כיצד יוצרים אהבה. הבסיס לאהבה שיש דבר שאני וחברי נהנים ממנו יחד, לשנינו יש תועלת מאותו דבר.
זה דורש מאיתנו להשקיע מחשבה מה נוח לשני ומה טוב לו, מה יכול לעשות לו טוב, כך עולות מחשבות חדשות איך האישיות שלי יכולה להיות נוחה לאחרים, איך אחרים יכולים להנות ממני ואני מהם. עצם החשיבה על הצרכים של השני היא מוציאה אותנו מהבדידות, כך אני יוצא מתוך המסגרת המצומצמת שלי, מתוך החשיבה רק על עצמי לקראת עולם חדש של מחשבות על השני, לנסות להיכנס לעולם של השני, לחוויות שלו, להרגשות שלו.
אחרי שני דברים אלו אפשר למצוא מהר מאוד מה אני יכול לעזור לאחרים. איך אפשרי לגשר על פערים ולמצוא דברים משותפים שיכולים להיות חוויה מיוחדת.
זה נכון במיוחד אצל זוגות נשואים, לוקח שנים עד שכל אחד לומד את השני וגם אחרי שנים רבות של נישואין תמיד יש חידושים, תמיד צריך מחשבה ואוזן קשבת להבין מה בן הזוג רוצה היום. גם אצל כל חבר וכל אדם שאני מעוניין להתחבר אליו, הדרך הפשוטה להבין את הרצונות שלו ולמצוא דבר שכיף לשנינו.
כל דבר משותף, למשל שיחת רעים, כמעט אין אדם שלא אוהב שיחה, צריך למצוא את הזמן המתאים ליצור קשרים חדשים, חברויות חדשות, אין מי שלא מחכה בתוך תוכו לחברים חדשים.
איך עושים את זה?
עכשיו נגיע לחלק הקשה, איך יוצאים מהבושה, איך מתגברים עליה?
רק אחרי שהצלחנו להכיר את האישיות שלנו אפשר לבנות אותה.
הבניין מתחיל בכך שיש מי שמנהל את המערכת. אם יש מנהל כל הרגשות והמידות הם מתנהלים כראוי. כמובן יש לנו מצבי רוח שונים, אבל באופן כללי יש ניהול ויש הפקרות.
ניהול נכון שאני משתמש עם הבושה שלי לצרכים חיוביים.
חוסר ניהול הבושה מתגברת עלי ושולטת בי, מהסיבה הפשוטה כי בכל מקום שאין מקום שאין מנהל כל אחד עושה מה שהוא רוצה.
חלק מהניהול הוא לתת הוראות. במיוחד בבושה זה נכון. אם יש מי שמתבייש לגשת לעמוד להתפלל בציבור – להיות חזן. הדרך היחידה להתמודד עם זה היא פשוט לגשת לעמוד, להיות חזן עם כל הפחד.
אין דרך אחרת.
כך לימדה אותנו רחל אשת רבי עקיבא שאמר לה שהוא מתבייש ללכת ללמוד תורה בגיל ארבעים היא הראתה לו שהדרך היחידה להתמודד מול בושה היא פשוט לעשות את זה למרות הבושה, כי הבושה לא עוצרת אותי, אני שולט עליה ולא היא עלי.
כך אחרי שמתגברים עליה וזה ממש לא נעים בהתחלה אבל אחרי כמה ימים הבושה מתפוגגת ונעלמת.
הדרך היחידה למי שמתבייש לשבת בשיעור תורה היא פשוט ללכת ולשבת שם עם כל חוסר הנעימות, אחרי כמה ימים חוסר הנעימות תתפוגג לה.
ליצור קשרים חדשים, להתחיל שיחה עם אדם לא מוכר, זה יכול להיות קשה בהתחלה אבל נעים מאוד בהמשך. כך נחשפים לעולם של השני ומתחברים אליו. כך האישיות שלנו יוצאת מהתחום הצר שלה ומתרחבת.
אני יודע שזה לא פשוט בכלל.
יש דרך איך להתמודד מול פחד, לחשוב מה יקרה אם אני אכשל, האם העולם יבוא אל קיצו, האם כל עולמי יחרב? או שזה לא יהיה נעים אבל גם לא נורא.
אני מכיר משפחה שרגילה להתמודד מול הלחץ של ערב שבת שאם לא נספיק להכין את הכל תהיה שבת קרה…
במיוחד עם קצת הומר ושמחת חיים אפשר להתגבר על הרבה דברים קשים.
לקבל בהבנה את הטעויות שלנו את הכישלונות, אפילו לפעמים אפשר לצחוק עליהם.
אם מותר לי לטעות אני לא צריך להתבייש כל כך.
מותר לי ללכת להתארח ולעשות טעויות… מותר לי להיות חזן ולא לדעת את הנוסח המדויק או אפילו לגמגם קצת, זה די שכיח…
כך אני מנהל את הפחד ולא הוא משתלט עלי
כך אנחנו לומדים לגשר על פערים, להבין את השני ולחיות חיים טובים יותר.
שתזכה שיפוצו מעיינותיך חוצה – שהפנימיות שלך תתגלה לאחרים.
בהצלחה רבה
יוסי ב.
דלג לתוכן
