שואל אהוב,

כששלחו אלי את שאלתך לבדוק האם ארצה להתייחס ולהשיב לשאלתך, היה לי כל כך קל להגיב במהירות הפעם: ‘כן, אני רוצה’. התחברתי מאוד לשאלתך, ולא בכדי, כמו שאפרט בהמשך.

לפני כן אבקש רק להקדים גילוי נאות: אם אתה מחפש תשובה שתשמש לך כ’שאלת רב’- אני ממש לא הכתובת. בשום אופן איני מתכוון לפסוק לך בצורה חד משמעית תשובה הלכתית בנוסח “תפסיק עם זה ותזרוק את הפלאפון לים” כמו שניסחת ולבטח לא הסכמה והיתר ש”תמשיך עם זה”. אם קראת עד הסוף והבנת אחרת מכך בתשובתי, כנראה שיצאה תקלה תחת ידי ולא לזה התכוון המשורר.

אז מה כן? ברצוני להרחיב לך את השאלה ואת נקודת המבט, להציע אולי ‘רעיון מקורי’ כפי שביקשת ובעיקר לשתף אותך מנסיוני הקרוב.

לפני משהו בין עשור לשניים, ניגש בחור בן 17 ממוצע למשגיח שלו בישיבה, ושאל אותו שאלה כזו: “כיצד יתכן שאני יכול ליהנות מלימוד, מדף גמרא ולמידה בחברותא, מלמסור ‘חבורה’ או לסכם בכתב סוגיה, ומאידך אני נהנה לא פחות ואולי יותר גם מסדרת אקשן או קומדיה ובורח בימי שישי ומוצ”ש לשעות רבות לצפות בבית? מה אני? מה יהיה איתי? האם זה נורמלי או שאני הכלאה של “ויתרוצצו הבנים בקרבה”….

הבחור הזה הייתי אני (טרם העידן המבורך שבו קיימת היכולת לשאול שאלה בצורה אנונימית באתר אקשיבה המופלא שמספק מענה נדיר לאנשים חושבים ומתלבטים בכל תחום עניין)

והמשגיח הזה, אליו נהייתי קרוב יותר ויותר, הפך להיות אחד מהדמויות הכי נערצות עלי, הכי מבינות וחודרות לנפשי, “הפסיכולוג שלי”, שלא נבהל מהשאלה, ידע ‘לאבחן’ אותי כהוגן ולדבר בכנות, בגובה העיניים. בהזדמנות זו וגם בהזדמנויות נוספות הוא לימד אותי המון על החיים ועל היכולת להתבונן בהם לעומק, לנתח, לרדת לשורשו של עניין וגם את היכולת להקשיב ולדבר נכון.

המשגיח חשב מעט, ולאחר מכן הסביר לי כך: לכל תוצאה ישנם מספר אפשרויות וסיבות שיכולות להוביל לשם. למשל יש הרבה שיראו סרטים, אך ה”צורך” שלהם יהיה ממש שונה. יש שיחפשו וימצאו בסרטים הללו מינות ופריצת גדר להביט בדברים אסורים, יש שימצאו בסרטים פורקן וקתרזיס משחרר ומרפה, יש שהסקרנות היא זו שמובילה אותם לראות סרט ויש שהשעמום.

הוא הניע אותי לברר בעצמי את ה”צורך” שלי והביע את דעתו גם כן על המניעים שלי, שלטענתו נבעו מיצר הסקרנות “לראות עולם” דרך הסרטים וכן משעמום טכני בהיותי בבית. “בעתיד, כשתהיה עסוק יותר, זה כנראה יעלם מעצמו” הוא טען, מה שהוכיח את עצמו במקרה שלי.

לימים, רצתה ההשגחה העליונה ומצאתי את עצמי בכובע של ‘מנהל חינוכי’ בישיבה גבוהה לנוער מתמודד, כשאני נשאל מהעבר השני של המתרס את השאלה הזו לא פעם, ע”י בחורים מתמודדים ואמיצים, חכמים ומסוקרנים, מודאגים וחוששים. לא מיהרתי להשיב להם תשובה, זו אחריות כבדת משקל להגיד להם להרפות מהחשש והאיסור האפשרי שבכך, אך מאידך תמיד סיפרתי להם את הסיפור האישי הזה, כדי לאזן מעט את הלחץ שיכול להוביל לחוסר פרופורציות שמסתיימות פעמים רבות בהקצנה שסופה להתפוצץ ללא מודעות לצורך בתהליך מותאם, בריא ונכון.

לכן, מבחינתי הדבר הראשון שנצרך בשאלה כזו הוא לזקק את הצורך ולהבין: היא “מהו הצורך האישי שלך בצפייה בסרטים?”

דומני שבשאלתך ענית לי ולעצמך על השאלה הזו במספר שורות: “הצורך לראות סרטים תקוע אצלי מילדות. אני מת רק על האקשן והרגש הדמיון והמתח. מעולם לא העליתי בדעתי אפילו לפגום בברית, אינני מרגיש רע עם עצמי זה פשוט מרגיע אותי”. היטבת למקד שאצלך לא מדובר בסיפוק צורך יצרי, על אף שכמאמר מוסגר הוספת גם אתה שאתה מודע לאתגרים שבכך ו”שמירת עיניים זה כבר משהו אחר”.

זו אולי הסיבה שנשמעת עדיין אמביוולנטיות בשאלה שלך עצמה בעיניי, וחשוב לי לשקף ולחדד בפניך את הקונפליקט שעולה ממכתבך.

מחד, אתה נשמע די שלם עם עצמך: “אני לא מרגיש רע עם עצמי”, מרגיש שאתה בשליטה מבחינת ניהול הזמן והמחשבה שזה לא יבוא על חשבון מעגלי הקשר שלך עם המשפחה והחברים, ומאידך גם רומז להתמודדויות קיימות של שמירת העיניים, ליצר שמתפתח וגובר ומחפש להשלים פערים בכמות גוברת מאז נישואיך, לרצון כנה מצידך ש”הטמטום הזה” פשוט יעלם לו,מתייחס לפלאפון הכשר למהדרין עם סרטים “כפרצה” ומחפש “פתרון יצירתי” וגם מבקש מהאשה להתפלל על כך ומתפלל על כך בעצמך. משמע אתה לא ממש שלם עם זה אך מתקשה להיגמל מהרגל ארוך שנים שמוטבע בך מהילדות כבריחה מאפשרת ומרגיעה.

שים לב ידידי, דברים משתנים, אתה עצמך השתנית בזמן הזה שעבר.

אתה מציין כל כך הרבה נקודות חוזק שיש בך כיום. החשק וההנאה ללמוד, האהבה למשפחתך, שמחת החיים, הקשר והחיבור לבורא עולם, שאינם מובנים אצל כל אחד. אשריך ואשרי חלקך וחלק הקרובים לך.

יתכן שגם בתחום הצורך שלך ישנם שינויים?

האם כיום יש באפשרותך “להרגיע” את עצמך בדרכים שונות ונוספות מאשר האפשרויות היותר מוגבלות שהיו לך בילדותך/נערותך?

יתכן ותמצא דרכים ואלטרנטיבות כשרות יותר, קלות יותר, שישביעו את אותו הצורך ויוכלו לאט לאט לתפוס את מקומם של הסרטים והסדרות?

אני אישית לא חושב שבריא להתנתק משום דבר בצורה דרסטית, לא מאמין בשינויי-בזק.

הסרטים מהווים לך כרגע מקור מצוין לדמיון מפותח, לחוויות סוערות, לאפשרות להתנתק לשעה ולשכוח מכל העולם, יתכן והם מלמדים כי אתה צריך למלא את עולמך כך שיהיה יותר מעניין ומגוון, אולי באמצעות קריאת ספרים מסוגים שונים שמדברים אליך, או שתזמן לך חוויה דומה לחוויות שיש בראיית סרטים, תפתח תחביב שאליו אתה מתחבר ועשוי למלא את זמנך בעשייה, סיפוק ויצירה וכל כיו”ב.

כרעיון יצירתי, אספר לך על ‘רעיון’ כזה שבניתי בעבר כתוכנית עם אחד הנערים בישיבה (ההשלכה של הפתרון הזה פחות רלוונטית כנראה לגביך ולא בהכרח מתאימה למצבך, אך אני כותב את זה כהמחשה ליכולת לאתר פתרון יצירתי וכהשראה, אציין גם שלפני שאני המלצתי על כך לבחור עשיתי את הבירור ואת ‘שאלת הרב’ שלי).

מכיוון שידעתי שאם ‘אעיף’ אותו מהישיבה בגלל זה- שנינו מפסידים ולא באמת טיפלתי בו, ולהשאיר אותו בישיבה כך (כשהוא צופה בישיבה באיסור או לחילופין נעדר ממנה לימים ושבועות) זה גם לא צורה אפשרית, אז בנינו ‘תוכנית’.

השתמשנו ב’סרטים’ כמחזק חיובי שלו, כ’פרס’ שבו הוא מפנק את עצמו לאחר שהוא הצליח לחזק אצלו התנהגות ראויה כמו נוכחות שבועית בישיבה (בניתוק ממכשירים) או שקיעות בלימוד לפי פרמטרים מסוימים, וכך “גייסנו” את אותו “יצר הרע” שלו ומצאנו בו למשך זמן מה את ה”והנה טוב מאוד” שבו.

למשך תקופה לא קצרה זה עבד ממש טוב, ומטרת האם היתה שהוא ילמד לרכוש הנאה מהלימוד שבו היו לו יכולות ולהתנתק בהדרגה מהסרטים, תוך למידה של עצמו ומציאת אלטרנטיבות אחרות. (הייתי שמח לספר לך “הפי אנד” מזהיר ולהוכיח לך כמה הייתי מעולה בתפקידי וכו’, אבל לצערי חיי המעשה שונים למדי מה’אגדות’ והפיתוי במקרה של אותו נער ביחד עם גורמים סביבתיים נוספים היו מורכבים יותר מהבעיה הזו כשלעצמה והוא עדיין ‘מתמודד’ בגבורה).

אם לסכם ולכוון לרמה מעשית יותר אז:

הייתי מנסה להתנתק בשלב ראשוני לא מהסרטים אלא מאותה ‘פירצה’ שמצאת במכשיר שהיא מושכת בפועל ומזמינה את ההמשך, יש בה טעם של מעשה אסור.

לגבי הסרטים, לא הייתי מתנזר וגונז לחלוטין בשלב זה את החוויה הזו. דומני שתוכל לנסות ולחשוב על פתרון יצירתי, אולי למנן בצורה שונה את הכמות או להשאיר את החוויה הזו לסרטים איכותיים ונקיים יותר שיש בהם איזשהו ערך מוסף ( לצערי כמות הסרטים שראויים להגדרה הזו פוחתת, וצפייה ממושכת של שנים רבות במגוון סרטים די דוחפת אוטומטית לצפייה בתכנים פחות ראויים וחבל, לכן בוודאי כדאי בחשיבה לטווח הרחוק ובתהליך איטי ומאוזן לנסות לחשוב איך יוצאים מזה ולמצוא תחלופות ראויות לשמן).

בשולי התשובה, אני מרגיש צורך להתייחס גם לנושא נוסף שעלה מבין השורות ביחס לטיב הקשר המתפתח ונרקם בינך לבין זוגתך, בנושא זה ובכלל.

לדבריך, היא נוכחת ומודעת לקשיים שלך, שותפה גם לתפילות ולשאיפות, אך אתה מרגיש שהביקורת שלה היא מעבר למה שאתה מסוגל לספוג, בעיקר כי אתה מספיק ביקורתי כלפי עצמך.

אני ממליץ לך מאוד לשתף אותה בעובדה הזו, בשיחה גלוית לב, בטיימינג הנכון.

לעשות איתה סוג של “תיאום ציפיות” ולשתף מהלב מה לדעתך הדרך והצורה שבה היא תוכל לסייע ולעזור לך ולהיות ‘עזר כנגדך’, תוכל אולי להשתמש בה כ”מחייב”, אך אתה תקבע עבורה ועבורך את המינון המתאים שיסייע ולא יפריע לך לתהליך.

זכור גם שעניין הסרטים מעבר לנושא הדתי הוא גם תלוי תרבות.

יש שגדלו בבית שמרני מסוג מסוים ורואים אותו כאיסור הנורא מכל ויש שגדלו במקום פתוח יותר שעיכל את זה ברמה כזו או אחרת וצבע את זה בגווני האפור.

כמו”כ ציינת במכתבך שמאז שהתחתנת “האש והכח נחלשו אצלך”. האם משפט זה נאמר רק ביחס לתוצאה בשטח של התגברות הצפייה בסרטים או ביחס לצורך פנימי כלשהו בטיב היחסים המתפתחים ביניכם שגורם לך אולי לחפש ולהשלים את הצרכים באמצעות הסרטים?

במידה ויש משהו מעבר שמונח במהות הקשר, אני ממליץ לך בכדי שלא תמשיך “לאכול סרטים” (הייתי חייב) לנסות להבין ולהגדיר שוב לעומק את מה שחסר לך ולנסות למלא אותו בשיפור הקשר ואיכות החיים שביניכם, ולנסות להסתייע שוב במידת הצורך ב’אקשיבה’ או בכל גורם מקצועי אחר שיכול לסייע.

בהצלחה רבה

אבי א.