אמא יקרה מאד,

נהניתי מאד לקרוא את שאלתך, את השיח המתוק שלך עם בנך, ובמיוחד את הגישה שלכם – קניית ממתקים מיוחדים לשבת. אני חושבת שזה כיוון נכון מאד.

אני מרגישה מתחת לפני השטח איזה פחד אצלך (המובן לי מאד) מכיוון המחשבה של בנך. הוא מתעניין בגויים, בחילונים, ואומר שהיה רוצה להיות כזה. זה אכן מרתיע. אם כעת הוא שואל ומתעניין, אנחנו מיד חוששים: מה יהיה כשיגדל?

אבל ברור לי שילד בן חמש מעלה את הדברים הללו בתור התעניינות בלבד. הוא קטן מאד, ולמד רק עכשיו להבדיל בין יהודים לבין גויים, בין שומרי מצוות למי שאינן. הנושא מעניין אותו בהתאם להתפתחות הגיל שלו (קצת מוקדם אמנם, אבל ציינת שאתם גרים באזור מעורב, ואולי זה זירז את התהליך). את, בתור אמא, יכולה להיות רגועה ובטוחה שהוא מחובר בנפשו לתורה ולמצוות. הוא עמד כמו כל עם ישראל במעמד הר סיני, ונפשו מחובת לקב"ה ולתורה.

תגובתך לא צריכה להיות מונעת על-ידי פחד מהעתיד, אלא עניינית: הוא מתעניין בכך כרגע, וזה יעבור לו עם הזמן.

לעניין שבת, הייתי מתעלמת. הוא שיחק במוקצה? לא "לראות". הדליק וכיבה את האור? להעלים עין. הדרך להאהיב עליו תורה ומצוות היא לא בחיפוש אחר נקודת התורפה שלו, ולא בביקורת על נפילות וכישלונות, אלא בחוויה החיובית שהוא חווה בבית, בשמחה שלכם בהכנות לשבת ולחגים, בכבוד לברכות ולתפילה, ובהודיה לקב"ה על חסדיו, טובו ואהבתו. כשילד חש את שמחת הוריו בקיום המצוות, באופן טבעי הוא רוצה להיות חלק מזה. לכן גם נהניתי מאד מגישתכם – לקנות ממתקים גדולים לשבת זו בדיוק דרך המתאימה לגילו ומאהיבה עליו את השבת.

אני חושבת שיש להתייחס לתקופה הזו בתור תקופה עוברת, מתאימה לגיל, ולא להיבהל ולפחד ממנה. ובמקביל: לשים את הדגש על חוויות משמחות בקיום המצוות וביחס אל הקב"ה.

אני מאחלת לך הרבה שמחה ורוגע בתהליך הזה,

תמר פ.