The Butterfly Button
מה תפקידי כאמא כשקשה לבתי הקטנה?

שאלה מקטגוריה:

היינו בערב עם המשפחה בחנוכה, יש לציין שלא נפגשים לעיתים קרובות, הבת שלי בת 4 חזרה טעונה הרגשתי שהיה לה קצת קשה וממש איך שהגענו לבית פרצה בבכי ממש אמרה שלא אוהבים אותה שמה והיא הייתה לבד ורצתה לדבר ולשחק עם הילדות ולא היה כך. היא הסתכלה עליהן ולא דיברה , יש לציין שבגן אחרת לגמרי יש לה מלא חברות אהובה מאד ואומרת שבגן כולם רוצות אותה ומשגעות אותה ורוצות כל הזמן לשחק איתה… יש לציין גם כשרוצה דברים מסויימים ממש לא מתביישת ויודעת לעמוד על שלה ולהשמיע את קולה כשצריך. הענין שהיה לה ממש קשה כשהייתה לבד באותו ערב ופשוט לא דברה ורק הסתכלה על הילדות ורצתה מאד וגם ראיתי את זה מהצד שלי שמנסה להתקרב אבל לא יוזמת וממש משוועת לשחק איתן גם. מה עלי בתור אמא לעשות ולהגיב לה במקרה כזה? תודה רבה על המענה

תשובה:

שלום לך אמא יקרה,

כאשר הילד שלנו חש עצוב או דחוי זה עלול להבהיל אותנו, ההורים ולגרום לנו כאב,

למרות שבדרך כלל מדובר בתהליך טבעי שרוב הילדים עוברים באיזשהו רובד ואף יכולים לצאת מזה מחוזקים.

את מתארת ילדה שבדרך כלל מצליחה בסיטואציות חברתיות,

ואני מניחה שתסכימי איתי שלהיות פעם אחת מהצד השני, הפחות מקובל, רק יגדיל את האנטלגנציה הרגשית שלה ויעזור לה "לחזק מרפקים".

הבת שלך ב"ה לא עברה חלילה סיטואציה של חרם או בריונות ממש, אלא לא קיבלה מקום של כבוד, חמימות ואהדה כזה שכולנו שואפים אליו,

וכאן היא באה ,נושאת אלייך עיניים ומחכה לאמא יציבה וחמימה שתוכל להוות לה משענת טובה ומנחמת.

זו מעין שעת מבחן בשבילך וייתכן שכדי לצלוח אותה ראשית צריך להשקיט את "רעשי הרקע" שבטח עולים בתוכך מול הכאב שנוצר בך מהסיטואציה,

ולזכור שבסופו של דבר יש בה את הכח לעמוד באתגר וזו יכולה להיות עבורה חווית למידה טובה ומחשלת. בהחלט כן צריך לשקף לה שאת מבינה שהיה לה לא נעים, אבל מצד שני לא להביע הזדהות יתר ולא להאדיר את הכאב שלה או את התחושה שנעשה לה עוול כדי שהיא לא תחוש שהיתה קרבן,

כי תחושת הקרבן היא תחושה ממכרת ומסוכנת שאיננו רוצים שילדינו ינכסו לעצמם. אם נראה לך מתאים – אולי תנסו לעשות הצגה או תיאטרון בובות בה את תהיי הילדה השקטה שלא מדברת והיא תהיה הילדות שמשחקות זו עם זו ולא שמות לב?

אחר כך היא זו שתציג את האמא ואת בקשי ממנה, ללמד אותך, "הילדה", מה עושים במקרים כאלה.

יש כמובן מגוון עזרים להורים הרוצים לסייע לילדיהם לרכוש מיומנויות חברתיות אבל עושה רושם שכאן מדובר במקרה חד פעמי ולכן איני בטוחה שיש בכך צורך.

אגב, כתבת שבגן כולן "כל הזמן" רוצות לשחק איתה זהו מצב מאד נחמד ונעים אבל אם יגיע רגע שמצב זה ישתנה – אז זו עלולה להיות חוויה מאד לא נעימה ולפעמים אף טראומטית יותר מאשר ילדה שיודעת שיש תנודות בחברה ושהערך שלה הוא נצחי ולא מוגדר ע"י הזולת.

כלומר, הסיטואציה המאתגרת מחנוכה יצרה לכם הזדמנות פז להסביר לילדה שהערך העצמי שלה לא מותנה בכמות האהבה שהיא מקבלת מהסביבה אלא יש לה ערך עצמי בלתי מותנה. יש גבול דקיק בין להביע הזדהות עם כאבם של ילדינו לבין לא להאדיר אותו כשבנוסף להשתמש במקרה כדי לחסן ולחזק אותם…

יש צורך בהרבה סיעתא דשמיא ואינטואציה אימהית. אני מאמינה שבעזרת השם הילדה תצא מחוזקת מהעניין: עם אינטלגנציה רגשית רחבה יותר וארסנל כלים מלא יותר בעזרת השם.

יעל

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

זה בעיה שיש פער בין הבית לבית הספר?
אנחנו משפחה שעוסקת בקירוב. הבית שלנו מאוד פתוח, אנחנו מארחים המון ונחשפים באופן טבעי לעולמות שונים. הבת שלי לומדת בבית ספר שהרבה יותר סגור ושמרן מהסגנון שלנו בבית, בעיקר בכל מה שקשור להקפדות על לבוש וטכנולוגיה. הפער הזה מאוד מדאיג אותי. אני פוחדת שהיא תתחיל להרגיש שהבית שלנו פחות טוב...
פער בין השאיפה החינוכית למציאות
אני פונה אליכם מתוך תחושת תסכול ורצון עמוק לקבל הכוונה וכלים מעשיים בחינוך הילדים והנהגת הבית. אני ואשתי משתייכים לציבור החרדי, אם כי קיימים בינינו פערים מסוימים בהסתכלות ובהשקפה. הקושי המרכזי והכואב ביותר שמלווה אותי בתקופה זו נוגע לחינוך הילדים ולפער שנוצר בין הבית שחלמתי ודמיינתי להקים, לבין המציאות בפועל....
איך להנחיל לילדים אהבת מצוות כשאני מרגישה קרירות רוחנית?
אני אשה בוגרת, נשואה, ילדים, עבודה. בשנים האחרונות יש לי קושי גדול מאד בתפילה, התנגדות לכל הקפדה בהלכה, רצון להכיר יותר אפשרויות, להשתחרר, אני יודעת שאפשר לקרוא לזה בפשטות יצר הרע, אך אני מרגישה שזה גדול עלי. אני מתגברת יום יום. לפעמים ברמה של ברכות השחר בלבד. קושי גם בנושאי...
למה אני צריכה ילדים? זה עול מטורף!
אני בת 24 נשואה שנתיים וחצי  כמובן שהסביבה כל הזמן לוחצת עלינו ושואלת מה עם ילדים, אם הכול בסדר וכו. בהתחלה הייתי בדעה שצריך לחכות קצת כדי לבנות את הזוגיות, כדי לבנות בסיס יציב ואיתן אבל בפנים אני מרגישה ומרשה לי לעצמי לכתוב פה למרות שזה מפחיד שוואלה לא עושה...
איפה אני בתוך כל העומס של הבית?
קודם כל רוצה להגיד לכם שבאתם משמים, רק לראות את הפניות כאן זה מרגיע את הלב שאני לא לבד. אשמח לקבל עזרה בנושא הבא: ברוך השם אני נשואה אמא לילדה כמעט בת שנתיים ותינוק בן 5 חודשים. נולדתי בבית שיש בו הכל אבל היה בו גם עצמאות. אני הכי קטנה...
הבעיה שלי היא בסדר וניקיון או בזוגיות?
יש ביני לבין בעלי חוסר סנכרון משווע. יש דברים שאני יכולה להחליק ולשתוק. אבל כשזה מגיע להתנהלות מול הילדים זה ממש קשה לי. הבעיה שאני היום רואה שאני ממש ממש לא מתמודדת איתה, היא הסדר והניקיון בבית. הוא אדם חפיפניק יחסית אליי. גם לי לא קל לנהל בית עם 6...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן