למחנכת היקרה שלום רב,

נתחיל מההתחלה.

ספרות חז"ל באה לבאר את התורה שבכתב, חלקה העיקרי מבאר את הכתובים במשמעות ההילכתית שהם מכילים, ושמועות אלו נאספו כמדרשי הלכה וקובצו להיות ששה סדרי משנה, תוספתא, ספרא סיפרי מכילתא, ומתוכן חיבורים אלו ופירושיהם שנאמרו בעל פה נכתבו התלמוד הבבלי והירושלמי. אבל בנוסף יש לחז"ל ספרות שעוסקת במשמעות האגדית של הכתובים, אלו הם מדרשי האגדה, כמו מדרש רבא, תנחומא, ועוד רבים.

פירושו של רש"י מבוסס בעיקרו על מדרשי חז"ל, אמנם רש"י אינו רק מעתיק מדרשים, רש"י הוא פרשן, הוא מחליט איזה מדרש להביא ואיזה לא, האם לשנות בו קצת, איפה לכתוב פשט פשוט, איפה לכתוב דבר עמוק יותר, ואיפה לכתוב: איני יודע מה מקרא זה בא ללמדנו.

מקובל לומר שרש"י הוא רק פשטן, כמו שכתב הוא בעצמו: "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", אבל יש למשפט הזה המשך: "…ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו". ולכן רש"י משתמש שני המקורות הללו, פשט ודרש, כדי שהמקרא יהיה מבואר. אמנם, נראה שרש"י נותן זכות קדימה לדברי חז"ל על פני הפרשנות שלו, ואפילו מדרש שרחוק מאוד מהפשט ראוי לבאר את הכתוב, אם הפשט עצמו קשה (למשל בראשית א פסוק א' וד'), ומאידך גיסא, גם המדרש צריך לעמוד בתנאי סף של הקשר הכתוב, ואם לא אז הוא לא יתקבל בתור פשט, רק בתור דרש (כמו בתחילת פרשת וארא).

כך היא דרכו של רש"י ואחריו נמשכו חכמי צרפת ואשכנז, מלבד נכדו הרשב"ם.

אמנם יש הבדל בין מדרשי הלכה למדרשי אגדה, כי בעוד מדרשי הלכה מחייבים את הלומד להצמד אליהם ולהסביר אותם ואת הקושיות העולות מהם, ואין הוא יכול להציע פירוש חדש שכלל אינו נזכר בדבריהם, הרי שבמדרשי האגדה אין חיוב ללומד לפרש את הכתובים דוקא על פיהם, ויכול הוא להציע פירוש חדש אם הוא נשען על הכתובים.

ולכן יכול הפרשן להסביר על דרך 'פשוטו של מקרא' שאין לו סימוכין בדברי חז"ל. ולכך התכוונו חז"ל כשאמרו 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' ולכך התכוון רש"י כשכתב 'ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא'.

אמנם כאמור רש"י עדיין נאמן יותר למדרשי חז"ל לפני שיפנה לפרש בדרך פשוטו של מקרא, אבל מצאנו פשטנים מובהקים יותר שמבארים את המקרא עפ"י המשמעות הפשוטה של הנושא/ ההקשר/ דיקדוק הלשון/ מקורות מקבילים, כך דרכם של האבן עזרא, הרשב"ם, הרמב"ן, ועוד. ובתקופות מאוחרות יותר בעל העקידה, אברבנאל בספרד, ספורנו באיטליה, הרש"ר הירש המלבי"ם והנצי"ב בארצות אירופה.

אם נחזור אחורה נציין שמבין אלו שהניחו את היסודות לפרשנות הפשט נציין את הרשב"ם שהוזכר, שעל אף שהיה נכדו של רש"י והשלים את פירושו של סבו על הש"ס באותה דרכו הפרשנית, הרי שבפירוש המקרא נטה מדרכו ונצמד לדרך הפשט. ואף משתף אותנו בעובדה שבהיותו צעיר התווכח עם סבו הגדול על הדרך הראויה לפרש את המקרא, והודה לו רש"י שאם היה לו פנאי היה צריך לחבר פירוש חדש על התורה שאינו מבוסס על מדרשים, רק על משמעות הכתוב הפשוטה.

בכל מקרה פירושו של רש"י כמו שהוא התקבל בכל עם ישראל על כל תפוצותיו כפירוש הבסיסי ביותר על התורה, פירוש שאי אפשר בלעדיו, פירוש קצר וקולע, שמונע מאיתנו לטעות בהבנת הכתוב במקומות המוכרחים לכך, אם כי משאיר מקום להעמיק ולנתח עוד את הכתוב.

כעת נשאל מהי הסמכות של הפרשן לבאר את הכתוב אם אינו נצמד לדברי חז"ל.

והתשובה לדעתי היא, שהתורה אמורה להיות נלמדת ע"י כל אחד ואחד, ויש מסר בכל מאמר בתורה ואי אפשר לכתוב את הכל, גם לא כולם מבינים באותה הצורה, לכן התורה ניתנה להיות נלמדת בכוחות עצמינו. כל זה בתנאי שאין משמעות הילכתית ללימוד זה, ובנוסף הלומד מכוון לאמת, ויודע את עיקרי האמונה (כדי שלמשל ידע לא לטעות בהבנת פסוקים כמו: וינחם ה', יד ה', וכדומה).

אמנם למרות שיש לו רשות ללמוד, עדיין הוא לא נהפך לפרשן, הוא לומד רק עבור עצמו.

וזוהי לכאורה הסיבה שבפשט הכתוב יכולים אחרונים לחלוק על ראשונים, מה שאין כן בהוראת ההלכה. שהרי בהלכה נמסרה תורה (שבע"פ) ברורה ואי אפשר לחלוק עליה, ואילו באגדה ככל הנראה לא נמסרה תורה שבע"פ שלימה על פשט הכתוב.

זה מה שעלה בדעתי לגבי השאלה הראשונה, עם קצת הרחבות.

לגבי השאלה השניה, לא הבנתי מה הקשר בין נביאי שקר לבין פרשנים? נביאי הדתות כולם לא הוכיחו את צדקת דרכם כמו שנביא צריך לעשות, טענו לחשיפה אלוקית אקראית ומיקרית שלא ניתנת לוידוא, ומכח זה 'שלפו' דת חדשה, ובכך סתרו נבואות מפורשות של נביאים מוסמכים שהביאו את דבר ה' שלא יחליף את תורת משה ובעיקר לא את עם ישראל, ובכך הוכיחו שהם שקרנים גמורים.

לעומתם הפרשנים מתנהלים בתוך המרחב שמאפשר להם הכתוב, בארבעת דרכי הפרדס, כפופים לעיקרי האמונה ולמסורת ישראל, ואם לפעמים מתבטאים בדרך כמו שציינת, בדרך כלל זה להגדיר את הוודאות שלהם בפירוש, או שממש כך שמעו מהשמים בהיותם קדושים ופרושים ורוצים כל כך להבין את רצון ה' שכתב בתורתו הקדושה (ועדיין, גם עליהם מותר לחלוק).

אין ביניהם שום יחס כלל.

מקוה שעזרתי, אם יש ענין לא ברור אפשר לשאול שוב.

נועם.