שלום לך יקר

השאלה שלך יפה ובהירה ומעוררת רושם נעים. אתה מדגיש שהחיים שלך טובים ושאתה נראה טוב מבחינה חיצונית. כלומר שאתה מבחין מבחינה רציונלית בעובדה שמצבך נהדר, אבל בכל זאת זה שאתה לא מרגיש ככה מעיקה עליך.

אנחנו חיים בחברה מאוד שואפת הצלחה, שמודדת כל אדם בהתאם להישגים שלו. דווקא זה שהכל אפשרי היום ואנחנו שוויוניים מאוד, יוצרת תחרות מאוד חזקה. כל אחד יכול לעשות הכל ולכן במובן מסוים נדרש להיות הכל. כל אחד בישראל מתחרה עם כל המערב גברים כנשים, וגם עם חלק גדול מהמזרח. אנחנו מודעים לכל מה שקורה בכל מקום, אנחנו מוצפים בדמויות מעבר לים, בעיקר ברשתות החברתיות. דמויות מושלמות עשירות משכילות יפות מאוהבות תמיד, חזקות תמיד וכו'

הדבר הזה יכול ליצור הרבה כאבים אצל הבן אדם. כמו כאב הגירה מהכפר לעיר, גם המעבר מן המאה העשרים למאה עשרים ואחת הדיגיטלית הוא מעבר לעולם גדול חזק ועשיר שאנחנו צריכים להיות מטאורים כדי לבלוט בו ולקבל את המקום שלנו, וגם זה לזמן קצר. זה יכול לעורר חרדה קינאה בושה בדידות חוסר אונים חוסר שליטה יאוש ועוד כהנה וכנה מעלות טובות.

אני אישית לא מהאנשים הרואים בכך קנוניה של מנהלי הרשתות החברתיות ליצור קינאה ותחרות, [למרות שבהחלט ייתכן שזה כך] אלא זו תוצאה טבעית של מפגש בהמון הצלחה של אנשים אחרים. אני לא 'מאבחן' את מקור התחושה שלך, אלא מידע אותך שזו לא תחושה מפתיעה בכלל ולא צריכה להיות לה סיבה ייחודית לך, אלא העובדה שהעולם מתקדם במהירות ואנחנו פוגשים מדי יום המוני מצליחנים בהמוני תחומים יכולה להקטין מאוד, ולפגוע בדימוי העצמי שלנו. זה מחיר הגלובליות [עם כל מרחב האיפשור המדהים שבה] קשה מאוד לראות את עצמנו בעיניים אמיתיות כמו שאנחנו, וגם אם מבחינה רציונלית אנחנו מודעים לכך שאנחנו טובים וטוב לנו. אנחנו רואים את האושר הנוצץ של אחרים, ואת ההישגים הבלתי מעורערים שלהם ואנחנו מתקטנים. אין דבר טבעי מזה.

נוסף על המצליחנות הכללית. העולם צועד לעבר שפה חזותית יותר ויותר. המצב הקיומי של האדם הופך להיות יותר ויותר מכוון לעבר שפת המסך, בעקבות ההמצאה הטכנולוגית הזו שמועילה לנו בכל כך הרבה מצבים, אנחנו מתחילים לתפוס את המציאות בצורה 'ממוסכת' פונקציונלית ומהירה. מה שפעם קראו בעלי המוסר 'חיצוניות' הפך להיות הדבר הטבעי עד שכמעט אי אפשר להימלט ממנו.

בתוך חיצוניות זו נוצרים עוד ועוד היבטים, לא מדובר עוד בחשיבות מוגזמת למראה חיצוני ומעמד כלכלי. אלא כל הנפש רוח נשמה חיה יחידה של האדם, משועבדים להיבטים הניתנים להתבוננות. האינסטגרם הוא ביטוי קיצוני לתופעה הזו. אבל גם תרבות המדיה בכללה היא תרבות שחושבת קצר טווח יעיל ויפה. [יעיל לא הכוונה דוקא טכני גם ריגוש הוא תוצאה מועילה]

לדבר הזה יש שני מקורות חשובים שצריך להבין אותם. אחד זה העובדה הטכנית שגילו את היכולת לייצר עולם דיגיטלי. והשני זו החזרה להשפעות הלניות – יווניות. חלקים בעולם מנסים יורת ויורת להתנער מהשפעות התנ"ך והעתיק רעיונות דווקא, מהעולם היווני. [תרבות הלהט"ב היא דוגמא מצוינת שבה זה נעשה, הוגים פרוגרסיביים משתמשים במודל היווני כדי לקדם את הדרך שלהם]

בעולם ההלני אדם יפה שווה יותר. אדם חזק שווה יותר. זו נקודה שחשוב להבין אותה. העובדה שאתה מבין שיש משהו מוזר בפער בין איך שאתה מרגיש לבין איך שאתה במציאות, זה בגלל שטבועה בך המחשבה שאם הכל סביבך טוב אז אתה אמור להיות מרוצה. אבל בעולם היווני השאיפה לכוח לעוצמה ולהישגיות ולאי הסתפקות ושמחה בחלקך היא רצויה וראויה. כביכול ראוי לאדם להתחרות כמה שיותר ולנסות להשיג יותר כבוד ומעמד, להיות יורת יפה ויותר עוצמתי.

הדבר הזה משפיע עלינו, כי המערב נוטה יותר ויותר לכיוון הזה. ואי אפשר שלא להיות מושפע מזה. רק תחשוב כמה בתים שנראים מקטלוג אתה מכיר? כמה מקום יש למדורי אופנה וסטיילינג אתה מכיר? וכל זה לעומת עשרים שנה אחורה שרוב הבתים והאנשים דאגו להיראות סביר ושאר הזמן עסקו בחייהם הכלליים. האבסורד הוא שככל שאדם שואף לדבר מסוים ככה הוא חש בפער שבינו לבין האידאל. ולכן רבים מאוד היום חשים פגומים במראה שלהם. [התרחבות תופעת האנורקסיה יכולה להיות ביטוי לכך] כך מספר רבי אברהם בן הרמב"ם שהיה אביו אומר:

אם התאווית שיהיו כליך של כסף, זכור שכלי זהב נאים מהם, ויש שעושים אותם מבדולח..

כלומר הרדיפה האסתטית היא שתיית מים מלוחים. שמצמיאה יותר ויותר. מן הטעם הזה ממליץ הרמב"ם למי שנפשו עגומה, שילך לראות טבע וגינות יפות ולא בניינים יפים ואדריכלות. כי מראה הבניינים היפים יכול לעורר גם קינאה ותחושת נחיתות או תאווה וצער.

ייתכן שיש דברים שאתה לא שלם איתם במראה שלך. זה טבעי והגיוני מאוד שזה מפריע לך. אין בכך נחמה שאתה נראה טוב ושמפרגנים לך, כי אתה רוצה להיראות הרבה יותר טוב – מושלם. זכותך לרצות זאת, גם חובתך על פי מה שהמערב מטיל עלינו. אבל הקושי האו כאשר הרצון להיראות מושלם גורם לנו לחשוב שכעת אנחנו פגומים קטנים ופחדנים.

אני רוצה להציע לך מחשבה רדיקלית ולשאול: למה צריך להיות לך ביטחון עצמי? למה אסור להיות פחדן קטן וחלש? לא אתפלא שגם ביטחון עצמי הוא חלק מרשימת הקניות שהעולם המצליחני דורש מאיתנו לעטות על עצמנו. שים לב – כולם צריכים להיות משכילים, אסרטיביים, מטופחים, מרוויחים ומנומסים. אבל מה עם המקומות הנלעגים שלנו? המקומות המפוחדים שלנו? מדוע אסור להיות מפוחד ונמנע? האם אתה בטוח שלא תקבל את האיש שאתה רוצה בגלל שיש בך את החיסרון הזה של חוסר ביטחון? ואולי האיש שאתה רוצה תאהב את החוסר ביטחון שלך כפי איך שהוא משתלב במכלול האישיותי שלך?

דומני שהשלב הראשון הוא לקבל את העובדה שאתה רוצה שיהיה לך ביטחון עצמי. זה הגיוני וטבעי. מה יותר הגיוני מזה שאדם רוצה להיות אסרטיבי בטוח בעצמו, זה מקל על החיים ומעלה חשובה מאוד. בכל פרסומת מצויה אתה שומע את הרמז – תהיה יותר חזק / מוצלח / מתקדם וכו' וביטחון עצמי נתפס כתנאי חשוב להצלחה. גם התשוקה לביטחון עצמי היא חוסר ביטחון עצמי, והיא לגיטימית מותר לרצות להיות חסר ביטחון עצמי.

דרך אגב. מבחינה מחקרית ספק גדול האם ביטחון עצמי תורם להצלחה. הדבר הזה היה נקודת מוצא בפסיכולוגיה עשרות שנים, אבל יש מערערים על כך. מהסיבה הפשוטה: זה נכון שאצל אנשים מצליחים נמצאו רמות גבוהות של ביטחון עצמי לעומת אנשים לא מצליחים, אבל לא ברור מה הסיבה ומה התוצאה, ייתכן שהביטחון עצמי הוא סוג בעיה [נגדיר אותה כגאווה?] שמתפתחת אצל אנשים מוצלחים, ואלי אדרבה היו מצלחים יותר בלעדיה. ואכן יש חוקרים שטוענים כך.

הרבה אנשים מדוכאים ומיואשים הובילו את העולם קדימה ועשו דברים גדולים. צ'רצ'יל הוא דוגמא כזו הוא היה שוקע בידכאון עמוק רוב חייו כולל בזמן המלחמה. להבדיל מספרים על החזון איש שאמר פעם שלא היה לו יום טוב בחייו והחיד"א כתב בהלכות שבת "הנח להם לגדולי ישראל שיש להם מרה שחורה". כך שלא ברור שצריך ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה בכדי להצליח. למרבה הצער היום אדם שסובל מבחינה רגשית מרגיש כישלון על עצם זה שהוא לא הנה מהחיים כי החברה המערבית המודרנית מלמדת שעל האדם להינות מהחיים ואם הוא לא נהנה ואין לו ביטחון עצמי אז הוא כישלון על עצם זה שהוא לא מאושר ואסרטיבי כמו תו התקן.

אמנם אם חשקה נפשך להיות בעל דימוי עצמי גבוה. [בגלל שזה מוצא חן בעינך, או בגלל איכות חיים] חשוב שתדע שביטחון עצמי הוא לא תכונה עצמית סטטית כמו עיניים כחולות לצורך העניין. אלא תכונה דינמית יורדת ועולה. בדומה לכוח השרירים, כלומר כאשר אדם נמנע מאתגרים, חושב מחשבת רעות על עצמו ועל העולם, חי ללא חזון ומטרה, נוטה להסתמך על אחרים כשהוא יכול לעשות בעצמו וכן הלאה הוא שוקע לתוך חוסר ביטחון ותחושת חוסר אונים. כאשר אדם פעול בצורה נכונה הוא יכול להפעיל את הביטחון העצמי ולהעצים אותו.

אני זוכר בעצמי, שלפני הלידה הראשונה של אישתי, מאוד חששתי מהתפקיד של ניהול הלידה בתך הבית חולים למול הצוות הרפואי. כמה שבועות קודם תרגלתי תרגילי ביטחון עצמי – נכנסתי לבית מרקחת ושאלתי אם מוכרים שם מסמרים, או ששאלתי אנשים ברחוב איפה מוכרים כאן טילים? וכדו' אלו הם דברים שנהגו לעשות בישיבת נובהרדוק בליטא, והם מעניקים כוח אדיר שאין שיעור לו. גם אנשי מכירות מפרסמים מספרים על תרגילים בסגנון הזה.

לא צריך להרחיק לכת עד כדי כך, ישנם קורסים טובים [אני יכול להמליץ אם תרצה] לתרגול ביטחון עצמי. והם עובדים בדיוק כמו שמכון כושר פועל על השרירים. העקרונות הכלליים שאוכל לתת לך הם:

• חזון [איך אתה רואה את החיים שלך בעתיד הרחוק]

• מטרה [איך אתה מתכוון להגשים את המטרה הגדולה]

• עידוד עצמי [למצוא את המילה שחסר לי ולהדהד אותה לעצמי עשרות פעמים עד שהיא מאבדת מכוחה לדוגמא – אני טוב. אני חזק. אני אהוב, אני יפה, וכו']

• סביבה טובה [להיות עם אנשים שמזינים אותי בכוח, אנשים חכמים אופטימיים ומוסריים, ולא אנשים קטנוניים שלילים ומניפולטיביים, שזוללים לנו אנרגיות]

• קבלה מלאה של הקטנות החולשה והפחד שלנו, כולל העובדה שאתה כל כך רוצה ביטחון עצמי [התבודדות מול בורא עולם ושיחה כנה על כל מה שקורה, יכולה מאוד לעזור]

• עשייה [לפעול ולא לשקוע במחשבות]

• ערכים [למצוא מה הם הדברים שאתה מוכן לחיות למענם, והם לא צרכים. לדוגמא חמלה חכמה יצירה וכו']

אלו הדברים שעולים בי כרגע כמובן שישנם עוד ויש הרבה מה ללמוד. אבל אולי אין צורך בביטחון עצמי, מותר להיות גם פחדן וחלש…

שלום

היה נעים לכתוב לך

יוסף