The Butterfly Button
זוגיות בצל הקורונה

שאלה מקטגוריה:

שאלה:
שלום וברכה לצוות האתר,
אנחנו זוג צעיר, התחתנו באחת החתונות שאולי ראיתם מהמרפסת,
והתחלנו את חיינו בצל הקורונה.

אנחנו לבד בבית, בעלי לא יכול ללכת לכולל ולי אין עבודה,
וזה גם לא ממש בית, אנחנו גרים ביחידת דיור בגודל מזערי,
ו-כ-ל היום בין ארבעה קירות על שטח של 30 מ"ר בערך.
אנחנו לא יוצאים מהבית כדי לא להידבק,
לא יכולים לפגוש את המשפחה ולהתארח כדרכם של זוגות בתחילת הדרך,
מדברים הרבה, מנסים להכיר ובעיקר מגלים חסרונות זה בזו.

יש הרבה רגעים מביכים, ולא הכל אני יכולה לפרט.

אנחנו כלואים ומשתגעים.
מה לעשות???
יש לכם עצה?

תשובה:

שלום וברכה לשואלת!

דבר ראשון, מזל טוב!!!

אני מברך אתכם שתזכו לצאת מאפלה לאור גדול, ותזכו לחיות יחד הרבה שנים טובות ומאושרות!

דבר שני, כל הכבוד!

התחלה נכונה לחיים. יש קושי, מבקשים עצה.

את מבינה שאת חדשה בעולם הנישואין, ועלייך ללמוד מניסיונם של אחרים.

יש לי כמה נקודות למחשבה ועצות מעשיות.

א) המערכת הזוגית לא נועדה להתקיים 24 שעות ביממה.

בני זוג מנהלים חיים כפולים (לא במובן השלילי של המושג),

לו יש את החיים שלו, לה יש את החיים שלה,

וחוץ מזה לשניהם יחד יש זוגיות, בית, ובעז"ה גם ילדים.

זוגיות בריאה באה בגלים.

המציאות בה הקשר הזוגי מתקיים ברציפות מוחלטת יום אחר יום אינה טבעית,

והיא סגולה בדוקה לבעיות.

יש לכך כמה סיבות:

1. כל אחד זקוק למרחב האישי שלו,

אי אפשר להתערבב כל הזמן.

2. לכל אחד יש רגעים בהם הוא מבזבז את הזמן,

ובלשון מכובסת: אינו מנהל את זמנו כראוי.

זה טבעי שבאחוז נכבד מהיום איננו מנהלים את הזמן שלנו כראוי,

אבל זה לא טבעי שיעמוד לנו מישהו על הראש ויראה את זה.

3. גדול הגעגוע מן האהבה,

ועל כן הריחוק בין בני הזוג הכרחי כדי ליצור קרבה מחודשת ביניהם.

על פי הניסוח של הפסיכולוגית אסתר פרל: אינטימיות ותשוקה הם שני הפכים.

כלומר, כשבני זוג נמצאים באינטימיות – אין ביניהם תשוקה. לשם כך נדרש ריחוק.

4. האדם נועד לשתי מערכות של קשר,

עם בני מינו ועם המין השני.

יש דברים שאת תדברי עליהם עם בעלך, ובחיים לא תדברי עליהם עם חברות,

ויש דברים שבחיים לא תדברי עליהם עם בעלך, רק עם חברות.

הוא זקוק לחברים (אותם הוא פוגש בבית הכנסת ובבית המדרש),

את זקוקה לחברות (אפילו להתקשר ולשוחח בחופשיות אי אפשר כשבעלך כל הזמן לצדך),

זה מאוד חסר בתקופה הזו.

בקיצור, המציאות בהם אתם חיים אינה טבעית ואינה רצויה.

עצם ההבנה שככה זה תסייע בידיכם להתמודד עם המציאות הזאת.

ומעבר לכך, עליכם לייצר ריחוק מועיל בתוך המרחב הביתי,

ולחשוב כיצד תוכלו למנף את התקופה הזו בצורה מיטבית.

ב) יש המון שעות ביום.

אתם יכולים ליהנות ממנוחת צהריים רגועה.

פעם את נחה ופעם הוא,

לא ביחד.

המטרה היא שלכל אחד יהיה זמן שקט,

בו הוא יוכל להתקשר לחברים\ות או סתם להתעסק במשהו ללא צורך לרצות (ר פתוחה) את בן הזוג.

ג) זה הזמן להרים איזה פרויקט אישי,

להשקיע במשהו.

הייתי ממליץ לבעלך שינסה ללמוד מקצוע תורני ולהקיף אותו,

לעשות תכנית מסודרת איך הוא מספיק כך וכך ומגיע ליעדים.

גם לך אני ממליץ המלצה דומה,

בטח יש לך כישרונות מיוחדים,

דברים שחלמת לעשות ולא היה לך פנאי.

זה הזמן.

את יכולה להשקיע את כל מאודך בפרויקט, את לא צריכה להשקיע בבעלך כל הזמן.

ולכן, מעבר לעצה הנ"ל של הפרדת שעות המנוחה,

אתם צריכים לומר זה לזו: עכשיו אני יושב ללמוד, עכשיו אני משקיעה בתכנית שלי, ניפגש ב-14:00.

באופן מודע עליכם להתעלם זה מזו באותן שעות,

מקסימום את מכינה קפה, תכיני גם לו. לא יותר מזה.

ד) כהמשך לעצה הקודמת,

אתם יכולים לבנות סדר יום מלאכותי,

כאילו יש שעות בהן הוא "הולך" ללמוד (אגב, כדי להצליח ללמוד הוא צריך לכתוב, מסתמא. אחרת קשה לשרוד כל הרבה שעות לבד) ואת "הולכת" לעבודה,

כשבפועל הוא יושב בבית ואת עסוקה בעניינייך.

לא כדאי שהלו"ז יהיה קשוח,

אבל כן חשוב שיהיה איזשהו מבנה בסיסי ליום.

ה) תפילות – למשל – כן הייתי ממליץ לערוך יחד.

גם אם אינך נוהגת להתפלל שלוש תפילות ביום,

אולי זה זמן ראוי לחיזוק כזה, כשעם ישראל והעולם כולו זקוקים לתפילות.

כך תקבעו לכם את זמני התפילות, ותתפללו יחד.

זה יוצר איזושהי אווירה של בית כנסת, שווה.

אפשר להתפלל מנחה וערבית בזמן (כלומר, מנחה לפני השקיעה וערבית בצאת הכוכבים),

ובינתיים ללמוד מוסר יחד.

את יכולה לכבד את בעלך למסור שיעור,

מסתבר שהוא ייהנה מזה.

ו) אל תתעסקו בכלל בזוגיות עצמה,

זה חופר.

היא נוכחת יותר מידי.

כפי שכתבתי לעיל: זוגיות צריכה להיות מרכיב במערכת האנושית,

אך היא לא הדבר.

כשאת תרגישי שאת מצליחה,

כשהוא ירגיש שהוא מצליח,

הקשר הזוגי כבר יזרום, בעזרת השם.

ז) תדברו על זה.

תהיו מודעים לכך שאתם בסיטואציה מאוד קשה לזוג.

תדעו שכל מה שאתם רואים זה אצל זו הכול שקר,

כי המציאות הטבעית היא של חיים שבתוכם יש מערכת זוגיות,

לא רק זוגיות (זה כמו קפה עם שבע כפיות סוכר),

זה ממש בלתי נסבל.

תשוחחו על הקושי,

תכירו בו,

תצחקו עליו.

זה יעזור לכם.

בעזרת השם.

מאחל לכם הצלחה גדולה,

אהבה, אחווה, שלום ורעות,

שנים רבות יחד, עם הרבה אור שמחה ועשייה ברוכה!

אביאל

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

4 תגובות

  1. תשובה מדהימה
    את האמת שקראתי את השאלה וממש התביישתי
    עד עכשיו חשבתי שלהתחתן במצב כזה זה דווקא יכול להיות סבבה. חתונה נגמרת מוקדם, אין 7 ברכות מתחילים חיים בשקט וזה..
    פתאום יורד האסימון… זה סופר קשה אין עבודה אין למודים אין כולל. אז אם יאשרו את התגובה שלי אני רוצה לאחל לכם אושר נחת שמחה. ובעיקר רוגע,.. להבין שאתם במצב מאד קשה ומאד מאתגר שגם זוגות עם יותר ניסיון רואים בו מצב מאתגר.
    חוצמיזה, המשיב כתב דברים מגניבים שגם בחיי נישואין נורמליים קיימים. הצורך לנשום ולא לאבד את העצמיות
    אני לא רוצה לכתוב שטויות אז קחי את הדברים סתם כהשקפת עולם.
    אז שוב אברך אותכם שלא תיכנעו "בזבזו כסף" אם אפשר על אוכל טעים לא להתקמצן ובטח יש גם מלא הבדלי אופי במי לוקח יותר קשה את הנגיף. ומי יותר באיזי וכל דבר מחשבנים "למה הוא עשה פרצוף" או "למה יש לה לכלוחית בעיניים. האם היא נפגעה ממני?? עכשיו הכל שטויות, עוד מעט נהיה מאחורי הסיוט הזה וכולם יחזרו להיות יותר "נורמליים" עד אז דמייני שעלית עם הבן זוג שלך לרכבת הרים ופתאום מתברר שהוא הילד הכי פחדן בשכונה צורח מקיא עוצם עיניים וכו.. הרי זה לא יגרום לך לשנוא אותו פשוט זה לא המקום הטבעי שלו. אותו דבר הוא לוקח אותך למסעדה ומתברר שאת כל הזמן מפחדת שמסתכלים עלייך, את רועדת ולא מרוכזת במה הוא אומר האם הוא ישנא אותך? ברור שלא. פשוט יהיה קצת מבוכה חוסר נעימות וסבבה החיים ממשיכים
    אני חושב אותו דבר גם כאן. מצב מאפן, יכול להיות שתהיה גם התנהגות מאפנה לא לקחת קשה
    ולגבי תחילת בניית הקשר….. בלי לחץ אתם תקועים עכשיו 100 שנה בעזרת ה', הכי גרוע זה לחץ של תחילת הקשר. בלי לחץ!!!!!!!!! הלוואי שהובנתי
    בברכה מרובה מאד מאד
    דני

  2. תאמת שזאת שאלה ששאלתי מההתחלה.. מה עושים כל הזוגות שהתחתנו עכשיו ותקועים בתוך יחידת דיור כל היום.
    זה מצב ממש לא נורמלי גם עם הבנאדם שהכי אוהבים בעולם זה קשה להיות 24 שבע כפול שלושה שבועות יחד.
    אז כמו שאביאל ענה והסביר ממש מעולה..
    והייתי מוסיפה תצאו החוצה עד מאה מטר תנשמו אוויר גם כל אחד לבד וגם ביחד
    זה מחליף את האנרגיה.
    הרבה מזל טוב בהצלחה

  3. אני פשוט בהלם מוחלט מהניתוח המדוייק של המצב , ומהפתרונות
    אני נשוי כבר 7 שנים ובטוח בעצמי שאני פרופסור לזוגיות ובפרט בתאוריה , ופתאום באה הקורונה הזאת , ובגלל הטיפול וההתעסקות עם הילדים שניה שניה ללא הפסקה , הרגשתי שיש כאן איזו דילמה שאני לא מבין אותה , אבל זה משהו שקשור לזוגיות.
    והשאלה התמימה והכנה הזאת פתחה איזה מועקה מתפתחת ומודחקת
    אבל התשובה הנכונה והמדויקת מבהירה לי את המצב ונותנת כלים ופתרונות להתמודד ולהבין
    ובעז"ה שמתוך כלזה נצא מורמים , בוגרים, ומאושרים יותר
    תודה רבה , כל הכבוד
    נ.ב. הדילמה הזאת מתפתחת יותר גם מול נושא חינוך וטיפול הילדים , נ"ל שגם זה טעון הגדרה מחודשת של מה תפקידנו ואיך התחושה של ה"ילד" ה"מטופל" או ה"מושגח" או ה"מחונך" להיות במצבו 24/7 וכן מה תפקיד ההורה/הרב/המחנך/השוטר/הרופא , בתוך כל ה"כלא" הזה
    אולי תארגנו איזה שאלה לשם התשובה שתנתח את המצב ותגדיר את התפקיד ותביא כלים ישומיים לכל אחד מבנו הבית ה"כלואים" יחד וכ"א לחוד????(זה בעצם הרגשות שלנו כל הזמן אבל באותו רגע וקצת מתסכל כי עדיף שכ"א יהיה בנפרד, לא?

  4. תשובה מיוחדת!!!
    תודה לאביאל על התשובות המדויקות והמצוינות,
    כשאני רואה תשובה שלו באתר-אני לא מוותרת על קריאה+הדפסה!!!!
    יישר כח גדול, בשורות טובות ורק בריאות.
    ולגבי שואלת השאלה, ליבי איתך, מחזיקה לך אצבעות….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך לפתוח את הלב לבעלי?
תאמת לא יודעת מאיפה להתחיל. בגדול כלפי חוץ נראה שהחיים שלי מושלמים. תמיד היה לחברות מסביב סיבות לקנא (וקינאו) הייתי אהובה מאד גם בעיני הבנות -גם לא אלו שבגיל שלי וגם בעיני המורות . הצלחתי בלימודים. תמיד הייתי עטופה בהורים שדואגים ואוהבים ועוטפים , תמיד מאלה שבמקום לעבוד כל החופש...
מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
אני כל הזמן צריך לשמח את אשתי המדוכדכת
אנו נשואים 3 שנים הורים לתינוקת אשתי נמצאת המון פעמים במצב רוח מדוכדך, עצוב ומיואש. היא מתלוננת ממש על הרבה דברים, וכל דבר קטן שקורה מסביב מיד מפיל אותה . אני באמת אוהב אותה ומנסה בכל כוחי להיות בעל טוב ותומך. בכל יום מחדש, כשאני חוזר הביתה אחרי יום ארוך...
איך לפתח את הקשר ביננו מחדש?
קראתי כאן באתר 2 פניות אחת בנושא המענה הרגשי מבעלי – רבקי ענתה והמליצה שהמענה הרגשי יהיה באחריות עצמי כלומר לעזור לעצמי ולא להיות תלותית בבעלי. אך אני מרגישה שאם דברים שכל כך חשובים לי אני לא יכולה להגיע אליו ולדבר איתו אז מה נשאר לי לחיות איתו? רק דברים...
אשתי מאשימה מתלוננת ומגדפת אותי
אני נשוי כ-10 שנים, ויש לנו 3 ילדים, והמצב הזוגי בכי רע. אשתי מרבה להתלונן מידי יום ואף פעם אינה מרוצה ממה שאני עושה. כל דבר שאני עושה בשבילה יש לה עליי ביקורת. לדוגמא: אם אני קונה משהו מהמכולת תמיד יש לה הערה למה לא קנית את החברה הזאת והזאת?...
בעלי לא חרדי כמו שרציתי שיהיה
אני ובעלי חוזרים בתשובה הכרנו בשידוך . בעלי דתי לאומי תורני (אברך) ,אני יותר בזרם החרדי גם במראה וגם בהשקפה . כשהכרנו בשיחות שהיו לנו בפגישות היה ברור לשנינו שאני יותר נוטה לזרם חרדי . בעלי הוא מאוד תורני מחמיר קלה כבחמורה שומר עיניים ונגיעה על הנייר בחור מושלם ....

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן