כותבת יקרה מאוד!
אני קוראת את המילים שלך שוב ושוב ומרגישה כמה כאב את עברת ועוברת וכמה כעס (שהוא לא פחות כואב) הצטבר בתוך הלב שלך וזה ממש מכווץ לי את הלב.
יחד עם זאת אני כל כך נפעמת מהעוצמות שלך!
כל כך מיוחד בעיני שאת לא מוותרת לא על עצמך ולא על הזוגיות שלך!
את פשוט אישה לביאה ואת לוחמת כדי להביא שלום לך ולזוגיות שלך ועל כך אני מעריכה אותך מאוד וגאה בך!!
לפי התאור שלך, חמותך אכן נשמעת אישה עם אישיות לא פשוטה בכלל…
נשים כאלה בדרך כלל משיגים "קשר" עם הסובבים אותם ע"י שליטה. כמו שתיארת הם ישתמשו בהמון מניפולציות רגשיות שבין היתר יעבירו תחושה לסובבים אותם שאם הם יתרחקו הם יגרמו להם הרבה צער והם גם כמובן יהיו האשמים לצער.
כשהקרובים יתרחקו הם בעצמם עלולים גם לסבול ממש מכל דבר כי הם (בעלי השליטה) יודעים איך לעזור ואיך להציל. ובקיצור גורמים לסובבים אותם ממש לפחד לעזוב את הקשר/ להתרחק או אפילו לנסות לחשוב על הקשר כמשהו שהוא לא נכון עבורם.
הסיבה שאני מפרטת את הנ"ל היא קצת בשביל שנוכל יחד להבין מאיזה מניע בעלך פועל.
לא. אני לא מנסה לגמד את הכאב שלך. וגם לא מנסה להצדיק אף אחד.
אני רק רוצה להאיר לך נקודת מבט שאולי יוכל לעזור לך.
בקריאת המילים שלך אני רואה בעיני רוחי כמין מגרש- מצד אחד של המגרש את עומדת- כואבת, פצועה ודורשת בצדק לקבל תוקף לכאב שלך ואפילו שבעלך יעבור לצד שלך ויגן עליך. ובצדק!
ומצד השני של המגרש עומדת חמותך-
ובעלך הוא איפשהו באמצע בין הרצון העז שלו לעטוף את הכאב שלך ולהגן עליך מפני ההצקות של אמא שלו לבין הפחד לעזוב את המגרש של אמא שלו.
מה דעתך לעצור רגע את המלחמה במגרש?
כי ככול שאת נלחמת על הצדק שלך, בעלך מרגיש יותר צורך להיות בצד של אמא שלו ולהגן עליה (לא כי הוא אוהב אותה יותר. לא. אלא כי הוא פוחד לעזוב את הצד שלה).
ואם תגידי- די. הוא ילד גדול, שיפסיק לפחד.
אז דעי שהפחד הוא כמו בננה… כשהבננה לא בשלה לא יעזור כל ניסיון להוריד את הקליפה ממנה. ככול שינסו חזק יותר הבננה רק תישבר, וכשהבננה בשלה לא רק שקל להוריד את הקליפה, הקליפה מתקלפת מעצמה..
ולכן מול פחד צריך להרפות ולא להילחם.
(אם תחשבי רגע כמה זמן לקח לך להבין את ההתנהגות של חמותך ולהבין כמה זה מזיק עבורך, וכמה זמן עד שהיית מסוגלת להודות בכך ולעשות צעדים על אחת כמה וכמה קשה לבעלך שהוא נולד לתוך זה וגדל עם זה. ההשפעה של חמותך על בעלך היא הרבה יותר חזקה ויש גם המון פחד לאבד אמא (כביכול).)
ממליצה לך כותבת יקרה להתחיל משהו חדש- והוא להשקיע את כל האנרגיות בך.
אז איך עושים את זה?
דבר ראשון- זה כמובן להתרחק מאנשים שפוגעים בנו. ואת עושה את זה ועל כך הערכתי אליך!
כשאת שומרת על עצמך ומאמינה שמגיעה לך להתרחק מאנשים שפוגעים בך גם בעלך יאמין בזה.
כמו שאת כותבת בהמשך המכתב- בעלי כבר אומר " אני איתך"…
זה אחרי שאת למדת לשמור על עצמך. מבלי לחכות שאחרים ישמרו עליך!
כרגע אני ממליצה שלב נוסף של עבודה פנימה-
את רושמת "אני מלאה במצפון" ואני רוצה לשאול אותך למה???
את שומרת על עצמך ובו בזמן מלקה את עצמך על כך!!
האם את מאמינה בזכות שלך להגן על עצמך?
האם את מאמינה שאת ראויה ליחס מכבד מכל אדם מעצם היותך אדם?
ככול שאת תאמיני שאת אמורה לשמור על עצמך מאנשים שפוגעים בך,
ושאת ראויה לקבל יחס מכבד מעצם היותך אדם
גם בעלך יאמין בכך!
וזה עובד כמו קסם!
זה בדיוק כמו אישה שמאמינה שהיא מוצלחת ואז היא משדרת את זה וכולם סביבה חושבים כך ומערכים אותה על המוצלחות שלה.
אתו הדבר גם כאן-
ממליצה לך לבקש מרבונו של עולם במילים פשוטות שיעזור לך להאמין שמגיע לך ושאת ראויה ליחס מכבד מכל אדם.
וזכותך לשמור על עצמך מאנשים שפוגעים בך.
ושינקה ממך את ההלקאה העצמית!
אני מאמינה שכשאת תאמיני בזה ותמשיכי לשמור על עצמך ממקום מאמין בצדקת דרכך בעלך גם יצטרף אליך.
נקודה נוספת- את מוציאה המון אנרגיות בציפייה מבעלך שיודה במעשים הפוגעים של אימו.
יתכן שמאוד קשה לבעלך להודות בפוגעניות של אמא שלו ולכן ממליצה להפסיק לצפות ממנו שיודה בכך.
עם זאת, את אמורה לקבל ממנו גב ותמיכה ולכן אני ממליצה לך לשנות שפה ולספר לו מה את מרגישה!!!!
מה זה עושה לך!!!
"כשאמא שלך מדברת אלי ככה אני מרגישה….."
"כואב לי מאוד להרגיש כך…"
כשאת תדברי את הרגשות שלך, בעלך לא ירגיש צורך להצדיק את אמא שלו וירגיש כן צורך לשמח אותך.
כי אין מה שעושה את הגבר יותר שמח ומאושר מלשמח את אשתו.
וככול שהמשימה יותר קשה עבור הבעל הוא מרגיש יותר אביר שהוא מצליח לעשות את זה בעבורך.
אבל זה רק אבל רק כשמדברים את שפת הרגשות- מה את רוצה!
מה משמח אותך!
כשנמצאים בתוך מלחמה מבלי משים הבעל הופך להיות חייל במלחה הזו ואז כולם מפסידים..
ועוד דבר חשוב, את כותבת הרבה שאת מרגישה כעס. ואני כל כך מבינה אותך.
מאחורי כעס תמיד נמצא רגש אחר שהוביל לכעס
ממליצה לך לשאול את עצמך מה הרגש מתחת הכעס אולי זה עלבון?
תחושת חוסר ערך? לא אהובה? אולי חסרת אונים?
ולכל רגש שיעלה תתני לו יחס.
תהי ברגש למרות הכאב.
ממליצה לך גם למצוא משהי שתוכלי לפרוק אצלה את כל הכעס, ואם מתאים לך זה יכול להיות גם יומן..
ובעיקר חשוב שתתני לגיטימציה לכל רגש שעולה בלי הלקאה עצמית.
לגיטימי שתרגישי את כל הרגשות האלה.
וכשאת מרגישה את העלבון מול בעלך ממליצה לך להיות בעלבון, עד שיעבור (בלי סטופר).. קחי לך את הזמן.
אחרי שהעלבון עובר ממליצה לשתף אותו במה שהרגשת ולומר לו מה יעזור לך, ומה ישמח אותך.
אני מאמינה בכל מאודי שתצליחי בעזרת ה' כי את אישה לוחמת.
ואת מבקשת את הדבר הכי נכון ומדויק שקט נפשי לך ושלום לבית שלך.
מאחלת לך המון הצלחה
פייגי ו
דלג לתוכן
תגובה אחת
יו
בא לי לבכות
ככה בול אני מול אמא שלי.
אחי ניתק איתה קשר וגם אני חייבת להתרחק כדי לשמור על שפיותי ומשפחתי מול אמא רעילה.
בוכה עכשו מהתשובה שלך, פייגי
וכל כך מבינה את הכותבת – תגידי תודה שזו חמות ולא אמא…