The Butterfly Button
השתניתי תוך כדי תקופת השידוכים

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה בת 25, גדלתי בבית חרדי רגיל. כעת אני במהלך לימודי תואר ראשון. אני נמצאת כבר שלוש שנים בעולם השידוכים. כל הזמן יצאתי עם בחורים שלומדים בישיבות רגילות ולא הייתי מוכנה לוותר על זה.

בחצי שנה האחרונה יצאתי עם בחור חוזר בתשובה. חסידי בראש ובהשקפה, מחובר לברסלב, לרבי נחמן. לומד ליקוטי מוהר"ן וכתבי הרב אשלג ועוד כל מיני גיוונים.

בתחילת הקשר שלנו אני הייתי ממש ליטאית והדעות שלנו היו קצת מנוגדות, אבל את תהליך ההתקרבות לברסלב עשיתי לפני תחילת הקשר שלנו וזה התעצם במהלך הקשר שלנו. לאט לאט התקרבתי לדעותיו. היה לנו ממש טוב ביחד, ההשקפות כבר לא היו שונות. ואז הוא החליט להפסיק את הקשר כי הוא התחיל ללמוד לימודי תואר ואמר שלא יכול ללמוד וגם להיות בקשר כי זה עמוס לו, והוא לא רואה עצמו מתחתן במהלך הלימודים ולא אפשרי הקשר כי זה אח"כ יהיה קשר ארוך וקשה מבחינת הנגיעה.אז נפרדנו. כעת אני בבלבול גדול כי אני כבר לא מרגישה מחוברת לסגנון הבחורים שיצאתי לפניו. מצד שני אני לא חושבת שמתאים לי חסידי, כי אני לא כזו. מצד שני אני לא ליטאית כמו שהייתי לפני. מאוד חשוב לי מישהו שכן מקורב לברסלב אבל שלא יהיה רק ממש ברסלב. אני מאוד מבולבלת וחוץ מהעניין שקשה לי כעת לצאת עם מישהו אחר, כי הפרידה היא טרייה, אני גם לא יודעת מה אני מחפשת. אני פתאום מרגישה לא שייכת לעולם השידוכים שהייתי בו לפני. אני מרגישה חסרת כיוון ולא יודעת לאיזו דרך לפנות. אני מאוד בטוחה בדרך שבה אני נמצאת כעת מבחינת הדת שלי, מרגישה שזה המקום. הבחור החוזר בתשובה שיצאתי איתו כ"כ התאים לי ועברתי איתו ביחד תהליך מדהים. אבל כעת אני מבולבלת ולא יודעת מה אני מחפשת. אני כן עדיין חושבת עליו וקשה לי לחשוב על זה שאני אצא עם מישהו שהוא לא הוא, כי הכל פשוט התאים. ועכשיו אני כאילו במחשבה שאני מחפשת מישהו כמוהו, אבל יודעת שאין עוד מישהו כמוהו. גם כל מי שמציעים לי זה אנשים שאני כבר לא מרגישה שייכת לסגנון הזה. אשמח לקצת כיוון והכוונה. אולי קצת בלבלתי עם כל הפרטים שערבבתי אז במידה וצריך הבהרות אשמח לתת. תודה רבה!

 

תשובה:

שלום לך!

ראשית, תודה על פנייתך! ובתפילה שיד ה' שכיוונה אותך להגיע אלינו תסייע בידי להבין אותך כראוי ולתת לך את המענה הנכון.

מבין שורתייך ניכר כי את כינה ואמיצה וקשובה לקול הפנימי שבתוכך. היטבת לתאר את תחושותייך ולבטייך. הכאב שבפרידה, החלל שנותר. התהליך שהחל הבלבול שקיים. העולם ממנו באת ובו חונכת וגדלת וחוסר הכיוון והבהירות לגבי המשך הדרך. הפרטים שלתחושותיך "ערבבת", דווקא סייעו בידי לראות תמונה כוללת ומלאה יותר. תמונה הממחישה היטב את האתגר והקושי איתו את מתמודדת כעת לבדך.

כשאנחנו נקשרים לאדם אחר, אנחנו מושקעים בקשר עימו. זוהי מושקעות של העצמי, ולכן כל פרידה היא לא רק וויתור על האחר, אלא וויתור על חלקי העצמי שהיו מושקעים בו ומזוהים עימו. זהו וויתור קשה, קשה מאוד! נוסיף על כך את התהליך הפנימי אותו עברת שהתעצם במהלך הקשר. תיארת מעבר בין "הייתי ממש ליטאית והדעות שלנו היו קצת מנוגדות" לבין "ההשקפות כבר לא היו שונות" תהליך שבתחילתו הצהרת: "כל הזמן יצאתי עם בחורים שלומדים בישיבות רגילות ולא הייתי מוכנה לוותר על זה". ובהמשכו אמרת "אני פתאום מרגישה לא שייכת לעולם השידוכים שהייתי בו לפני" ואף הוספת "אני מאוד בטוחה בדרך שבה אני נמצאת כעת מבחינת הדת שלי, מרגישה שזה המקום". זהו תהליך משמעותי בו משוקעים חלקים נכבדים ומשמעותיים מזהותך ומכוחות נפשך. תהליך בו מושקע ברור פנימי עמוק הדורש תעצומות נפש. כעת, עם הפרידה חלקים גדולים מתוכך נלקחו והותירו חלל עצום המלא כעת בכאוס ובתחושת חוסר ודאות.

הבלבול שתיארת הוא מתבקש ולכן מן הראוי לתת לו מקום, לשהות בו. להבין כי הוא טבעי ונצרך ולא להירתע ממנו. מותר להיות מבולבלים! מותר להיות נסערים!

לאחר ההשלמה עם חוסר הוודאות והתהייה לגבי ההמשך, אפשר לצאת למסע פנימי ומאתגר של חיפוש עצמי כנה ואמיץ. התשובה ל"מה אני מחפשת" טמונה במבט אינטרוספקטיבי, בהתבוננות פנימית אל תוך נפשנו ודיווח על מה שנגלה שם.

תיארת במילים קצרות את הכאב שבפרידה הטריה והצגת אותו כבעיה משנית, אך דומני שעלייך לתת לו מעט יותר מקום. ההתבוננות הפנימית תתאפשר רק לאחר שתשוחחי עם הכאב, רק לאחר שתטיחי בפרידה ותספרי לה את הכאב שגרמה, את החלל שהותירה. התבוננות טהורה יכולה להיות לאחר שנתנו לכאב מרחב ביטוי. ככל שנאפשר לכאב מרחב ביטוי גדול יותר כך יהיו בידינו את כוחות הנפש בבוא העת לומר לו  "עצור!", "שתוק!".

כשהתהליך המדהים אותו תיארת היה עטוף בצלופן האהבה הוא דילג על מהמורות ותהיות שבדרך. עתה כשהוסר, שבו הספקות ועימם הכאב שלא נותן מנוח. ההתבוננות הפנימית תסייע לך להבחין בין קולו של הכאב לבין שאלת ההמשך. היא  תאפשר לך לבחון רטרוספקטיבי את התהליך אותו עברת, להבחין מהו שלך ומהו של הבחור עימו יצאת.יש לך כעת את ההזדמנות להחליט שוב ולבחור בעצמך את דרכך. זהו תהליך מורכב ומאתגר, אך בטוח אני בתעצומות נפשך שיסייעו  בעדך וודאי את יודעת כי "כל העולם הוא גשר צר והעיקר שלא יתפחד כלל".

אשמח להיות לך לעזר בהמשך התהליך.

 

בהזדהות עמוקה ובאיחולי הצלחה,

אהרון

[email protected]

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. אולי יש לי איזה רעיון בשביל הבחורה השואלת, כלומר חשבתי על איזו הצעת שידוך, חבר (ילדות) ליטאי-אמריקאי-ברסלב-חב"ד, משהו מענין, שכעת נמצא במצב חיזוק רציני עם אמונה גדולה וראש גדול.
    נא עדכונני אם אקטואלי או לאו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך לפתוח את הלב לבעלי?
תאמת לא יודעת מאיפה להתחיל. בגדול כלפי חוץ נראה שהחיים שלי מושלמים. תמיד היה לחברות מסביב סיבות לקנא (וקינאו) הייתי אהובה מאד גם בעיני הבנות -גם לא אלו שבגיל שלי וגם בעיני המורות . הצלחתי בלימודים. תמיד הייתי עטופה בהורים שדואגים ואוהבים ועוטפים , תמיד מאלה שבמקום לעבוד כל החופש...
לא מוצאת תחומי עניין משותפים עם בעלי
קראתי כמה תשובות באתר והתפעלתי. יישר כח על הפלטפורמה החשובה ועל הצוות המקצועי שעונה. יש לי שאלה שלא בטוח יש לה פתרון. אך מנסה.. יש לי ולבעלי קשר טוב שמבוסס על אהבה הערכה וכבוד הדדי אבל חסרה לי החברות. הוא אדם מיוחד רגיש ועמוק אבל כמעט לא מעניין אותו כלום...
מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
אני כל הזמן צריך לשמח את אשתי המדוכדכת
אנו נשואים 3 שנים הורים לתינוקת אשתי נמצאת המון פעמים במצב רוח מדוכדך, עצוב ומיואש. היא מתלוננת ממש על הרבה דברים, וכל דבר קטן שקורה מסביב מיד מפיל אותה . אני באמת אוהב אותה ומנסה בכל כוחי להיות בעל טוב ותומך. בכל יום מחדש, כשאני חוזר הביתה אחרי יום ארוך...
איך לפתח את הקשר ביננו מחדש?
קראתי כאן באתר 2 פניות אחת בנושא המענה הרגשי מבעלי – רבקי ענתה והמליצה שהמענה הרגשי יהיה באחריות עצמי כלומר לעזור לעצמי ולא להיות תלותית בבעלי. אך אני מרגישה שאם דברים שכל כך חשובים לי אני לא יכולה להגיע אליו ולדבר איתו אז מה נשאר לי לחיות איתו? רק דברים...
אשתי מאשימה מתלוננת ומגדפת אותי
אני נשוי כ-10 שנים, ויש לנו 3 ילדים, והמצב הזוגי בכי רע. אשתי מרבה להתלונן מידי יום ואף פעם אינה מרוצה ממה שאני עושה. כל דבר שאני עושה בשבילה יש לה עליי ביקורת. לדוגמא: אם אני קונה משהו מהמכולת תמיד יש לה הערה למה לא קנית את החברה הזאת והזאת?...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן